Search Results

והיום - העצות של ג'ורג' לשנה החדשה. את השיר Beware of Darkness כתב ג'ורג' ב1970, והחל לעבוד עליו יחד עם המפיק פיל ספקטור באביב של אותה השנה. הוא יצא באופן רשמי ב27/11/1970 כחלק מהאלבום All Things Must Pass. בשיר ג'ורג' מזהיר אותנו מהתדרדרות רוחנית שעלולה להיגרם ממספר דברים, ביניהם - פוליטיקאים מושחתים, מחשבות שלא עוזבות, נוכלים, חוסר תקווה. מילות השיר תואמות לתורתה של תנועת הרא קרישנה, אחרי ג'ורג' עקב. אך למרות שנראה שג'ורג' מנסה להטיף למאזיניו מוסר, ניתן להניח שג'ורג' דווקא שר את השיר על עצמו. כמו שירים נוספים מאותו אלבום, נכתב בעיצומו של פירוק הביטלס ובשל כך עוסק בין היתר בפרידה מהלהקה ובמתחים שנוצרו בין חבריה. ג'ורג' כותב שצריך להיזהר גם מ-Falling Swingers, כוכבי פופ. נראה שהוא מתכוון בכך לחבריו לשעבר ללהקה, וככל הנראה בעיקר לפול, איתו היה שקוע בריב באותה תקופה. כמו כן, אחת מהגרסאות הראשונות של השיר, שהוקלטה ללא ידיעתו של ג'ורג' ויצאה כחלק מהאלבום הלא רשמי Beware of Abcko, כוללת את השורה (על שמה נקרא האלבום) - "היזהרו מאבקו". אבקו הייתה חברה בניהולו של איש העסקים אלן קליין (ראשי התיבות של Allen & Betty Klein and Company), אותו רצו ג'ון, ג'ורג' ורינגו לשכור שינהל אותם במקום בריאן אפשטיין. מהר מאוד ABCKO תבעו את הביטלס, ולאחר מכן את Harrisongs, חברתו של ג'ורג'. במשפט הזה, "היזהרו מאבקו", ג'ורג' מביע את התסכול האישי שלו מאלן קליין והמשפט שהתנהל נגדו. ביצוע נוסף שאני מאוד אוהבת הוא של אריק קלפטון מהקונצרט לג'ורג' (2002) - https://www.youtube.com/watch?v=oRoo0-hwO1o וגם של לאון ראסל - https://www.youtube.com/watch?v=rdhg0Xkp1_c אני אצטרף לג'ורג' ואאחל לכולנו שנה מוצלחת בה נצליח להימנע מחוסר תקווה, מחשבות מציקות וכמובן מפוליטיקאים מושחתים, בכל זאת אנחנו עומדים בפני שנת בחירות.

“It is possible that I was there more than anyone. When we did Magical Mystery Tour, for instance, I ended up directing it, even though we said that The Beatles had directed it. I was there most of the time, and all the late-night chats with the cameramen about what we were going to do tomorrow, and the editing etc, would tend to be with me rather than with the others" "יכול להיות שהייתי שם יותר מכל אחד אחר. כשעשינו את "Magical Mystery Tour" לדוגמה, בסוף מצאתי את עצמי בתפקיד במאי, למרות שאמרנו ש"הביטלס" ביימו את הסרט. אני הייתי זה שהיה שם רוב הזמן, בכל שיחות הלילה המאוחרות עם הצלם על מה נעשה מחר ואיך נערוך הכל וכו', השיחות האלה נטו לקרות איתי יותר מהאחרים" פול מקרטני מדבר על Magical Mystery Tour, ציטוט שלקוח מתוך האנתולוגיה שיצאה ב1995

שני שירים של פול שיצאו בשני האלבומים האחרונים שלו מכילים מילים מאוד מפתיעות, אם חושבים על כמה פול מוצלח ואהוב. הראשון, Alligator, מהאלבום New שיצא ב2013, מכיל את הפזמון הבא: Everybody else is busy doing better than me But I can see why it is They got someone setting them free Someone breaking the chains Someone let me be "כולם טובים יותר ממני", או "לכולם הולך טוב יותר ממני". השיר השני, I Don't Know יצא ממש לאחרונה כסינגל מתוך האלבום Egypt Station, ובו פול שר: I don't think I can take anymore What am I doing wrong? I don't know Now what's the matter with me? I don't know, I don't know כמובן שזה לא מחייב שפול כתב את השירים על מקרה אמיתי, ויכול להיות שהוא פשוט זרם עם רעיון שעלה לו לראש. ומהצד השני, יכול להיות שהתדמית הזאת של הזמר הסופר-מוצלח והכל יכול היא רק תדמית. לדעתי, שני השירים האלה (ואחרים, מוקדמים יותר) מבטאים את חוסר הביטחון של פול. לפעמים אנחנו עושים חישוב כזה של התפקידים בביטלס - ג'ון היה חסר הביטחון והמופנם, ופול היה בעל הביטחון העצמי שדיבר עם הקהל ועם האנשים איתם עבדו. עם זאת, אני לא חושבת שזה כ"כ מובן מאליו. חוסר הביטחון המשותף הוא מה שחיבר בין שניהם, ואצל כל אחד מהם הוא התבטא בצורה אחרת. אצל פול זה התבטא בבניית פרסונה ציבורית שנסדקת רק לפעמים בשירים כמו השניים שהוזכרו למעלה. מה דעתכם?

באפריל 2016 נחשפו התמונות הבאות, שיכלו להישאר חבויות לעד אם הצלם קלייב ארוסמית' לא היה מנקה את עליית הגג שלו. 1. להקת ווינגס בצילום בהשראת קזינו, שנת 1974 משמאל לימין: לינדה מקרטני, ג'ו אינגליש, דני ליין, פול מקרטני והנרי מקולוך' 2. פול ולינדה, בערך 1980 3. דוגמה לחוש ההומור ה...מעניין של פול, "קופץ בנג'י" עם ההופנר ביד. 4. להקת ההופעות של פול ב The New World Tour מימין לשמאל: האמיש סטיוארט (קולות רקע וגיטרה), פול "וויקס" וויקנס (קלידים אקורדיון, קולות רקע ועוד - מופיע עם פול עד היום),בלייר קניגהאם (תופים ופרקשן) ורובי מקינטוש (גיטרה וקולות רקע) הצילומים המשעשעים בחלקם נמצאו בדירתו של צלם הסלב והאופנה המדובר, וצולמו ב1976 ו1993, הראשון מציג את להקת ווינגס. בראיון חשף ארוסמית' שפול ביקש מהסטייליסט לקבל קצת "תחפושות כיפיות" בשביל צילומים ספונטנים. לפי התוצאות, אפשר להניח שהלהקה אכן נהנו מהסשן.

פוסט נוסף בסדרה והפעם, האחרונה שבילדי מקרטני (כרגע...?), ביאטריס. ביאטריס מקרטני נולדה ב-28 באוקטובר, 2003, לפול מקרטני והת'ר מילס אשתו השניה, כשנה לאחר שהתחתנו. עוד מלידתה, שהיתה הפתעה מוחלטת לצלמי הפפראצי, קיבלו פול והת'ר החלטה להשאיר את ביאטריס הרחק מאור הזרקורים ולגדלה כמו כל ילדה אחרת בלונדון, כדי להעניק לה ילדות נורמלית ככל האפשר. כך שבינגוד לשאר ילדי מקרטני, יש מעט מאוד תמונות שלה מהשנים האחרונות, והפעמים בהם היא מופיעה בציבור עם פול הן מועטות. בשנת 2006, כשהיתה ביאטריס בת שנתיים, התגרשו הוריה, בהסכם גירושים שהוכרע כלכלית באופן מובהק לטובת הת'ר מילס (שקיבלה סכום מטורף של 24.3 מיליון פאונד). לפי הסכם הגירושים פול מקרטני נדרש לשלם על האומנת ועל החינוך של ביאטריס עד שתגיע לגיל 18. עם חתימת הסכם הגירושים הת'ר וביאטריס עברו לגור ברוברטסברידג', מזרח ססאקס, שם הן גרות עד היום. עם זאת, המשמורת על ביאטריס באופן חוקי היא משותפת, וכשפול לא נמצא במסע הופעות הוא מבלה את החודשים האלו כאביה לכל דבר, משתדל להיות מעורב בחייה ובמה שקורה בבית הספר. רוב קרובי המשפחה של ביאטריס פעילים ברשתות חברתיות כאלה או אחרות, ובכל זאת ביאטריס לא מופיעה בחשבונות האלו או מנהלת אחד משלה, מתוך מאמץ מודע של אימה לשמור עליה מכל מה שיכול לגרום לכך שתהיה באור הזרקורים. ביאטריס מנגנת על סקסופון, אבל בניגוד לאבא פול ואחיה ג'יימס, היא לא חושבת על קריירה מוזיקלית כשתגדל, וכרגע שואפת להיות ביולוגית ימית.

קצת על השורשים המעניינים של ג'ורג' האריסון. אפשר לעקוב אחר שורשי המשפחה של ג'ורג' מצד אמו, לואיז פרנץ', עד המאה ה-13, אז הייתה המשפחה שייכת לאצולה וישבה בדרום אירלנד. ניתן אף לעקוב אחרי הסיפור המשפחתי עוד כ-200 שנים אחורה, אל המאה ה-11, אז הגיעה המשפחה למקום כחלק מהכיבוש הנורמני של האיים הבריטים. בזכות תמיכתה בויליאם הכובש, קיבלה המשפחה אדמות ורכוש, ובכך הפכה בעצם למשפחת אצולה.הכפריים שישבו על אדמותיהם נתנו להם את השם Ffrench, שם שבסופו של יהפוך לFrench. במאה ה-17 ירדה המשפחה מנכסיה, לאחר שלאחר מלחמת האזרחים הבריטית המשיכה המשפחה להחזיק באמונתה הקתולית ובתמיכתה במלך המודח צ'ארלס הראשון. לאחר מכן המשיכה המשפחה להתקיים בדרום אירלנד, שם חיו חיי עוני ופשטות. סבו של ג'ורג', ג'ון פרנץ', היה מי שהיגר לאנגליה. ג'ון הגיע לליברפול, שם פגש את אשתו הליברפולית בזמן שעבד כמדליק מנורות רחוב (כן, היה מקצוע כזה), לואיז. ג'ון ולואיז הביאו לעולם 7 ילדים - וביניהם לואיז פרנץ', אמו של ג'ורג'. לסיכום, אפשר לומר שג'ורג' שלנו הוא אציל אירי עם דם ויקינגי. בתמונה: ג'ורג' במאה ה-11. ואגב, ויקינגים מעולם לא חבשו קסדה עם קרניים על הראש. סתם המצאה הוליוודית.

מה ההבדל בין סוכריות ג'לי ודובוני גומי? למה הוא כל כך מהותי? ואיך זה קשור לביטלס? כולנו שמענו על הביטלמאניה, תופעת ההערצה המטורפת שהחלה עת "הפלישה הבריטית" של הביטלס לארצות הברית עם הגעתם למסע ההופעות הראשון שלהם באמריקה ב1964. יותר מ -75 מיליון בני אדם צפו בהם במופע של אד סאליבן, וכשהופיעו בוושינגטון, הם נאלצו לשכור את כל הקומה השביעית של מלון ה"Shoreham" כדי שיוכלו להתחמק מהמעריצות. במהלך מסע ההופעות שנמשך 34 ימים, הלהקה ניגנה ב Carnegie Hall- וב Cow Palace שבסן פרנסיסקו. אבל אולי ההופעה המסוכנת ביותר, היתה באצטיון הקולסאום בוושינגטון. הבמה היתה באמצע האולם, מה שאומר שהבנים היו מוקפים במעריצות צורחות. במשך כל ההופעה הם נאלצו להסתובב סביב עצמם כדי שכל האולם יוכל לקבל הצצה, כן, גם רינגו סטאר, שנאלץ לקום בין השירים ולגרור את המערכת בעצמו. ואז הגיעו הסוכריות, ויש להגיד, שהכל באשמת ג'ורג האריסון. רגע, חזרי שנית? בראיון שנערך ב-1963, ג'ורג' סיפר שהוא מאוד אוהב ג'לי בייביז, הגרסה הבריטית לדובוני גומי, וג'ון גנב לו את הדובונים. על הטעות הזו הוא שילם, כשבכל הופעה נזרקו על הבמה אין ספור דובוני גומי. המעריצות הבריטיות, להוטות לרצות את הבנים, שלחו להם קופסאות על גבי קופסאות של דובוני גומי. הבעיה האמיתית החלה בארצות הברית, בה באותה העת לא היה ממתק בשם ג'לי בייביז. המעריצות האמריקאיות לא הכירו את הממתק הרך, ולכן זרקו אל הבמה jelly beans, הממתק האמריקאי הקרוב בשם, אבל ממש לא במרקם. ג'לי בינס הן סוכריות ג'לי, אלו עם הציפוי הקשה. ולכן, במסע ההופעות באמריקה, ובהופעה הספציפית בוושינגטון, הממתקים הפכו ממטרד לא נעים, לסכנה ממשית. הביטלס הופיעו על במה מעגלית והיו חשופים לחלוטין, והסוכריות פגעו בכל מקום- בגיטרות, במצילות של רינגו, וכן, גם בפנים שלהם. "באותו הלילה, ממש נרגמנו ע"י הדברים המזו*נים האלו. אין להם שם דובוני גומי רכים, יש להם סוכריות ג'לי קשות. אם זה לא היה גרוע מספיק, הופענו על במה מעגלית, אז הן (הסוכריות) פגעו בנו מכל הצדדים. דמייני לעצמך גלים של קליעים קשים-כמו-אבן יורדים עלייך מהשמיים. אם סוכריית ג'לי שעפה במהירות של 50 מייל לשעה פוגעת לך בעין, את גמורה, את תתעוורי, לא? אף פעם לא אהבנו שזורקים עלינו דברים כאלה. לא אכפת לנו אם הן זורקות שלטים ודברים כאלה, אבל סוכריות ג'לי באמת קצת מסוכנות! פעם בכמה זמן אחת הסוכריות פגעה לי במיתרים של הגיטרה וגרמה לצלילים להתנגן בטעות בזמן שאני מנסה לנגן" – ג'ורג' האריסון על ההופעה באותו הלילה. מדובר היה בתופעה של ממש, והרבה מההופעות בשנה של 1963-1964 נעצרו כמה פעמים בגלל המפגע. כל בקשה של הביטלס להפסיק עם הסוכריות, נענתה במטח מחודש של הממתקים. למרבה המזל, התופעה לאט לאט שכחה, הסוכריות התמעטו, והביטלס חזרו להופיע עם הדברים ה"רגילים" שנזרקו עליהם: סיגריות, שלטים, חזיות, מכתבים ופרחים.

ג'יימס לואיס מקרטני נולד בלונדון ב -12 בספטמבר 1977 (כיום בן 41), בן רביעי אחרי שלוש אחיות. הוא נקרא על שם סבו מצד אביו, ג'ים מקרטני ואביו, ששמו המלא הוא ג'יימס פול מקרטני, וכן על שם סבתו, אמה המנוחה של לינדה, לואיס שרה איסטמן. לג'יימס 3 אחיות גדולות, הת'ר (בתה של לינדה מנישואיה הקודמים שאומצה ע"י פול), מרי וסטלה, ואחות קטנה, ביאטריס (מנישואיו השניים של אביו לדוגמנית והשחקנית הת'ר מיליס). את השנתיים וחצי הראשונות לחייו, בילה ג'יימס בדרכים יחד עם הוריו ואחיותיו, במסעי ההופעות של להקת "ווינגס", בה היו חברים שני הוריו. אחרי שהלהקה התפרקה ב -1980, משפחת מקרטני התיישבה בגריי, מזרח סאסקס שבאנגליה. ג'יימס, כמו שאר ילדי המשפחה, למד בבית ספר ציבורי. ג'יימס גילה עניין במוזיקה מגיל צעיר, וההשראה המוקדמת ביותר שלו ללמוד גיטרה היה מייקל ג 'יי פוקס בסרט חזרה לעתיד (לא שהוא, חלילה, גדל עם מוזיקאים בבית). הוא החל לנגן מוסיקה כשאביו נתן לו את הגיטרה הראשונה שלו, פנדר סטרטוקסטר בגיל תשע. הגיטרה היתה בעבר בבעלות קרל פרקינס. בשנת 1989 יחד עם אחיותיו, הצטרף שוב לפול ולינדה לסיור עולמי. הוא המשיך את השכלתו עם מורה בעודם בדרכים. בשנת 1995, ג 'יימס הציג את אחותו מרי מפיק הטלוויזיה אליסטר דונלד, איתו התחתנה בהמשך. בשנת 1998, מעט לאחר שאיבד את אמו לסרטן השד, סיים ג'יימס לימודי פיסול ואומנות ב- Bexhill College, בססקס. את צעדיו הראשונים במוזיקה עשה ג'יימס באלבומי הסולו של פול, Flaming Pie (1997) ו-(Driving Rain (2001, בהם ניגן על גיטרה וכלי הקשה, וכמו כן סייע בכתיבת חלק מהשירים. הוא גם נגן הגיטרה העיקרי באלבום הסולו של לינדה, Wide Prairie (1998) שיצא אחרי מותה. בשנת 2004 עזב ג'יימס את הבית בין היתר בעקבות סכסוך עם פול, ועבר לגור בברייטון, שם עבד כמלצר בזמן שלמד בקולג' ועבד על המוזיקה שלו. בשנת 2005 התלווה אל פול במסע ההופעות "Back in the US". בסביבות 2008, הוא התחיל לעבוד עם דיוויד קיין, אביו, ועוד כמה מוזיקאים אחרים על הקלטת המוזיקה שלו. הוא עשה את הופעת הבכורה שלו בארה"ב עם חומר סולו מקורי שלו ב -14 בנובמבר 2009 ב Fairfield Arts & Convention Center, והופיע תחת שם העט "לייט" בעיקר כדי לעמוד כמוזיקאי בפני עצמו. בסוף שנת 2010 שחרר ג'יימס האלבום הראשון שלו, "Available Ligh", מיני אלבום שכלל 4 שירים מקוריים שהולחנו על ידיו, וקאבר לקלאסיקה של ניל יאנג, "Old Man". בנוסף לכתיבה והלחנה של השירים, הוא גם מנגן בגיטרה חשמלית ואקוסטית, מנדולינה, פסנתר ובס באלבום. האלבום הופק ע"י דיוויד קהיין ופול מקרטני, והוקלט בחלקים בססקס, ניו יורק ולונדון, כולל באולפני אבי רואוד. על המוזיקה באלבום אמר ג'יימס שהיא "מושפעת מהביטלס, נירוונה, פי ג'יי הרוואי, קיור, רדיוהד ועוד מוזיקה טובה. זה בעצם רוקנרול, צליל נקי. המילים באלבום מתייחסיות לרוחניות, אהבה , בני משפחה, הנסיונות להבין את החיים, ועוד דברים רבים אחרים."בשנת 2011 שחרר מיני אלבום שני, "Close At Hand", בשנת 2016 שחרר אלבום באורך מלא, בשם "The Blackberry Train". ג 'יימס חי חיים פרטיים יחסית. כמו שאר ילדי מקרטני הוא דוגל בתזונה צמחונית נוטה לטבעונות, והוא פעיל זכויות בעלי חיים. בנוסף, הוא מתרגל את מדיטציה טרנסנדנטלית: "המדיטציה הטרנסנדנטלית משחקת תפקיד גדול בחיי כפי שעשתה עבור אבי ושאר הביטלס, אני מדיטציה באופן קבוע - פעמיים ביום ... אני מוצא שרק 30 דקות של מדיטציה טרנסנדנטלית מרעננות אותי כאילו ישנתי כמה שעות!" ג'יימס מנהל מערכת יחסים מאוד קרובה עם ננסי, אשתו הנוכחית של פול, ורואה בה דמות אמהית. -בשנת 2012, דיבר ג'יימס על רצונו ליצור מעין להקת "דור ההמשך" של הביטלס, יחד עם זק סטארקי, שון לנון ודהאני האריסון.

סטלה מקרטני נולדה ב-13 בספטמבר 1971, בלונדון. שמה הוא מחווה לשתי סבותיה בעלות אותו השם של לינדה. כילדה סטלה הרבתה לטייל עם משפחתה מסביב לעולם במסגרת מסעות ההופעות של להקת "ווינגס". לפי פול, השם ווינגס ("כנפיים") נבחר בהשראת לידתה של סטלה, שהיתה לידה קשה מאוד והסתיימה בניתוח חירום. פול ישב בחדר ההמתנה ו"התפלל שהיא תיוולד על כנפיו של מלאך". למרות הפרסום, פול ולינדה ניסו להעניק לילדיהם חיים נורמלים ככל האפשר, ולכן סטלה (ושאר אחיה) למדו לאורך השנים בבתי ספר ציבוריים. סטלה התייחסה לתקופה שלה בבית ספר כתקופה רעה בה סבלה מבריונות וגם היתה בריונית בעצמה. מגיל צעיר סטלה הפגינה עניין באופנה ובגדים- בגיל 13 היא עיצבה את פריט הלבוש הראשון שלה. שנים בודדות אחר כך, בגיל 16, היא החלה להתמחות אצל מעצב האופנה הידוע, כריסטיאן לקרואה, אצלו התנסתה לראשונה בעבודה על קולקציית הוט קוטור. באותו הזמן המשיכה לעבוד אצל אדוארד סקסטון, שהיה החייט של פול מספר שנים. לאחר שלמדה את יסודות העיצוב ב- " Ravensbourne College" המשיכה סטלה ללימודי עיצוב אופנה בשנות התשעים המוקדמות. היא סיימה את לימודיה ב1995. עם סיום לימודיה הציגה את הקולקציה הראשונה שלה, שדוגמנה בהתנדבות ע"י חברותיה הדוגמניות נעמי קמפבל וקייט מוס. ברקע התנגן שיר שפול כתב במיוחד למאורע – " Stella May Day". הקולקצייה זכתה לפרסום רב בעיתונות ונמכרה בשלמותה לבוטיק אופנה לונדוני. העיצובים נמכרו לבוטיק הלונדוני בראונס ולרשתות אמריקאיות. ב-1997 מונתה למעצבת הקריאטיבית של בית האופנה קלואה והחליפה בתפקיד את קרל לגרפלד. לגרפלד לא התרשם מהבחירה של בית האופנה וצוטט באמירה "אני חושב שהם היו צריכים לקחת שם גדול. הם לקחו -- אבל במוזיקה, לא באופנה. בואו נקווה שהיא מוכשרת כמו אביה" עיצוביה זכו להצלחה רבה. כמו הוריה ואחיה, גם סטלה היא צמחונית אקטיביסטית, ונמנעת משימוש בעור ופרווה בעיצובים שלה. בשנת 2001 ייסדה סטלה חברה על שמה בשיתוף פעולה עם גוצ'י, תוך כדי הצגת הקולקציה הראשונה שלה בפריז. מאז העיצובים של סטלה התפרסמו מסביב לעולם ונמכרים ב50 מדינות שונות (גם בישראל), בין המפורסמות שלובשות את העיצובים שלה נמצאות מדונה, גווינת' פלטארו (שתיהן גם חברות של סטלה), ריהאנה, ליב טיילור ועוד רבות אחרות, המפורסמת שבהן היא כמובן הדוכסית מייגן מרקל, שלבשה עיצוב של סטלה בחתונתה עם הנסיך הארי. בשנת 2007 עיצבה סטלה שרשרת עם תליון בדמות רגל אחת, כנראה בהשראת מערכת היחסים של פול עם הת'ר מיליס. היו ביקורות שטענו שהעיצוב לא בדיוק פוליטקלי קורקט. ב-30 באוגוסט, 2003, התחתנה סטלה עם אלדסהייר וויליס. השמלה שלבשה בחתונה היתה גרסה מעודכנת יותר של השמלה שלבשה אמה, לינדה, כשהתחתנה עם פול במרץ 1969. לזוג ארבעה ילדים: מילר אלדסהייר ג'יימס וויליס (בן 13), ביילי לינדה אולווין וויליס(בת 12), בקט רוברט לי וויליס (בן 10) ו-ריילי דיליס סטלה וויליס (בת 8). בשנת 1999, פול נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול, אחרי עליות ומורדות (לכניסה של הביטלס להיכל הוא לא הגיע עקב משקעים באותה תקופה עם נשות הביטלס) רבות. סטלה לבשה למאורע גופיה שהדפיסה עליה "about fucking time" (הגיע הפאקינג זמן) וכמובן שפול לא נשאר חייב, ושנה לאחר מכן, בשנת 2000, כשסטלה הגיעה לטקס פרסי האופנה של ווג כדי לקבל פרס על עבודתה, פול הגיע לתמוך, לבוש בחולצה עליה הכיתוב "About flippin time" (גרסה קצת יותר מעודנת לחולצה של סטלה).

ב-18.8.1962, ז"א היום לפני 56 שנים, רינגו סטאר הופיע לראשונה עם הביטלס ובכך הצטרף ללהקה באופן רשמי. ארבעה ימים קודם לכן (14.8) ביקש ג'ון מרינגו להצטרף, ולאחר יומיים (16.8) פיט בסט פוטר ע"י בריאן אפשטיין. הביטלס לא סתם פנו לרינגו. הוא נחשב למתופף מצויין, ויש מי שהתייחסו אליו כמתופף הטוב ביותר בליברפול. באותם הימים רינגו היה המתופף של הלהקה המוצלחת השנייה שיצאה מליברפול - Rory storm & the hurricanes, כך שבמעברו לביטלס הוא בעצם הבריז לרורי סטורם. "We really started to think we needed 'the greatest drummer in Liverpool,'" Paul McCartney said, also in Anthology. "And the greatest drummer in our eyes was a guy, Ringo Starr, who had changed his name before any of us, who had a beard and was grown up and was known to have a Zephyr Zodiac." - פול רינגו הכיר את חברי הביטלס כבר מ-1959, והוא אף החליף את פיט בסט מדי פעם כשפיט לא יכול היה להופיע, כך שזה לא היה שוק גדול לרינגו או לג'ון, פול ולג'ורג', וההסתגלות הייתה מהירה סה"כ מבחינתם. ההתנגדות הגיעה דווקא מצד המעריצים שתמכו בפיט ולא הסכימו לקבל את רינגו. זה אף הגיע למצב בו ג'ורג' הרביץ למעריץ תומך פיט שתקף את רינגו. בתמונות המצורפות תוכלו לראות: 1) את התמונות הראשונות של הביטלס עם רינגו, מהופעה בקאברן ב22/8/1962. שימו לב לכתובת על התופים, "רינגו סטאר" ולא "הביטלס". שימו לב לשיער שלו - עוד לא הספיקה לגדול לו תסרוקת הביטל. 2) התמונות הראשונות שצולמו של רינגו מספר ימים לאחר צירופו ללהקה. שוב, שימו לב לשיער. 3) גלויה עם חתימות של הביטלס, ממרץ 1962, ז"א עוד מלפני צירופו של רינגו ללהקה. עם זאת, רינגו החליף פה את פיט כך שגם הוא חתם על הכרטיס.

דודתו של ג'ון, מימי, טענה כל השנים שלאחר שג'ון נולד היא רצה אל בית היולדות בין הפצצות שנפלו על ליברפול כחלק מהבליץ הגרמני על העיר. טענה זאת הונצחה בביוגרפיה הרשמית של הביטלס שנכתבה ע"י האנטר דיוויס ב-1968. עם זאת, האמת היא שליברפול לא הופצצה בזמן שג'ון נולד, ושדודה מימי לא באמת רצה בין הפצצות. ג'ון נולד ב9.10.1940, והלופטוואפה הגרמנים כלל לא הפציצו את ליברפול באוקטובר. יותר נכון להגיד, אם כן, שמימי רצה בין ההריסות. בתמונות - 1) החנות Lewis's, מוסד ליברפולי ידוע (שנסגר לאחרונה) לאחר שהופצצה. חברי הביטלס נהגו להיפגש מתחת לפסל שהיה על הבניין הזה, בדיוק באיזור המעוגל שלו שרואים בתמונה. 2) מצורפת גם תמונה חדשה, עם הפסל "Dickie Lewis".

חלק רביעי של ראיון חברי קבוצת "הביטלס - הקבוצה הישראלית" בפייסבוק עם ביל הארי, חבר ילדות של הביטלס שתרם רבות לפרסומם. __________________ Q: Can You Clarify Whether the Story About Cunard Yanks Bringing Rock ‘n’ Roll Records from Overseas to Liverpool is a Legend or was it True? A: More a piece of exaggerated fiction, although there was a tenuous relationship. Cunard Yanks had no impact on the local music scene. They brought clothes, records, books and magazines and various things back from America, mainly New York, but the records could be Billy Eckstein or Frank Sinatra as much as rock ‘n’ roll records. Every one of the early Beatles rock repertoire based on records were ones released and available in the UK. British divisions of EMI and others issued such records and the groups used to go into stores such as NEMS and listen to the records in the booths, writing down the lyrics (often getting them mixed up, as John did). Even small labels such as Oriole were releasing the Tamla Motown singles and the biggest market was Liverpool. I promoted Motown in Mersey Beat and took Stevie Wonder’s ‘Fingertips’ to the Cavern to get Bob Wooler to play it. Ringo heard it and asked me for the record. I gave it to him, contacted Oriole and they sent Ringo their entire Motown catalogue. - - - - - - - - - - - - - - -- - - - ש. אתה יכול להבהיר האם הסיפור על ה- Cunard Yanks (הכוונה לכינוי שניתן לאנשים שעבדו בספינות הסוחר שחיברו בין ליברפול לניו יורק בשנות ה-50 של המאה הקודמת. ג.פ.) מביאים תקליטי רוק'נ'רול מחו"ל לליברפול היה אגדה או היה נכון? ת. זו פיקציה מוגזמת, והיה בין הדברים קשר קלוש. ל- Cunard Yanksלא הייתה השפעה על סצינת המוזיקה המקומית. הם הביאו בגדים, תקליטים ספרים, מגזינים וכל מני דברים כשחזרו מאמריקה, בעיקר מניו יורק, אבל התליטים יכלו להיות של Billy Eckstein(הכוונה לזמר ג'אז, פופ וסווינג אמריקאי מאמצע המאה הקודמת. ג.פ.) או של Frank Sinatra, כמו שיכלו להיות תקליטי רוק'נ'רול. כל שיר רוק ברפרטואר המוקדם של הביטלס נכלל בתקליט שיצאו והיו זמינים בבריטניה. חברות תקליטים כמו EMI ואחרות הוציאו תקליטים כאלה והלהקות נהגו לבקר בחנויות התקליטים כמו NEMS (הכוונה לחנות התקליטים בבעלות בריאן אפשטיין. ג.פ.) והקשיבו לתקליטים בתאים, כתבו את מילות השירים (ולעיתים ערבבו אותם, כפי שעשה ג'ון). אפילו חברות תקליטים קטנות כמו Oriole הוציאו סינגלים של Tamla Motown (הכוונה לחברת תקליטים אמריקאית שהתמחתה במוזיקה שחורה. ג.פ.) והשוק הכי גדול היה בליברפול. אני קידמתי תקליטי Motown ב- Mersey Beat ולקחתי את התקליט של סטיבי וונדר, Fingertips, למועדון The Cavern כדי שה-D.J., Bob Wooler, ישמיע אותו. רינגו שמע את זה וביקש את התקליט ממני. נתתי לו אותו, יצרתי קר עם Oriole והם שלחו לרינגו את כל הקטלוג של Motown. __________________________________________ Q: Can You Tell Us About the relationship of John and Paul? Did they ignore George and Ringo? I mean Musically, and as Friends? A: This must have been in my mind subconsciously when I kept approaching George whenever we met for drinks in clubs and kept saying that all the songs were written by John and Paul, why weren’t the Beatles recording any of his songs. He told me he wasn’t confident of writing lyrics. I pointed out that the very first mention in print of a Beatle writing an original song was on the cover of Issue No. 2 of Mersey Beat when I wrote that an original Beatles number ‘Cry for A Shadow’ was written by George. An alternative title had been ‘Beatle Bop.’ Apparently, the Beatles asked Bert Kaempfert when they were doing their recordings with Tony Sheridan whether they could record one of their own numbers. Kaempfert listened and chose George’s number. This was an instrumental and I was told it was because Rory Storm had challenged George to write a number like the Shadows. Hence the title, I presume. Later I was told it had been credited to George and John, although I believe it was mainly George. It is interesting to note that the very first original number by the Beatles had been recorded at Philips Studio in Kensington, Liverpool when they were still the Quarrymen. It was ‘In Spite of All the Danger’ and was credited to George and Paul. I kept stressing to George at our meetings that he was the composer on the first original Beatles number. I even suggested that he should write a number with Ringo. At another meeting he said that he did take my advice and write a number with Ringo, which I then mentioned in Mersey Beat. Don’t know what happened to the song, though. Then, when I was with them at the ABC, Blackpool, George thanked me. I asked him why and he said that he was going out one night and reckoned that he’d bump into me and I’d be bothering him once again about songwriting. So the title ‘Don’t Bother Me’ came into his head and he wrote the song and recorded it and told me in Blackpool that he’d already received a cheque for more than £7,000 for it. Initially John didn’t want George in the group. He thought he was too young and treated him like a kid. I think it took away a lot of his confidence and the rejection always remained with him. He even asked John to help him with some advice about a song, but John refused. That’s why George had so many original songs on his ‘All Things Must Pass’ triple album. He’d had to fight hard to get any songwriting credit with the Beatles. Eventually it was Allan Klein who gave him his first and only Beatles ‘A’ side on a single, ‘Something’, which Frank Sinatra said was the best love song of the twentieth century – unfortunately, Sinatra also credited the number to John and Paul and not George. At his September 1981 Carnegie Hall concert, the highlight of his show was said to be ‘Something’ and the newspaper review read, “Sinatra introduced the song, written and recorded by the Beatles, by saying, ‘In a sense this is a personal tribute to Mr. Lennon. Also Mr. McCartney.’ Ironically, John and Paul had once said that they would known when they had ‘arrived’ as songwriters, when Frank Sinatra recorded a Beatles song.” George’s songs on ‘Abbey Road’ proved that he was an exceptional songwriter who had been kept down during the Beatles recording career. Ringo, of course, was the newcomer – and felt it in the early stage. His confidence returned when it became obvious that he was the most popular Beatle during their early American trips, with more tribute discs written about him than the other members put together. The American press also appreciated his wit in interviews. - - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - ש: האם אתה יכול לספר לנו על מערכת היחסים בין ג'ון ופול? האם הם התעלמו מג'ורג' ורינגו? גם מהבחינה המוזיקלית, אבל גם מהבחינה החברתית? ת: המחשבה הזאת כנראה הייתה בתת-מודע מודע שלי כל זמן שהייתי ניגש לג'ורג' כשהיינו נפגשים לשתות במועדונים, והמשכתי להגיד שכל השירים נכתבו על ידי ג'ון ופול, ולמה הביטלס לא מקליטים אף אחד מהשירים שלו. הוא (ג'ורג') אמר לי שהוא לא היה בטוח בכתיבת מילים לשירים. הזכרתי את זה שהפעם הראשונה ששיר מקורי שנכתב על ידי אחד מהביטלס הייתה בכריכה של גיליון מס' 2 של 'מרסי ביט', כשכתבתי שהשיר המקורי של הביטלס 'Cry For A Shadow' נכתב על ידי ג'ורג'. כותרת חלופית הייתה 'Beatle Bop'. ככל הנראה, הביטלס ביקשו מברט קמפפרט (הכוונה ל Bert Kaempfert, היה מפיק גרמני, הוא שהזמין את הביטלס להיות הלהקה ליווי של טוני שרידן בהקלטות. ב.כ.) בזמן ההקלטות עם טוני שרידן, אם הם יוכלו להקליט את אחד מהשירים שלהם. קמפפרט הקשיב לשירים, ובחר בשיר של ג'ורג'. זה היה שיר אינסטרומנטלי ככל הנראה כי רורי סטורם (הכוונה לחבר של הביטלס ומנהיג הלהקה הראשונה של רינגו, רורי סטורם וההוריקנז. צ.פ.) אתגר את ג'ורג' לכתוב שיר בסגנון של להקת The Shadows. אני מניח שמכאן גם הכותרת. מאוחר יותר, נאמר לי שהקרדיט ניתן לג'ורג' וג'ון, למרות שאני מאמין שזה היה בעיקר ג'ורג' שכתב אותו. מעניין לציין גם שהשיר המקורי הראשון שהוקלט על ידי הביטלס באולפני Philips בקנזינגטון, ליברפול, בזמן שעוד היו הקוורימן, היה In Spite Of All The Danger, שבו הקרדיט היה לג'ורג' ופול. כל פעם ניסיתי להראות לג'ורג' בפגישות שלנו שהוא היה הכותב בשיר המקורי הראשון של הביטלס. אפילו הצעתי לו שהוא יכתוב שיר עם רינגו. בפגישה אחרת, הוא אמר לי שהוא לקח את העצה שלי וכתב עם רינגו, דבר שאחר כך הזכרתי במרסי ביט. אבל, אני לא יודע מה קרה עם השיר. אחר כך, כשהייתי איתם ב- ABC בבלאקפול, ג'ורג' הודה לי. שאלתי אותו למה והוא אמר שהוא יצא ערב אחד ותיאר לעצמו שהוא יתקל בי, ושאני אציק לו עוד פעם על כתיבת שירים. באותו רגע, הכותרת של 'Don’t Bother Me' (שהיה השיר הראשון של ג'ורג' באלבומי האולפן הרשמיים של הביטלס, ב.כ.) עלתה בראשו, והוא כתב את השיר והקליט אותו. הוא סיפר לי בבלאקפול שהוא כבר קיבל צ'ק של יותר מ-7,000£ על השיר. בהתחלה, ג'ון לא רצה את ג'ורג' בקבוצה. הוא חשב שהוא צעיר מידי והתייחס אליו כמו לילד. אני חושב שזה פגע מאוד בביטחון העצמי שלו, והדחייה תמיד נשארה איתו. הוא גם ביקש מג'ון שיעזור לו וייעץ לו לגבי שיר כלשהו, אבל ג'ון סירב. זה למה היו לג'ורג' כל כך הרבה שירים מקוריים באלבום המשולש שלו ‘All Things Must Pass’ (שהיה אלבום הסולו הראשון של ג'ורג' אחרי פירוק הלהקה ב.כ.). הוא היה חייב להילחם כדי לקבל קרדיט על כתיבת שירים עם הביטלס. בסופו של דבר אלן קליין הוא זה שנתן לו את ה-A side, הראשון והיחיד שלו בביטלס עם הסינגל של Something, עליו פרנק סינטרה אמר שהוא שיר האהבה הטוב ביותר של המאה העשרים – למרבה הצער, סינטרה נתן את הקרדיט עליו לג'ון ופול ולא לג'ורג'. בהופעה שלו בקרניגי הול, בספטמבר 1981, השיא של המופע היה Something, ובביקורת בעיתון נכתב כי 'סינטרה הציג את השיר, נכתב והוקלט על ידי הביטלס, ואמר כי 'במובן כלשהו זוהי מחווה אישית למר.לנון, וגם למר.מקרטני'. באופן אירוני, ג'ון ופול אמרו פעם שהם ידעו שהם 'הצליחו' ככותבים, כשפרנק סינטרה יקליט שיר של הביטלס". השירים של ג'ורג' ב'Abbey Road' הוכיחו שהוא כותב יוצא דופן שהושתק בזמן קריירת ההקלטות של הביטלס. רינגו, כמובן, היה החדש בחבורה – והוא הרגיש את זה בתקופה המוקדמת. הביטחון שלו חזר כשזה נעשה ברור שהוא היה הביטלס הפופולרי ביותר בסיבובי ההופעות הראשונים של הביטלס בארצות הברית, עם יותר מחוות שנכתבו לו מאשר לשאר חברי הלהקה ביחד. התקשורת האמריקאית העריכה מאוד את השנינות שלו בראיונות.