ראיון עם ביל הארי #4

חלק רביעי של ראיון חברי קבוצת "הביטלס - הקבוצה הישראלית" בפייסבוק עם ביל הארי, חבר ילדות של הביטלס שתרם רבות לפרסומם.

__________________

Q: Can You Clarify Whether the Story About Cunard Yanks Bringing Rock ‘n’ Roll Records from Overseas to Liverpool is a Legend or was it True?

A: More a piece of exaggerated fiction, although there was a tenuous relationship. Cunard Yanks had no impact on the local music scene. They brought clothes, records, books and magazines and various things back from America, mainly New York, but the records could be Billy Eckstein or Frank Sinatra as much as rock ‘n’ roll records. Every one of the early Beatles rock repertoire based on records were ones released and available in the UK. British divisions of EMI and others issued such records and the groups used to go into stores such as NEMS and listen to the records in the booths, writing down the lyrics (often getting them mixed up, as John did). Even small labels such as Oriole were releasing the Tamla Motown singles and the biggest market was Liverpool. I promoted Motown in Mersey Beat and took Stevie Wonder’s ‘Fingertips’ to the Cavern to get Bob Wooler to play it. Ringo heard it and asked me for the record. I gave it to him, contacted Oriole and they sent Ringo their entire Motown catalogue. - - - - - - - - - - - - - - -- - - -

ש. אתה יכול להבהיר האם הסיפור על ה- Cunard Yanks (הכוונה לכינוי שניתן לאנשים שעבדו בספינות הסוחר שחיברו בין ליברפול לניו יורק בשנות ה-50 של המאה הקודמת. ג.פ.) מביאים תקליטי רוק'נ'רול מחו"ל לליברפול היה אגדה או היה נכון?

ת. זו פיקציה מוגזמת, והיה בין הדברים קשר קלוש. ל- Cunard Yanksלא הייתה השפעה על סצינת המוזיקה המקומית. הם הביאו בגדים, תקליטים ספרים, מגזינים וכל מני דברים כשחזרו מאמריקה, בעיקר מניו יורק, אבל התליטים יכלו להיות של Billy Eckstein(הכוונה לזמר ג'אז, פופ וסווינג אמריקאי מאמצע המאה הקודמת. ג.פ.) או של Frank Sinatra, כמו שיכלו להיות תקליטי רוק'נ'רול. כל שיר רוק ברפרטואר המוקדם של הביטלס נכלל בתקליט שיצאו והיו זמינים בבריטניה. חברות תקליטים כמו EMI ואחרות הוציאו תקליטים כאלה והלהקות נהגו לבקר בחנויות התקליטים כמו NEMS (הכוונה לחנות התקליטים בבעלות בריאן אפשטיין. ג.פ.) והקשיבו לתקליטים בתאים, כתבו את מילות השירים (ולעיתים ערבבו אותם, כפי שעשה ג'ון). אפילו חברות תקליטים קטנות כמו Oriole הוציאו סינגלים של Tamla Motown (הכוונה לחברת תקליטים אמריקאית שהתמחתה במוזיקה שחורה. ג.פ.) והשוק הכי גדול היה בליברפול. אני קידמתי תקליטי Motown ב- Mersey Beat ולקחתי את התקליט של סטיבי וונדר, Fingertips, למועדון The Cavern כדי שה-D.J., Bob Wooler, ישמיע אותו. רינגו שמע את זה וביקש את התקליט ממני. נתתי לו אותו, יצרתי קר עם Oriole והם שלחו לרינגו את כל הקטלוג של Motown.

__________________________________________

גליון ספטמבר-אוקטובר של המגזין של הארי, מרזי ביט

Q: Can You Tell Us About the relationship of John and Paul? Did they ignore George and Ringo? I mean Musically, and as Friends?

A: This must have been in my mind subconsciously when I kept approaching George whenever we met for drinks in clubs and kept saying that all the songs were written by John and Paul, why weren’t the Beatles recording any of his songs. He told me he wasn’t confident of writing lyrics. I pointed out that the very first mention in print of a Beatle writing an original song was on the cover of Issue No. 2 of Mersey Beat when I wrote that an original Beatles number ‘Cry for A Shadow’ was written by George. An alternative title had been ‘Beatle Bop.’ Apparently, the Beatles asked Bert Kaempfert when they were doing their recordings with Tony Sheridan whether they could record one of their own numbers. Kaempfert listened and chose George’s number. This was an instrumental and I was told it was because Rory Storm had challenged George to write a number like the Shadows. Hence the title, I presume. Later I was told it had been credited to George and John, although I believe it was mainly George. It is interesting to note that the very first original number by the Beatles had been recorded at Philips Studio in Kensington, Liverpool when they were still the Quarrymen. It was ‘In Spite of All the Danger’ and was credited to George and Paul. I kept stressing to George at our meetings that he was the composer on the first original Beatles number. I even suggested that he should write a number with Ringo. At another meeting he said that he did take my advice and write a number with Ringo, which I then mentioned in Mersey Beat. Don’t know what happened to the song, though. Then, when I was with them at the ABC, Blackpool, George thanked me. I asked him why and he said that he was going out one night and reckoned that he’d bump into me and I’d be bothering him once again about songwriting. So the title ‘Don’t Bother Me’ came into his head and he wrote the song and recorded it and told me in Blackpool that he’d already received a cheque for more than £7,000 for it.

Initially John didn’t want George in the group. He thought he was too young and treated him like a kid. I think it took away a lot of his confidence and the rejection always remained with him. He even asked John to help him with some advice about a song, but John refused. That’s why George had so many original songs on his ‘All Things Must Pass’ triple album. He’d had to fight hard to get any songwriting credit with the Beatles. Eventually it was Allan Klein who gave him his first and only Beatles ‘A’ side on a single, ‘Something’, which Frank Sinatra said was the best love song of the twentieth century – unfortunately, Sinatra also credited the number to John and Paul and not George. At his September 1981 Carnegie Hall concert, the highlight of his show was said to be ‘Something’ and the newspaper review read, “Sinatra introduced the song, written and recorded by the Beatles, by saying, ‘In a sense this is a personal tribute to Mr. Lennon. Also Mr. McCartney.’ Ironically, John and Paul had once said that they would known when they had ‘arrived’ as songwriters, when Frank Sinatra recorded a Beatles song.”

George’s songs on ‘Abbey Road’ proved that he was an exceptional songwriter who had been kept down during the Beatles recording career. Ringo, of course, was the newcomer – and felt it in the early stage. His confidence returned when it became obvious that he was the most popular Beatle during their early American trips, with more tribute discs written about him than the other members put together. The American press also appreciated his wit in interviews.

- - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - -

ש: האם אתה יכול לספר לנו על מערכת היחסים בין ג'ון ופול? האם הם התעלמו מג'ורג' ורינגו? גם מהבחינה המוזיקלית, אבל גם מהבחינה החברתית?

ת: המחשבה הזאת כנראה הייתה בתת-מודע מודע שלי כל זמן שהייתי ניגש לג'ורג' כשהיינו נפגשים לשתות במועדונים, והמשכתי להגיד שכל השירים נכתבו על ידי ג'ון ופול, ולמה הביטלס לא מקליטים אף אחד מהשירים שלו. הוא (ג'ורג') אמר לי שהוא לא היה בטוח בכתיבת מילים לשירים. הזכרתי את זה שהפעם הראשונה ששיר מקורי שנכתב על ידי אחד מהביטלס הייתה בכריכה של גיליון מס' 2 של 'מרסי ביט', כשכתבתי שהשיר המקורי של הביטלס 'Cry For A Shadow' נכתב על ידי ג'ורג'. כותרת חלופית הייתה 'Beatle Bop'. ככל הנראה, הביטלס ביקשו מברט קמפפרט (הכוונה ל Bert Kaempfert, היה מפיק גרמני, הוא שהזמין את הביטלס להיות הלהקה ליווי של טוני שרידן בהקלטות. ב.כ.) בזמן ההקלטות עם טוני שרידן, אם הם יוכלו להקליט את אחד מהשירים שלהם. קמפפרט הקשיב לשירים, ובחר בשיר של ג'ורג'. זה היה שיר אינסטרומנטלי ככל הנראה כי רורי סטורם (הכוונה לחבר של הביטלס ומנהיג הלהקה הראשונה של רינגו, רורי סטורם וההוריקנז. צ.פ.) אתגר את ג'ורג' לכתוב שיר בסגנון של להקת The Shadows. אני מניח שמכאן גם הכותרת. מאוחר יותר, נאמר לי שהקרדיט ניתן לג'ורג' וג'ון, למרות שאני מאמין שזה היה בעיקר ג'ורג' שכתב אותו. מעניין לציין גם שהשיר המקורי הראשון שהוקלט על ידי הביטלס באולפני Philips בקנזינגטון, ליברפול, בזמן שעוד היו הקוורימן, היה In Spite Of All The Danger, שבו הקרדיט היה לג'ורג' ופול. כל פעם ניסיתי להראות לג'ורג' בפגישות שלנו שהוא היה הכותב בשיר המקורי הראשון של הביטלס. אפילו הצעתי לו שהוא יכתוב שיר עם רינגו. בפגישה אחרת, הוא אמר לי שהוא לקח את העצה שלי וכתב עם רינגו, דבר שאחר כך הזכרתי במרסי ביט. אבל, אני לא יודע מה קרה עם השיר. אחר כך, כשהייתי איתם ב- ABC בבלאקפול, ג'ורג' הודה לי. שאלתי אותו למה והוא אמר שהוא יצא ערב אחד ותיאר לעצמו שהוא יתקל בי, ושאני אציק לו עוד פעם על כתיבת שירים. באותו רגע, הכותרת של 'Don’t Bother Me' (שהיה השיר הראשון של ג'ורג' באלבומי האולפן הרשמיים של הביטלס, ב.כ.) עלתה בראשו, והוא כתב את השיר והקליט אותו. הוא סיפר לי בבלאקפול שהוא כבר קיבל צ'ק של יותר מ-7,000£ על השיר.

בהתחלה, ג'ון לא רצה את ג'ורג' בקבוצה. הוא חשב שהוא צעיר מידי והתייחס אליו כמו לילד. אני חושב שזה פגע מאוד בביטחון העצמי שלו, והדחייה תמיד נשארה איתו. הוא גם ביקש מג'ון שיעזור לו וייעץ לו לגבי שיר כלשהו, אבל ג'ון סירב. זה למה היו לג'ורג' כל כך הרבה שירים מקוריים באלבום המשולש שלו ‘All Things Must Pass’ (שהיה אלבום הסולו הראשון של ג'ורג' אחרי פירוק הלהקה ב.כ.). הוא היה חייב להילחם כדי לקבל קרדיט על כתיבת שירים עם הביטלס. בסופו של דבר אלן קליין הוא זה שנתן לו את ה-A side, הראשון והיחיד שלו בביטלס עם הסינגל של Something, עליו פרנק סינטרה אמר שהוא שיר האהבה הטוב ביותר של המאה העשרים – למרבה הצער, סינטרה נתן את הקרדיט עליו לג'ון ופול ולא לג'ורג'. בהופעה שלו בקרניגי הול, בספטמבר 1981, השיא של המופע היה Something, ובביקורת בעיתון נכתב כי 'סינטרה הציג את השיר, נכתב והוקלט על ידי הביטלס, ואמר כי 'במובן כלשהו זוהי מחווה אישית למר.לנון, וגם למר.מקרטני'. באופן אירוני, ג'ון ופול אמרו פעם שהם ידעו שהם 'הצליחו' ככותבים, כשפרנק סינטרה יקליט שיר של הביטלס".

השירים של ג'ורג' ב'Abbey Road' הוכיחו שהוא כותב יוצא דופן שהושתק בזמן קריירת ההקלטות של הביטלס. רינגו, כמובן, היה החדש בחבורה – והוא הרגיש את זה בתקופה המוקדמת. הביטחון שלו חזר כשזה נעשה ברור שהוא היה הביטלס הפופולרי ביותר בסיבובי ההופעות הראשונים של הביטלס בארצות הברית, עם יותר מחוות שנכתבו לו מאשר לשאר חברי הלהקה ביחד. התקשורת האמריקאית העריכה מאוד את השנינות שלו בראיונות.