חלק שני של ראיון חברי קבוצת "הביטלס - הקבוצה הישראלית" בפייסבוק עם ביל הארי, חבר ילדות של הביטלס שתרם רבות לפרסומם.
Q: How Did the Beatles Really Sound in Those Days?
A: They were finding their feet, learning and experimenting and they’d already been around for two years when they became what I regarded as the college band, playing on the college dances on a bill with the Merseysippi jazz Band. It wasn’t until they went to Germany that they experienced, what I call, ‘a baptism of fire,’ which really forged them.
- - - - - - - - - -- - - - - - - - -
ש: איך הביטלס באמת נשמעו באותם הימים?
ת: הם חיפשו את דרכם, למדו והתנסו וכבר הופיעו בסביבות שנתיים כשהם נהיו, כפי שאמרתי, להקת בית הספר וניגנו במסיבות הריקודים יחד עם להקת ה- Merseysippi Jazz Band. זה לא קרה עד שלא נסעו לגרמניה (הכוונה להופעותיהם בהמבורג. ג.פ.) שבו הם התנסו במה שאני מכנה "טבילת אש" שממש שיפרה אותם.
______________________________________________
Q: Could Stuart play the Bass Guitar?
A: Of course he could. He was musically aware. He’d had many piano lessons, years previously his father had bought him a Spanish guitar. The rumours saying he couldn’t play all came from Allan Williams’ book, which was really written by Daily Mirror journalist Bill Marshall. They used one of a series of images of Stuart while tuning up for a rehearsal at the Wyvern Club and claimed he played with his back to the audience. The other photos from the same audition, unpublished at the time, show him playing full face. Musicians I knew from Hamburg said Stuart could play and faced the audience. When Stuart stayed behind in Hamburg, George Harrison wrote to him asking him to come back and join the group. In a 1964 interview in Beat Instrumental, in which he was discussing guitars, Paul commented, "I believe that playing an ordinary guitar first and then transferring to bass has made me a better bass player because it loosened up my fingers. NOT that I'm suggesting that EVERY bass player should learn on ordinary guitar. Stuart Sutcliffe certainly didn't, and he was a great bass man." Klaus Voormann said, "He (Stu) was a really good bass player, a very basic bass player, completely different. So basic that you could say he was, at the time, my favourite bass player, but primitive. But of all the people or groups, and when we saw groups later, he was my favourite bass player." These are the people who were actually there at the time, listening to Stuart, not people who had never even heard him, but made out in their books and articles that he couldn’t play mainly because they’d read Allan’s book.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
ש: סטיוארט ידע לנגן בגיטרת הבס?
ת: בוודאי שידע. היה לו ידע במוזיקה. הוא לקח כמה שיעורי פסנתר ושנים קודם אביו קנה לו גיטרה ספרדית.
השמועות שהוא לא ידע לנגן בכלל באו מהספר של Allan Williams (הכוונה למנהל הראשון של הביטלס שכתב ספר בשםThe Man Who Gave The Beatles Away. ג.פ.) שלמעשה נכתב ע"י עיתונאי העיתון Daily Mirror בשם Bill Marshall. הם השתמשו בתמונה אחת מסדרת תמונות שבה נראה סטיוארט מפנה את הגב בזמן שעשה חזרות במועדון Wyvern Club וטענו שהוא ניגן עם הגב לקהל. התמונות האחרות מהאודישן הזה (הכוונה לאודישן שבו השתתפו הסילבר ביטלס ב-10 במאי 1960. ג.פ.) שעדיין לא פורסמו אז, מראות אותו עם הפנים לקהל. מוזיקאים שהכרתי מהמבורג סיפרו שידע לנגן והופיע עם הפנים לקהל. כשסטיוארט נשאר בהמבורג, ג'ורג' הריסון כתב לו וביקש שיחזור ויצטרף ללהקה. בראיון משנת 1964 לעיתון Beat Instrumental, שעסק בגיטרות, אמר פול "אני מאמין שנגינה בגיטרה רגילה קודם ואחר כך נגינה בגיטרת בס הפכה אותי לבסיסט טוב יותר כי זה הפך את האצבעות שלי למשוררות. לא שאני אומר שכל בסיסט חייב ללמוד על גיטרה רגילה קודם. סטיוארט סאטקליף בהחלט לא עשה את זה והוא היה בסיסט גדול". Klaus Voormann (הכוונה לחבר של הביטלס מימי המבורג והבסיסט. ג.פ.) אמר "הוא (סטו) היה בסיסט ממש טוב, בסיסט מאד בסיסי, לגמרי שונה. הוא היה כל כך בסיסי שאפשר היה להגיד, באותו זמן, שהיה הבסיסט המועדף עלי, אבל היה ראשוני. אבל מכל האנשים והלקהות, או כשראינו להקות, הוא היה הבסיסט המועדף עלי". אלה האנשים שבאמת היו שם באותו זמן, שמעו את סטיוארט ולא אנשים שמעולם לא שמעו אותו, והמציאו בספרים ובמאמרים שלהם שהוא לא ידע לנגן רק בגלל שקראו את הספר של Allan Williams.
_________________
Q: Mersey Beat Played such an Important role Promoting the Beatles’ Career in those Early Days. Was it Because You Considered Them as a Really Good Band or Because You were Just Good Friends or Both?
A: We all became friends in 1958. I first got to know Stuart and was then impressed by John and became his friend and took him to Ye Cracke where I introduced him to Stuart and Rod. We were together so many times in those days and I was a regular visitor to Stuart’s flat in Percy Street, where he painted my portrait. When they were all in Gambier Terrace I visited them all the time, was there when Stuart and John decided on picking a new name, Virginia and I used to talk to John for so long that we missed her last bus home, so John put us both up in the bath. Their friendship was the main thing and I miss the many talks and times we had together. When I began Mersey Beat it was obvious who I was going to promote most and I encouraged John to keep up with his writing and he became a Mersey Beat columnist, while Paul provided me with photos and wrote to me about their adventures abroad.
- - - - - - - - -- - -- - - -- - - -- - -
ש: Mersey Beat שיחקה תפקיד חשוב בקידום הקריירה של הביטלס בימים הראשונים. זה היה כי החשבת אותם כלהקה טובה באמת או רק כי הייתם חברים טובים, או שניהם?
ת: כולנו היינו חברים ב-1958. קודם הכרתי את סטיוארט ואחר כך התרשמתי מג'ון והתיידדנו איתו ולקחנו אותו לפאב Ye Cracke, שם הכרנו לו את סטיוארט ואת Rod (הכוונה ל- Rod Murray, תלמיד בבית הספר לאמנויות. ג.פ.). היינו ביחד כל כך הרבה פעמים בימים ההם ואני הייתי מבקר קבוע בדירה של סטיוארט ברחוב פרסי, שבה צייר את הפורטרט שלי. כשכולם גרו בדירה בגאמבייר טראס ביקרתי שם כל הזמן, הייתי שם כשסטיוארט וג'ון החליו לבחור שם חדש (הכוונה לבחור ללהקה את השם "ביטלס". ג.פ.), וירג'יניה ואני נהגנו לשוחח עם ג'ון שיחות כל כך ארוכות שהיינו מפספסים את האוטובוס האחרון שלה הביתה, אז ג'ון נתן לנו לישון באמבטיה. החברות איתם הייתה הדבר העיקרי ואני מתגעגע לשיחות הרבות ולזמנים שהיינו ביחד. כשהתחלתי את ה- Mersey Beat זה היה ברור את מי אני הולך לקדם יותר ועודדתי את ג'ון להמשיך בכתיבתו והוא הפך לבעל טור ב- Mersey Beat, בעוד שפול סיפק לי תמונות וכתב לי על ההרפתקאות שלהם מעבר לים.