Search Results

אני רוצה רק עוד להזכיר אישה אחת, שלא זכתה להגיע ליום הזה... אישה שהיתה עם בעלה ולא נפרדה ממנו כמעט אף פעם במשך 29 שנות נישואין, אהבה ותמכה בו על כל צעד ושעל, ואלוהים יודע שלא תמיד היה לה קל - היא ספגה לא מעט ביקורת ובוז, ועם זאת הראתה תמיד פנים מחייכות כלפי חוץ, היתה עם פול ועודדה ותמכה בו גם ברגעי השפל - למעשה היא היא שהוציאה אותו מדיכאון והייאוש של תקופת פירוק הביטלס - בלעדיה מי יודע לאן הוא היה מגיע! וכמובן - גידלה אתו ארבעה ילדים לתפארת! לינדה - תודה לך שעשית ועמדת מאחורי האיש שאנחנו אוהבים כל כך ועשית את חייו מאושרים כל כך. אנחנו יודעים שאת מאושרת עכשיו לדעת שפול מאושר וממשיך בחייו עם ננסי, הילדים והנכדים. מרי - תודה לך שהבאת אותו לעולם. זכית רק ל-14 שנים עם בנך, אבל לימדת אותו ואת אחיו מהי אהבה, רגישות, חמלה ודאגה לזולת - ערכים שמשתקפים במוסיקה שיצר ובכל חייו, ובזכותו היו לנו לדוגמא ומופת. לא חשבת אמנם שיבחר במסלול החיים הזה, אבל אנחנו יודעים שהיית גאה בו מעבר למה שמילים יכולות לתאר. ג'ים - תודה לך, שחינכת וגידלת את הפרחח הקטן - הפכת אותו בראש ובראשונה לאב מסור ונפלא שתמיד דאג בראש ובראשונה לילדיו ולמשפחתו - ברור לנו שהדוגמא שלך עמדה תמיד לנגד עיניו. לא היה לך קל, והיית צריך להיות קשוח לפעמים - אבל אתה הוא שהחדרת בו, מאז שנולד את האהבה למוסיקה, וגידלת לנו גאון מוזיקלי, חרוץ ומשקיען בלתי נלאה, שורד אמיץ עם שתי רגליים תמיד על הקרקע...ראית אותו כובש את העולם וזכית לנחת ולגאווה אין קץ, אך מעבר לזה - זכית בבן מסור שדאג לך לנוחות ולרווחה עד סוף ימיך. אחרונים חביבים - יבדלו לחיים ארוכים - הת'ר, מרי, סטלה, ג'יימס וביאטריס - תמשיכו, יחד עם הדור הבא, להביא נחת לאבא ולקיים אתו יחסי קרבה ואהבה. תודה כמובן לננסי שבזכותה פול מאושר היום - תשמרו ותדאגו לו, כי אנחנו רוצים אותו אתנו לעוד הרבה שנים!

מייק מקרטני התחתן בפעם הראשונה עם מעצבת השיער, אנג'לה פישויק. החתונה נערכה בכפר הקטן קארוג בצפון ויילס באותה הכנסיה שאביו, ג'יימס, התחתן בפעם השניה שנתיים לפני כן. פול היה השושבין והופיע לחתונה עם חברתו ג'יין אשר. פול ערך נגינה ושירה משפחתית ליד הפסנתר המשפחתי בקבלת האורחים לחתונה שנערכה בבית אביו בפרברי ליברפול. הביטלס האחרים שלחו את ברכתם, אך לא הופיעו לחתונה. ג'ורג' ורינגו שהו באותה עת בהוליווד, קליפורניה עבור ההשתתפות של ג'ורג' בסרטו של ראווי שנקר וג'ון פשוט נשאר בלונדון.

הקדמה והתראת מסע הסיפור מזמין אתכם להאזין לשיר בשלבי התפתחות שונים, עם הבדלי ניואנסים מעניינים בפני עצמם. האזנה למוזיקה היא תהליך טורי. יהיו מי שאינם מייעדים עצמם להאזנות חוזרות. השתדלתי שהסיפור יהיה מעניין דיו כדי ליצור גירוי. גם עבור מי שמסתפקים בפחות, השיר מספיק יפה בכל אחת מהגרסאות. אני משער שאלה בינינו שהתאמנו על השיר הזה בגיטרה ותרגלו אותו אינספור פעמים, ישמחו לשמוע את הניואנסים הרבים של פול מקרטני עצמו, כשהוא מתאמן על השיר. איך השיר נולד פול מקרטני אוהב לספר שג'ורג' והוא רצו לעשות רושם על רושם על בחורות. כדי להיראות יותר מתוחכמים מסתם פושטקים ליברפולים, הם ניגנו את הבוריי של באך, או נכון יותר – חשבו שניגנו את הבוריי של באך. מאוחר יותר זיהה פול את הטעות, ומאותה נקודה פיתח את השיר Blackbird. פול הוא מספר סיפורים מחונן. בכל הופעה, לפני שהוא מבצע את השיר, הוא מספר את הסיפור בוריאציה כזאת או אחרת. הוא תמיד נשמע כאילו הוא מספר אותו בפעם הראשונה, ומצליח לשמור על מתח, כאילו גם הקהל נחשף לזה בפעם הראשונה. הקהל מצידו, תמיד שמח "לשתף פעולה בקנוניה". כשהייתי ילד (בזמן שהשיר נכתב) אספנו "בלורות" (גולות). ההבדלים ביניהן היו ממש ניואנסים. אף פעם לא ויתרתי על עוד אחת לאוסף. כך גם הגרסאות והביצועים השונים של פול מקרטני כפי ששעולים בפוסט. מה זה Blackbird? לפול עצמו יש כמה גרסאות. האם זאת ציפור? האם זאת אשה ספציפית? האם טמונה שם קונוטציה מגדרית? האם זאת אמירה פוליטית? קיימות כמה גרסאות. מאז ועד היום, שומר פול מקרטני על ערפול. אין תשובה חד משמעית. שַׁחֲרוּר? לפעמים הוא מספר שכתב אותו ברישיקש הודו. בפעמים אחרות הוא אומר שזה היה בטבע בסקוטלנד כששמע ציוצי שָׁחְרוּרִים. אשה ספציפית - הֶקְשֵׁר משפחתי? קיימת טענה שמדובר באדית, סבתו החורגת. כמו רבים וטובים אחרים, גם אנג'י, אשתו השניה של ג'ים מקרטני ('אם חורגת' של פול) רכבה על גלי ההצלחה של פול וכתבה אוטובוגרפיה בשם My Long And Winding Road. אנג'י כותבת באוטוביוגרפיה שלה, על אמה אדית ששהתה בביתם של המקרטנים בתקופת החלמה ממושכת. באחד הביקורים של פול בליברפול, הוא ניגש לגלות אמפתיה וישב לשוחח עם אדית ליד מיטתה. היא סיפרה לו שהיא מאזינה לציוצי השַׁחֲרוּרִים. אמירה פוליטית? באחת ההזדמנויות סיפר פול שברקע מהומות השחורים באמריקה עלה במוחו המשפט "כל הזמן חיכית לרגע הזה" You were only waiting for this moment to arise. ג'ון לנון טען שהוא הציע את השורה הזאת, בהשפעת אותו רקע. שורה אחרת בשיר היא take these broken wings and learn to fly – או כמו השיר העברי – "יום אחד אולי תפרוש כנפיים" - אבל בקונוטציה הפוליטית. אמירה פוליטית בקונוטציה מגדרית? המילה Bird בסלנג היא "בחורה". או מדויק יותר - "חתיכה". כלומר blackbird היא "בחורה חתיכה שחורה". כל אחד יכול לקחת את זה לכל כיוון. כאמור, פול מקרטני הוא מספר סיפורים מחונן ונוהג לתבל בדיעבד את סיפוריו. אבל, האקדח שאני מניח במערכה הראשונה יצחיק את פול במערכה האחרונה. בסוף הפוסט. הקלטה מוקדמת הגרסה המוקלטת הראשונה נעשתה ב 29 במאי, בביתו של ג'ורג' בעיירה אשר. דרומית מערבית ללונדון. פול ליווה את עצמו בגיטרה אקוסטית, וג'ון תרם ציוצי ציפורים ברקע. סיפור ההקלטה ה"רשמית" פול היה גאה מאד בשיר הזה והגיע לאולפן בערב ביום 11 ביוני 1968, היום לפני 54 שנים. זהו השיר הראשון שהכין פול לאלבום הלבן, והוקלט כולו באותו יום. מהנדס ההקלטות ג'ף אמריק מספר: "הביטלס באותם ימים לא יכלו לסבול יותר את הנוכחות זה של זה. הם התפצלו מדי פעם, או הקליטו באולפנים נפרדים בבניין של אבי רואד. זה נראה כאילו כל אחד מהביטלס הקליט אלבום לעצמו. אני עבדתי עם פול, כי הסתדרתי איתו הכי טוב. מהנדס אחר עבד עם ג'ון או ג'ורג'. רינגו השקט שכמעט ולא התייעצו איתו, הסתובב בין האולפנים כדי לעזור כשקוראים לו. זאת היתה האווירה והשיר Blackbird היה התרומה הראשונה של פול לאלבום הלבן". ג'ון שהגיע כהרגלו עם יוקו, נכח בתחילת הסשן. אחרי חצי שעה, עבר לאולפן אחר שהתפנה, כדי להקליט את Revolution 9. בעת שהותו הוא השתתף בהצעות שונות לעיבוד השיר, והציע בין השאר להוסיף כלי נשיפה. אם הוא הציע את השורה שצוטטה קודם, ייתכן שזה נעשה באותו מעמד. באולפן פול הגיע לאולפן עם פרנסי שוורץ, החברה החדשה שלו. כמה שבועות לפני כן הם נתפסו במיטה על חם - על ידי ג'יין אשר הזועמת. פרנסי התיישבה על רצפת העץ באולפן. יש אומרים שהצירוף של פרנסי להקלטות היה התשובה של פול מקרטני ליוקו הצמודה הקבועה לג'ון לנון. פול החרוץ והפרפקציוניסט, נטל גיטרה אקוסטית וביצע את השיר כמה עשרות פעמים. בשלב מסוים הופיע צלם שתיעד את ההקלטה לצורך סרטון פרסום לחברת 'אפל' של הביטלס, אבל לא הפריע לפול להתרכז בנגינה שלו. פול המשיך להתאמן ולתקן את שגיאות הפריטה שלו, או טעויות הגייה, עד שהגיע לשלמות. אחרי שפראנסי וג'ורג' מרטין יצאו לדרכם, הוא ביקש מג'ף אמריק לגרום לכך שההקלטה תישמע כאילו היא נעשית בחוץ. אמריק הציע – "למה לא? אולי פשוט נצא החוצה". הם יצאו לרחבה קטנה בחצר האולפן ובהקלטה נשמעו ציוצים של דרורים ופָּרוּשים ששרו ביחד עם פול מקרטני. פול ביצע 32 טייקים, כשהוא שר ומלווה את עצמו בגיטרה ונקישות רגלים. אפשר לראות את הקטע המוקלט מתוך סרטון הפרומו של 'אפל'. פרנסי שוורץ יושבת בצד שמאל. טייק 28 המאמץ הממושך לא התיש את פול הנחוש והבלתי נלאה. הוא התעקש להמשיך ולשפר את הנגינה וגם את השירה. באחד הטייקים הוא נתקע בסוף השיר ובמקום לשיר Dark black night הוא שר dark black, dark black, dark black night. כשהוא מסיים הוא אומר לצוות ההקלטה "אתם רוצים לשמור כמה מהקטעים שנראים שווים משהו? אתם יודעים, שתישאר לנו אפשרות, אם ארצה, לחזור לזה במידת הצורך". הוא פונה גם אל פרנסי "אני חושב שכדאי". פרנסי עונה לו "כן". הוא ממשיך "צריך להחליט באיזה קול להשתמש, אני חושב שיותר טוב הקול השקט". פרנסי מאשרת "גם אני חושבת כך". הביצוע הנבחר – טייק 32 טייק 32 הוא זה שנבחר בסופו של דבר. פול הכפיל את השירה שלו במעברים בין הבתים (Blackbird fly) והוסיף גיטרה אקוסטית בקטע האינסטרומנטלי באמצע השיר. הטייפ באולפן היה בעל 4 ערוצים. השירה המקורית הוקלטה בערוץ 1, נקישות רגלים בערוץ השני, הגיטרה המקורית בערוץ השלישי. הקול המוכפל והגיטרה הנוספת הוקלטו בערוץ הרביעי. ציוצי הציפורים בגרסה הסופית הם מתוך מאגר הקלטות אפקטים של אולפני אבי רואד. מהנדס האפקטים סטיוארט אלטהאם סיפר שהקליט ציפורי שחרור – Blackbirds - בחצר ביתו בשנת 1965. הדרן - עם דונובן הזכרנו את ההשערה שהשיר Blackbird הוא לא בהכרח על ציפור השַָחְרוּר, אלא על "בחורה שחורה". בשנת 1969, הפיק פול מקרטני את האלבום Postcard של מרי הופקין. בזמן ההתקנה והכיולים האקוסטיים, ניגנו פול ודונובן כמה שירים להנאתם. אחד השירים היה Blackbird. פול מבצע חיקויים לא רעים לציוצי הציפורים בין השורות. בשלב מסויים הוא מפסיק לרגע לשיר. הוא אומר לדונובן: "אתמול בערב שרתי את השיר לדיאנה רוס, והיא נעלבה... לא, לא באמת". בתמונות פול מקרטני ציפור השַָחְרוּר – Blackbird פול מנגן. באולפן ג'ורג' מרטין, פרנסי שוורץ הנעלים של פול, המטרונום פול עם פרנסי שוורץ אנג'י מקרטני והביוגרפיה שלה הציפורים שצייצו בחצר – דרור ופָּּרוּש

מספר ימים אחרי סשן ההקלטה הראשון שלהם באולפני EMI, ג'ון ופול ממשיכים לעבוד בבית אביו של פול על השיר. ג'ון התחיל לכתוב את השיר בבית דודה מימי. מארק לוויסון (Tune In): מאוחר בלילה בתשיעי ליוני, לינדי ולו צפו בהם משפרים את Please Please Me, יושבים זה ליד זה ליד הפסנתר העומד של ג'ים מקרטני בחדר הסלון של פול. לינדי נס זוכרת שהם 'עבדו בעיקר על שינויי האקורדים, עם הרבה בדיחות והשתטות.' שתי הנערות בנות ה-15, לינדי נס ולו סטרן, שהיו קבועות במועדון הקאוורן, נשארו כל הלילה, ומאוחר יותר נרדמו מתחת לפסנתר כשלנון-מקרטני ניסו אקורדים מעל ראשן. "הם שאלו אותנו מה חשבנו על זה", לו נזכרת "ואמרנו שזה נהדר. זה בהחלט היה נהדר לראות אותם כותבים, ושלא אכפת להם שהיינו שם." ג'ון הבהיר בראיון למלודי מייקר ב-1971: "אני כתבתי את השיר לבד. זה הוקלט בדיוק בסדר שבו כתבתי אותו." השיר Please Please Me הוקלט רק ב-11 בספטמבר 1962. בשלב הזה ג'ורג' מרטין חשב שהשיר מאוד משעמם ואיטי, כמו שיר של רוי אורביסון. הוא ביקש מהם להביא אותו בפעם הבאה והם יעבדו עליו. הפעם הבאה היתה ב-26 בנובמבר 1962, הם שינו אותו לחלוטין והקליטו 18 טייקים עד שג'ורג' מרטין הגיע למה שהוא רצה ומיד ידע שזה יהיה הלהיט הבא. ג'ורג' מרטין הציע מספר מוציאים לאור, אחד מהם הוא דיק ג'יימס. בריאן אפשטיין קבע איתו פגישה למחרת והשמיע לו את השיר. דיק ג'יימס מיד אמר שזה שיר של מקום ראשון. בריאן אמר לו שאם הוא ישיג את זה, יהיה לו חוזה ארוך טווח עם הביטלס. דיק ג'יימס התקשר לפיליפ ג'ונס, המפיק של תכנית הטלויזיה, Thank Your Lucky Stars וניגן לו את השיר, כך הבטיח לביטלס מקום בתכנית הבאה. השיר יצא כסינגל השני של הביטלס ב-11 בינואר 1963 ב-A side עם Ask Me Why ב-B side. כשהשיר יצא, עבר על בריטניה חורף קשה וכולם היו בבתים, כשבחוץ יורד שלג כבד, צופים בתכנית Thank Your Lucky Stars ב-19 בינואר 1963. ההופעה השונה של הביטלס, עם השיער השונה יצרו התעניינות רבה. השיר הגיע למקום הראשון בכמה מצעדים ומקום שני במצעד הרישמי של בריטניה. בתמונות: עטיפת הסינגל בבריטניה וג'ון עם לינדי נס בפתח מועדון הקאוורן. ההשערה היא שלינדי נס היא הבחורה שג'ון כתב עליה שלוש שנים מאוחר יותר ב-Norwegian Wood.

מספר חודשים בלבד לאחר שקמה הלהקה ופחות מחודש לפני שפול מקרטני פגש את ג'ון לנון, הקוורימן השתתפו באודישן לתחרות הכשרונות שנערכה על ידי לואיס לויס Mr Star Maker. האירוע נערך בתאטרון אמפייר בליברפול, אודישן אחד מיני רבים שאורגנו בבריטניה כולה עבור תחרות הכשרונות. ההרכב של הקוורימן באותה העת היו: ג'ון לנון, קולין האנטון, אריק גריפיתס, לן גארי, פיט שוטון ורוד דייויס. הקוורימן לא עברו את האודישן. המנצחים היו להקת הסקיפל סאניסייד. התמונה היא לא מאותו אירוע, אבל צולמה כמה ימים מאוחר יותר בהופעת רחוב של הקוורימן.

ליזי בראבו, ברזילאית במקור, היתה שוב בביקור בלונדון בפברואר 1968. היא חיכתה יחד עם חברתה, גיילין פיז, מחוץ לאולפני EMI בתקווה לראות את אחד מחברי הביטלס נכנס או יוצא, כשלפתע הוזמנו במפתיע להכנס לאולפן. הביטלס הקליטו באותו היום את השיר Across The Universe. הם כבר הקליטו גיטרה אקוסטית, כלי הקשה, טמבורה וסיטאר והחליטו שהם צריכים קול גבוה בפזמון Nothing's Gonna Change My World. פול יצא החוצה ושאל את המעריצות אם מישהי יכולה לשיר גבוה. ליזי וגיילין מיד אמרו כן! מל אוונס יצא החוצה והכניס אותן לאולפן להקליט את קולות הרקע לשיר. למרות שהגירסה של השיר שנכנסה לאלבום Let It Be לא כוללת את קולות הרקע שלהן, אפשר לשמוע אותן בגרסת הסינגל ובאלבום הצדקה עם אוסף שירים של אמנים שונים - No-One's Gonna Change Our World. ליזי נפטרה לפני כשנה בגיל 70.

ב-7.6.1963, הביטלס מופיעים בגלזגו לראשונה, כחלק מסיבוב ההופעות שלהם עם רוי אורביסון. ההופעה התקיימה בOdeon Cinema, וחוץ מאורביסון הופיעו גם ג'רי והפייסמייקרס. הסטליסט של ההופעה היה אותו סטליסט של שאר ההופעות בסיבוב. הביטלס ביצעו את - Some Other Guy Do You Want To Know A Secret Love Me Do From Me To You Please Please Me I Saw Her Standing There Twist And Shout סיבוב ההופעות הזה הביא לראשונה להבנה שהביטלס הפכו לגדולים ואהובים - אפילו יותר מרוי אורביסון, שאמור היה לעמוד במרכז סיבוב ההופעות. בזכות האהבה לה הם זכו הם "קודמו" באמצע סיבוב ההופעות למופיעים שווים, כמו שאפשר לראות גם בכרטיס של ההופעה, עליו כתוב "The Beatles - Roy Orbison Show". זאת הייתה ההופעה הראשונה של הביטלס בגלזגו, והם חזרו לעיר עוד 4 פעמים. 3 הופעות נוספות התקיימו גם הן בOdeon.

כחלק מסיבוב ההופעות העולמי, הביטלס וג'ימי ניקול מופיעים בהולנד ב-05.06 בהילגום וב-06.06 בסירת זכוכית בתעלות אמסטרדם ובכפר בלוקר. 50,000 מעריצים צפו בהם באמסטרדם, מלויים ב-15,000 שוטרים. חלק מהמעריצים קפצו לתעלות בניסיון להגיע אליהם, אך נעצרו על ידי המשטרה. הסירה היתה מלאה בעיתונאים. בזמן ששטו בתעלות, הם ראו כמה סטודנטים הולנדים עם גלימה, הם שלחו את מל אוונס לברר מאיפה הם השיגו את הגלימה. הביטלס קנו גלימות דומות, אבל זולות שנמסו בגשם בסידני. הגלימות האלה נתנו להם השראה לגלימות שבסרט Help!

06.06.1962 - היום לפני 60 שנים - היסטוריה ! הביטלס מקליטים לראשונה באולפני EMI. אחרי האודישן הכושל של הביטלס עבור דקה בינואר 1962, בריאן אפשטיין היה נחוש להשיג לביטלס חוזה הקלטות עם חברת תקליטים. ב-09.05.1962 בריאן שלח מברק לחברי הביטלס, ששהו באותה העת בהמבורג, שהוא השיג להם חוזה הקלטה עם EMI. מה שהביטלס לא ידעו שזה היה למעשה רק אודישן מורחב. ג'ורג מרטין רצה לראות את הביטלס בהקלטה וחתם על חוזה לשנה עם אפשרות להארכה, להקלטת שישה צדדים של סינגל. עבור הביטלס, זה היה הרגע לו חיכו - חוזה הקלטות עם חברת תקליטים. הביטלס נסעו מליברפול ללונדון בואן הלבן והחלוד שלהם, ארבעה ימים בלבד אחרי שנחתו מהמבורג ואחרי יומיים בלבד של חזרות. הם לקחו איתם רשימת שירים לביצוע, שכתב בריאן אפשטיין, שכללה רפרטאור נרחב מההופעות שלהם בהמבורג. הביטלס בהרכב של ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ופיט בסט הקליטו כנראה באולפן 2 של EMI. היתה תקלה במגבר של פול והיה צורך להביא מגבר אחר של EMI. כשההקלטות התחילו, ג'ורג' מרטין עזב לקפיטריה והשאיר את העוזר שלו, רון ריצ'רדס והטכנאים, נורמן סמית' וכריס ניל. בהקלטה ההיסטורית הם הקליטו ארבעה שירים: Bésame Mucho, Love Me Do, P.S. I Love You ו-Ask Me Why. לפי הפרוטוקול ב-EMI, ההקלטות היו אמורות להיות מושמדות, משום שג'ורג' מרטין לא ראה שהן שימוש, אך נורמן סמית' לקח את ההקלטות הביתה והן ראו אור לאחר מותו ב-02.10.2018. ג'ורג' מרטין לא היה מרוצה מהתיפוף של פיט בסשן ודרש מבריאן שפיט יעזוב את הלהקה. לכן, ב-16.08.1962, כעשרה שבועות אחרי הסשן, בריאן ביקש מפיט בסט לעזוב. רינגו סטאר הצטרף ללהקה יומיים אחר כך. סשן ההקלטה הבא של הביטלס ב-EMI היה ב-04.09.1962 בו הקליטו שוב את Love Me Do ו-How Do You Do It.

כשאני פוגש קהלים של חובבי ביטלס מכל הסוגים, ושואל "איזה שיר של הביטלס אתם הכי אוהבים?" (שאלה בעייתית, אני יודע), נזרקים בדר"כ השמות האלה: Yesterday Let it Be, Hey Jude, I Want To Hold Your Hand , In My life, Yellow Submarin. השיר A Day in a Life לא מוזכר שם בדרך כלל. השיר הזה אינו פזמון שאפשר לפזם. הוא גם לא שיר שתמיד מתאים לנו לשמוע מבחינת המצב רוח. גם בזמן פעילות הלהקה, השיר שחותם את האלבום סרג'נט פפר מ-67', לא קיבל ברוב המקרים מעמד נשגב. במצעדי השירים האהובים ביותר של הביטלס, הוא נמצא בדרך כלל בעשירייה הראשונה, אך לא בחמישייה הראשונה. אבל ככל שהשנים העוברות, נדמה השיר מקבל יותר ויותר כבוד ותהודה. כך למשל הופתעתי למצוא לאחרונה לפחות בשני דירוגי ביטלס מהעולם, את השיר במקום הראשון. כך גם בדירוג שעשה Uri Koaz בבלוג והפודקאסט המצוין ביטלמניקס - כבש השיר פעמיים את המקום הראשון (2017 ו-2021). אז מה יש לנו כאן בעצם? קטע בן קצת יותר מחמש דקות, בו משולבים שני הכוחות היצירתיים של לנון ומקרטני, בצורה שונה מאד אחד מהשני וכפי שלא שמענו בעבר. ג'ון ופול, כמו שני גיבורי-על, עוברים בין מימדים ואף יוצרים יקום חדש משלהם. דמיינו רגע איך השיר הזה מתחיל. עם האקוסטית הרכה של ג'ון, מייד אחר כך הפסנתר היפהפה של פול. ומה קורה אחר כך? לאיזה דרכים קסומות וצבעוניות אנחנו מובלים? טקסט דמיוני-תודעתי-הזייתי שמשתנה באמצע לקטע שונה לגמרי וחוזר שוב, מגולגל בתוך מנגינה פשוטה שהופכת לסחף סימפוני סוער, שמרים אותנו למרומים, ואז מנחית אותנו לקתרזיס מהדהד, מעין 'אורגזמה מוזיקלית' והכל נתפר ביד אמן (או כמה) ליצירה אחת קסומה. איך לעזאזל הם עשו את זה? איך הפכו ג'ון לנון, פול מקרטני וג'ורג' מרטין את האולפן לכלי נגינה בפני עצמו והצליחו לגרום למוזיקאים קלאסיים לבצע את החזון המטורף שלהם? כשיצא לי לשמוע איך הוקלט השיר, כל מיני טייקים ראשוניים שלא נכנסו לגרסה הסופית – התבלבלתי. איך אפשר לפרק את היצירה הזו בכלל לחלקים? איך אפשר לשמוע משהו אחר מאשר היצירה המוגמרת, המושלמת? זה פתאום 'הוריד' לי קצת, הוריד את השיר מהרמה הקוסמית שלו, והראה לי שגם את היצירה הזו, מסתבר, יצרו בני אדם. שני פרטים קטנים מעניינים שמצאתי: 1. שם השיר אינו מופיע בטקסט של השיר, דבר די נדיר בשירים של הביטלס. 2. לנון כבר כתב בעבר שני שירים אחרים עם המילה LIFE. האחד, In My Life והשני Run For Your Life. ועוד כמה פרטים מעניינים בהרחבה: 1. בזמן שהשיר נכתב, הביטלס היו במצב רוח של ילדות. השירים Strawberry Fields Forever (ג'ון) ו- Penny Lane (פול) שעסקו בחוויות הילדות שלהם, יצאו על תקליטון ב-13 פברואר 67', בדיוק כשהשיר Day in a Life הוקלט, בהפסקות, במהלך ינואר-פברואר אותה שנה. החלק האמצעי של מקרטני הוא למעשה המשך של אותן זיכרונות ילדות על התעוררות, איחור לביה"ס ונסיעה באוטובוס. הוא גם מעורר זיכרון נוסף: הריסון הצעיר נבחן כשניגן מול לנון ומקרטני את Raunchy באוטובוס. 2. השילוב של הטקסט והמנגינה מותאם בשיר באופן מושלם וגם מספק אמירה אמנותית שטרם חווינו בשיר פופ/רוק קצר. מבחינה הזו, אפשר לדעתי לבחון את השיר בסטנדרטים של יצירת אמנות בדרך שבה בוחנים יצירה של בטהובן או ציור של פיקאסו. הידיעות בעיתון שהופכות לשורות בשיר, המוות הפתאומי של חבר שמטלטל את עולמו של ג'ון, שנותן לנו הצצה מנותקת מבעד למשקפי היום יום שלו וכותב טקסט שמדבר למעשה על תפיסת מציאות והיכולת לברוח ממנה; החלק של פול שמחזיר לילדות ומדבר על שגרת בוקר של תלמיד מליברפול - והכל מתכנס אל תוך מערבולת צלילים של כינורות וכלי נשיפה שהולכת ומסתחררת, ממחישה את הערבוב של דמיון ומציאות ויוצרת את הכאוס הססגוני הזו. אף אחד מעולם לא העביר כל כך הרבה דרך שיר פופ. 3. מקרטני, שכתב וביצע את החלק האמצעי, מעין שיר חמוד ולא גמור שלא היה ברור מאיפה מתחיל וכיצד יסתיים, הגדיל את חלקו ביצירה כשהנהיג את החלק האחרון עם התזמור הגרנדיוזי שמסיים את השיר, בליווי תזמורת של 41 נגנים שהגיעו במיוחד לאולפן. פול, שהתלהב באותה תקופה מהמוזיקה הניסיונית של שטוקהאוזן, ובזכות תרומתו למוזיקה של הביטלס גם שובצה דמותו בעטיפת סרג’נט פפר, ניצח על התזמורת והורה לנגנים להתחיל עם התו הנמוך ביותר של הכלים שלהם ובהדרגה לנגן עד הגבוה ביותר. הקרשנדו הזה (צליל עולה, מתחזק ומתגבר) נכנס פעמיים בשיר, פעם אחת לפני החלק של פול, ופעם שנייה בסיומות. "בשיר זה נשמע כמו סוג כאוטי של מערבולת" סיפר מקרטני, " זה היה רעיון שהתבסס על חומרי האוונגרד שעסקתי בהם באותה תקופה, כל מיני דברים טונאליים ורעיונות מטורפים". 4. לנון ביקש ממרטין לחתום את השיר ב"צליל של סוף העולם". למרטין היו כמה בעיות עם המוזיקאים שהתאספו באולפן. "תזמורת מלומדת מנגנת, באופן אידיאלי, כמו אדם אחד, בעקבות המנהיג", אמר. "הדגשתי שזה בדיוק מה שאסור להם לעשות". למרות המגבלות הטכנולוגיות, הצוות של המפיק הבריטי הגאון, הימם את העולם בהפקה ששמה בכיס הקטן גם את רוב הדברים שעשו מאז ועד היום. בהיעדר טכנולוגיה אולפנית של היום, מרטין גייס מהסביבה כל פסנתר אפשרי, וכל ההרכב, כולל איש הבמה, חבטו ביחד במי מג'ור, כדי לייצר צליל סיום מהדהד ואייקוני בן 53 שניות. זה לקח תשעה טייקים כדי להגיע לטראק הנכון, שעבר הכפלת צליל שלוש פעמים ע"י מהנדס הסאונד ג'ף אמריק, כך שהאפקט נשמע למעשה כמו תשעה פסנתרים שנוגנו על ידי 12 גברים. הסאונד פשוט ממשיך, ונמשך, ונמשך, עם המשך לכאורה אינסופי. מקרטני: "כל הזמן רצינו לדחוק את הגבולות, לראות לאן זה יכול להגיע". המוטו של הביטלס: אין גבולות, אין חוקים, הכל מותר. 5. תגובות בקהל? ובכן, הרולינג סטונס, ברגע של 'פירגון', כינו אותו כ"שיר היחיד הטוב של הביטלס". נחמד מצידם:) מיק ג'אגר וקית רי'צארדס אפילו היו בהקלטה עצמה. והנה עוד כמה ציטוטים שנאמרו על השיר הזה ע"י עיתונאים ומבקרי מוזיקליים במהלך השנים: "אף אחד לא מחבר את הגרנדיוזי והיומיומי כמו הביטלס. מבחינה מילולית, 'יום בחיים' הוא בנאליות פואטית טהורה" "היקום הפנימי התפוצץ; היומיומי נעשה אפי. השראה מכתבות בעיתונים על מותו של יורש גינס, תיקוני כביש בלנקשייר, דרך מרחבי ה-LSD, כשהכל 'נשפך' בסוף לחזון עולמי, כולל הקרשנדו המפורסם ביותר ברוק". "החזון, השאפתנות והביצוע של הביטלס מתחברים ללא דופי בחמש וחצי דקות עוצרות נשימה. זה שיאו של ציון הדרך, האלבום סרג'נט פפר, ושל הקריירה של הלהקה, שתפרו יחד משני שירים נפרדים. פופ ארט לא היה אף פעם יותר נשגב מזה".

ב-04.06.1967 פול מקרטני וג'ורג' האריסון צופים בג'ימי הנדריקס מבצע את סרג'נט פפר בלונדון. מספר ימים בלבד בלבד לאחר צאת האלבום סרג'נט פפר, פול וג'ורג' צופים בהופעה של ג'ימי הנדריקס, בה הוא ביצע את הגירסה שלו לסרג'נט פפר. פול כבר היה במופע של הנדריקס יחד עם רינגו ב-11.01.1967 בבאג או'נייל, לונדון (המקום שבו פגש את לינדה). המופע של Jimi Hendrix Experience היה הפעם המופע הראשי בתיאטרון סיביל בלונדון. פול וג'ורג' התרשמו מאוד מהביצוע של הנדריקס לסרג'נט פפר ומההופעה עצמה.

ב-03.06.1964 ג'ימי ניקול מצטרף זמנית לביטלס. רינגו סטאר התמוטט בבוקר ה-03.06.1964 מדלקת שקדים בזמן צילומים לעיתון Saturday Evening Post, יום לפני שהביטלס היו אמורים לטוס לדנמרק ולהתחיל בסיבוב ההופעות העולמי. רינגו הובהל לבית החולים וקיבל הוראה לנוח. ג'ורג' מרטין הציע להביא את מתופף הסשנים, ג'ימי ניקול, כדי להחליף את רינגו זמנית, במקום לבטל חלק ממסע ההופעות. ג'ון ופול הסכימו מיד, אך ג'ורג' אמר שאם רינגו לא נוסע, גם הוא לא מוכן לנסוע. לקח לג'ורג' מרטין ובריאן אפשטיין לא מעט מאמץ לשכנע את ג'ורג' שיצטרף ללא רינגו. ג'ורג' מרטין התקשר לג'ימי ניקול והוא מיד הגיע, מוכן לטיסה לדנמרק, כמו כן, סיפרו אותו בתספורת המופטופ התואמת לשאר חברי הביטלס. רינגו נזכר שזה הרגיש לו מאוד מוזר שהם נסעו בלעדיו, כאילו הם לא אוהבים אותו יותר. ג'ימי ניקול ניגן עם הביטלס בשמונה הופעות בדנמרק, הולנד, הונג קונג ואוסטרליה עד שרינגו הצטרף לביטלס שוב במלבורן, אוסטרליה, ב-14.06.1964. כשרינגו חזר, ג'ימי ניקול עזב בחופזה, ואפילו לא יכל להפרד מחברי הביטלס משום שהם ישנו והוא לא רצה להפריע להם. בשדה התעופה בריאן אפשיין נתן לו צ'ק של 500 פאונד ושעון זהב עם הקדשה מהביטלס. ג'ימי ניקול חזר מיד לאלמוניות שלו. יותר מאוחר הוא אמר: להחליף את רינגו זה הדבר הגרוע ביותר שקרה לי. עד אז הייתי שמח להרויח 30-40 פאונד לשבוע. אחרי שהתהילה חלפה, התחלתי גם למות.