על השיר הזה, שיצא ב-65' ביחד עם האלבום הנושא את שמו, היה חתום להיט כבר על ההתחלה. עם פתיח מיוחד (שלא חוזר אח"כ שוב) שמהמם אותך על ההתחלה ומכניס אותך מייד ללחן המקפיץ של השיר.
'הלפ' זכה להצלחה גדולה עם יציאתו כשקפץ למקום הראשון ושהה שם במשך שלושה שבועות בארה"ב ובבריטניה. היה זה הסינגל הרביעי מתוך שישה סינגלים של הביטלס שהגיעו למקום הראשון ברציפות במצעד האמריקאי. שליטה ביטלסית מדהימה.
בשנת 65' היה זה הסינגל הנמכר ביותר אחרי We Can Work It Out. השיר דורג במקום ה-29 ב-500 השירים הגדולים בכל הזמנים ברשימה שערך מגזין רולינג סטון ב-2004.
אפשר לקרוא את המילים ממש כמכתב תחינה נוגע ללב לעזרה:
"הצילו! אני צריך מישהו, לא סתם מישהו. כשהייתי צעיר, מעולם לא נזקקתי לאף עזרה מאף אחד בשום אופן. אבל עכשיו, הימים האלה חלפו ואני כבר לא כ"כ בטוח בעצמי. שיניתי את דעתי, פתחתי את הדלתות ואני צריך שתעזור לי אם אתה יכול. אני מאד מעריך את זה שאתה לידי. עזור לי להחזיר את הרגליים לקרקע בבקשה, בבקשה עזור לי!"
כמה בקשת העזרה הזו, הפתיחות הרגשית, מנוגדת לימי התהילה של הביטלס באותם הימים, בשיאה של הביטלמניה. אבל דווקא אז, ממרומי ההצלחה והגאווה, לנון מביט פנימה אל עצמו, אל הפחדים והחרדות ולא מתבייש לשפוך את זה החוצה.
זו הייתה דרכו לשלב בין מצבו האישי באותם ימים לבין השיא מטלטל הנפש שהגיעו אליו הביטלס. תחושת המחנק מתבטאת בקוצר הנשימה שעוטף את השיר ומסיים את דרכו אחרי שתי דקות ו-18 שניות בועטות במיוחד.
"כל מה שקרה עם הביטלס היה פשוט מעבר להבנתי. בתת מודע זעקתי לעזרה" - אמר לנון והוסיף שהשיר הזה ו-Strawberry Fields Forever היו השירים הכי כנים ואמיתיים שלו בביטלס, ולא רק שירים ש"נכתבו לפי הזמנה".
הסופר איאן מקדונלד, שכתב את אחד הספרים המדויקים ביותר על הביטלס, Revolution in the head, מתאר את השיר כסדק הראשון במעטפת המגן שבנה לנון סביב רגשותיו במהלך עלייתם של הביטלס לתהילה, ואבן דרך חשובה בסגנון כתיבת השירים שלו.
למרות שלנון היה גאה בשיר ובכנות ששידר, הוא הביע חרטה על כך שהביטלס הקליטו אותו באופן מהיר מדיי לטעמו, מתוך כוונה לקדם אותו מסחרית.
בשנת 89', שלישיית הבנות הבריטית 'בננהרמה' הקליטה גירסת כיסוי לשיר. הסינגל הגיע למקום השלישי במצעד הסינגלים הבריטי.
מאז הקולטו עשרות גירסאות כיסוי לשיר במהלך השנים' בין השאר של טינה טרנר, דולי פרטון, הקרפנטרס, דיפ פרפל, ואפילו U2.
