פול לפני הביטלס: השנים הראשונות של פול מקרטני

פורסם לראשונה בוואלה!

לרגל יום הולדתו ה-80 של פול מקרטני, חזרנו אל הימים הראשונים של מי שהפך להיות אחד מהמוזיקאים המשפיעים והמפורסמים בהיסטוריה. מהבליץ הנאצי על ליברפול, דרך האמא שמתה בגיל צעיר ועד ברית הדמים שכרת עם ג'ון לנון, הרבה לפני שהתפרסמו. הצד הפחות מוכר של החיפושית

בין 1940 ל-1942 הופצצה ליברפול מהאוויר 78 פעמים על ידי כוחות האוויר הגרמניים. בשבוע הראשון של חודש מאי 1941, הייתה ההפצצה המאסיבית ביותר של הלופטוואפה במלחמה עד כה. בסביבות 1,900 תושבים נהרגו, 1,450 נפצעו קשה ועוד 70 אלף איש נותרו חסרי בית ב"בליץ של מאי". מאות מפציצים השתתפו בבליץ, שהשאיר את העיר מרוסקת ומשותקת. ההפצצות על ליברפול המשיכו ללא הרף, אך עד 1942 היטלר יעביר את רוב כוחותיו לכיוון ברה"מ. עד החורף קיפחו את חייהם בחמש הערים שמרכיבות את מחוז מרסיסייד 3,899 אזרחים. באותה תקופה, מרי פטרישיה נכנסה להיריון.

מרי, בתו של כורה פחם אירי, לא חשבה כבר שהיא תתחתן. היא הייתה בת 31, מה שהפך אותה בבריטניה של אז ל"רווקה זקנה", אבל היא התעקשה להשקיע את כל מרצה בקריירה שלה. בזמן המלחמה היא הגיעה לעבוד בבית החולים המקומי בליברפול. בעקבות ההפצצות, לא נמצאו לה סידורי לינה, והיא שוכנה על ידי סבתא נחמדה שזכתה לכינוי "גראני מק" על ידי ילדי הרחוב, קיצור לשם משפחתה: מקרטני. מרי זכתה להכיר את בנה של גראני מק, ג'ים בן ה-38, גם הוא נחשב ל"רווק ממוסד". שניהם החליטו לוותר על המוניטין שלהם כרווקים נצחיים, והתחתנו בכנסייה הקתולית של ליברפול.

ב-18 ביוני 1942, בדיוק השבוע לפני 80 שנה, המלחמה כבר הפכה לעניין עולמי. חצי שנה אחרי פרל הרבור, היפנים השתוללו במזרח, הגרמנים כבשו חלקים מאפריקה, ומכונת המוות הנאצית כבר הגיעה לתיעוש מלא של "הפיתרון הסופי". באותו היום צ'רצ'יל יצא לטיסה היחידה שלו הלוך ושוב לארה"ב במהלך המלחמה. זה היה מסע מסוכן. טרם צאתו, צ'רצ'יל שלח מכתב למלך ג'ורג' וביקש ממנו למנות את אנתוני אידן לראשות הממשלה במידה שלא ישרוד את המסע. השיחות בבית הלבן עם הנשיא רוזוולט היו קשות. במהלכן נודע לצ'רצ'יל כי הגרמנים והאיטלקים, תחת הנהגתו של הגנרל רומל, כבשו את עיר הנמל טוברוק, וכוחות הציר הסתערו על מצרים. צ'רצ'יל התנצל בפני הנשיא, והלך להקיא בשירותים הנשיאותיים. באותו יום, במקרה או לא, אישר רוזוולט את המיזם הסודי "פרויקט מנהטן", שהביא לייצור פצצות האטום. בצד השני של האוקיינוס האטלנטי נולד באותו יום פול מקרטני.

האבא ג'ים פספס את הלידה. לאור המצב הקשה בליברפול, הוא התנדב בלילות ככבאי. לבסוף, כשהגיע לפגוש את בנו הבכור, הוא הזדעזע. "הוא נראה נורא. מזוויע", סיפר לימים האב הנרגש, "הייתה לו עין אחת פקוחה, והוא צווח כל הזמן. הם החזיקו אותו כמו חתיכה של בשר אדום. כשהגעתי הביתה בכיתי לראשונה מזה שנים. יום לאחר מכן הוא כבר נראה קצת יותר אנושי. לבסוף הוא יהפוך להיות תינוק חביב מאוד".

עד סוף המלחמה הם עברו עוד שש דירות ואמו חזרה לעבוד במשרה מלאה. אביו החליף מספר עבודות, אך מעולם לא השתכר יותר מ-6 פאונד לשבוע. בין לבין נולד לפול אח קטן בשם מייק בינואר 1944. הם היו ילדים טיפוסיים של "הדור השקט", בתוך משפחה של בני המעמד העובד. חבר של פול יכנה בעתיד אנשים כמוהם בכינוי "גיבורי מעמד הפועלים", אבל לשם שינוי הוא לא במרכז הסיפור הזה.

בערבים נהג ג'ים מקרטני לנגן ג'אז עם חבריו במועדונים ברחבי ליברפול. בבית הוא ניגן לעתים בחצוצרה ובקורנית. זו הייתה המוזיקה הראשונה שפול מקרטני נחשף אליה. כשהיה בן חמש אביו לקח אותו איתו למסיבה לרגל השנה החדשה. פול ראה את אביו מנגן על פסנתר במשך לילה שלם, בזמן שכל שאר האורחים שרו. אלה היו שירי חג, שירי עם ולהיטים ממחזות זמר - אבל ג'ים מקרטני ניצח על המקהלה הגדולה בעזרת האצבעות שלו. פול הקטן היה מוקסם. הוא החל להצטרף אל אביו יותר ויותר.

ב-31 באוקטובר 1956, פול מקרטני בן ה-14 התעורר ונודע לו שאמו מתה בפתאומיות. זה היה השבר הגדול של חייו. בתגובה לחדשות הקשות, הוא חזר למיטה, והחל להתפלל. "אם תחזיר אותה בחזרה, אני אהיה טוב תמיד", התפלל הילד שספג מעט קתוליות ממשפחתו, "רק אחר כך הבנתי כמה טיפשיות היו התפילות שלי. זה מראה כמה דת זה דבר טיפשי - עובדה, התפילות לא עבדו דווקא כשהייתי צריך אותן".

אביו הפך לשבר כלי. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה", סיפר פול לימים, "עד אותו יום חשבתי שרק נשים וילדים בוכים". עם שני ילדים צעירים, ג'ים החליט להיות גם אבא וגם אמא. ליום הולדתו של פול הוא הביא לו גיטרה. הוא סירב ללמד אותו לנגן, ואמר לו שהוא רוצה למצוא את הדרך שלו בעצמו. "זו הייתה אובססיה שהתחילה מיד עם המוות של אמא שלנו", סיפר האח הצעיר מייק לימים, "הגיטרה פשוט השתלטה לו על כל החיים. הוא איבד אמא - אבל מצא משהו אחר".

עברו כמה חודשים מאז שאיבד את אמו, והחיים של פול מקרטני עומדים להשתנות. לא יהיה מוגזם לטעון שהחיים של העולם כולו השתנו. ב-6 ביולי 1957. להקת הקווארימן המקומית הוזמנה לנגן שתי הופעות בגינה של כנסיית פיטר הקדוש בוולטון, פרבר של ליברפול. סולן הלהקה והדמות הדומיננטית בה היה ילד בן 16 בשם ג'ון לנון.

בהפסקה שבין הופעת הצהריים להופעת הערב חברי הלהקה נחו בתוך אולם הכנסייה. נגן הבס של הלהקה, בחור בשם איוון ווהן, הזמין חבר שלו לכנסייה והציג אותו לשאר חברי הלהקה - לילד השמנמן בן ה-15 שהוא הציג קראו פול מקרטני. לנון ומקרטני התחבבו אחד על השני במהירות, ופול לימד את ג'ון איך לכוון גיטרה וניגן לו כמה שירים.

אחרי ההופעה השנייה הלהקה הזמינה את מקרטני לנסות להתפלח איתם לפאב מקומי - הם שיקרו לגבי הגיל שלהם וג'ון השתכר. בזמן שהיה שיכור, הצליחו לשכנע אותו להציע לילד בן ה-15 להצטרף אליהם ללהקה. השאר היסטוריה.

עד היום אנשים מגיעים מכל העולם למבנה האדמדם שניצב בשכונה האפרורית. בניין הכנסייה אינו מרשים, אך הוא בולט ברחוב, בעיקר מכיוון שכמעט תמיד עומדים בחוץ אנשים ומצטלמים. בכל זאת, זה המקום שבו נפגשו לראשונה לנון ומקרטני. לזה כנראה מתכוונים כשאומרים "לעלות לרגל למקומות הקדושים".

את ג'ורג' הריסון פגש פול מקרטני בבית הספר כבר בשנת 1954. הם הפכו לחברים טובים למרות שפול היה בן 12 וג'ורג' היה צעיר בשנה. מה שחיבר ביניהם היה מוזיקה. ליתר דיוק, מוזיקת סקיפל. סגנון מוזיקלי שנוצר בארצות הברית בשנות ה-20 כשילוב של ג'אז, בלוז ומוזיקת פולק - ופרח בפיפטיז ברחבי בריטניה.

אחרי שהצטרף ללהקת הקווארימן, שניגנה מוזיקת סקיפל בהשראתו של לוני דונגן, פול הזמין את ג'ורג' לבוא לראות אותו. הוא לא בא. הוא הזמין אותו שוב. הוא אמר שהוא יגיע, אבל הוא הבריז. לא ברור מה גרם לג'ורג' להירתע מהלהקה של חברו הטוב, אולי זו קנאה, אולי חוסר ביטחון, ואולי זה היה הגיטריסט הזה, ג'ון לנון, שנהג לשלוח עקיצות לכולם. לבסוף, בתחילת 1958, ג'ורג' נכנע.

"לבסוף, כשהגעתי לראות את הלהקה בפעם הראשונה, מאוד התרשמתי מג'ון", סיפר ג'ורג' לימים, "היו לו פאות מסוגננות וחליפה ארוכה עם שרשראות. זה הרגיש לי כאילו כל המוחצנות שלו הייתה הדרך שלו להפריד את הגברים מהילדים". אחרי ההופעה ג'ורג' פגש את חברי הלהקה. פול סיפר להם שהוא הגיטריסט הכי טוב שהוא מכיר. הוא עוד לא היה בן 15.

ב-8 במרץ 1958, הארי איאן האריס, בן דודו של פול מקרטני, התחתן עם בחירת לבו, סיסיליה. הוא היה בן 19, היא הייתה בת 16. ככה זה היה פעם. הארי ביקש מפול שינגן עם הלהקה שלו בחתונה. פול פנה לחברי הקווארימן, אך כיאה ללהקה שהורכבה מפועלים - לא כולם היו זמינים. לבסוף, הציע פול לג'ורג' להצטרף אליו ואל ג'ון. זו הייתה הפעם הראשונה שג'ון, ג'ורג' ופול הופיעו יחד.

ב-12 ביולי יגיעו השלישייה יחד עם הקלידן ג'ון לואו והמתופף קולין האנטון, לאולפני פיליפס בליברפול, ויקליטו יחד לראשונה. את השיר In Spite of All the Danger כתב פול מקרטני, בעוד ג'ורג' סיפק את סולו הגיטרה. על התקליטון נכתב הקרדיט הנדיר מקרטני-הריסון. ההקלטה המקורית נשארה בידיו של לואו, שסירב בשנות השמונים למכור אותה בסכום של 5,000 פאונד. לבסוף, היא נמכרה לפול מקרטני, במחיר שהוא תיאר כ"מנופח מאוד".

חמישה ימים אחרי שהקליטו לראשונה, אמו של ג'ון לנון מתה. ג'וליה לא גידלה אותו, אבל היא הייתה חלק מרכזי בחייו ובהווייתו של ג'ון. היא גם הייתה זו שקנתה לו את הגיטרה הראשונה שלו ועודדה אותו לעסוק באמנות. יש שיאמרו שיותר מכל יום אחר, זה היום שחיבר לנצח בין ג'ון לנון לפול מקרטני. העובדה ששניהם היו יתומים, והטראומה שהשאירה בהם הפרידה מהאם, כרתה ביניהם ברית דמים.

הלהקה המשיכה להופיע ברחבי ליברפול, כמו גם באירועים משפחתיים, כשליבת הלהקה נשארה סביב השלישייה ג'ון, פול וג'ורג'. כשטרנד הסקיפל החל לאבד מהפופולריות שלו, הלהקה החלה ללכת יותר לכיוון של רוקנ'רול, אז הם גם חשבו לשנות את השם. הם קראו לעצמם "ג'וני וכלבי הירח", "Beatals", "החיפושיות הכסופות", "הקצב הכסוף" עד שביולי 1960 הם סגרו על השם "הביטלס". יש כל מיני תיאוריות למי נתן את השם, אבל זה בכלל לא משנה. פול מקרטני הפך לבסיסט של הלהקה, שתהפוך להיות הלהקה הגדולה בעולם. את שאר הסיפור אתם כבר מכירים.