פורסם לראשונה בWordsandmusic.
משהו מעצבן בזה שאתה מבין שהם פשוט כנראה היו הכי טובים שיהיו. ואז משהו מעצבן בזה שאתה מבין שת’כלס, היה להם מזל שהם מצאו אחד את השני. משהו מעצבן בזה שזה פשוט לא היה יכול לקרות בשום תקופה אחרת, ואז משהו מעצבן בזה שאתה מבין שהם גרמו לתקופה שלמה לקרות.
We’re Sgt. Pepper’s lonely hearts club band The Beatles, 1967
יש משהו נורא מעצבן בביטלס. משהו מעצבן בתקופות האלה שאתה לא מבין למה בכלל היה צורך בעוד מוזיקה מלבדם, ואז בתקופות האלה שאתה ת’כלס מבין את אלה שלא אוהבים אותם. משהו מעצבן בזה שגם הדברים הכי ישנים שלהם נשמעים יותר רעננים מכל מה שיוצרים היום. ומשהו מעצבן בזה שאתה מבין שאף אחד מלבדם לא היה יכול to pull it off. ואז משהו מעצבן בידיעה שגם הם לא הצליחו כשהיו לבדם.
משהו מעצבן בזה שאתה מבין שהם פשוט כנראה היו הכי טובים שיהיו. ואז משהו מעצבן בזה שאתה מבין שת’כלס, היה להם מזל שהם מצאו אחד את השני. משהו מעצבן בזה שזה פשוט לא היה יכול לקרות בשום תקופה אחרת, ואז משהו מעצבן בזה שאתה מבין שהם גרמו לתקופה שלמה לקרות.
משהו מעצבן בזה שאתה מבין שלעולם לא תוכל להיות כמוהם, ומשהו מעצבן בזה שזה אומר שאין טעם לנסות. משהו מעצבן בזה שהם היו בעצם חברי להק הבוי-בנד הראשונה, ומשהו מעצבן בזה שלהזכיר אותם באותה נשימה עם איזשהו בוי-בנד מחייב שלושה סיבובים במקום ויריקה נגד מזל רע.
משהו מעצבן בזה שאתה כל כמה זמן חוזר אליהם, ומשהו מעצבן בזה שזה מעצבן. משהו מעצבן בזה שהם הלהקה של אבא שלך, ומשהו עוד יותר מעצבן בזה שהוא חווה אותם בצורה כל כך אחרת ממך. משהו מעצבן בזה שהם באו לפניך ובכך לא נתנו לך סיכוי, ומשהו עוד יותר מעצבן כשאתה יודע שכל הזמן שבעולם לא היה עוזר לך.
משהו מעצבן בזה שפעם הלכת לחפש מוזיקה אחרת, ומשהו עוד יותר מעצבן בזה שחשבת שמצאת. משהו מעצבן בזה שזה כבר היה, ומשהו עוד יותר מעצבן בזה שזה לעולם לא יהיה שוב. ומשהו מעצבן בזה שזה כל כך מעצבן שכל מה שיש לך לעשות בנושא זה להתעצבן, ואז להזמין אונליין את 1+, האוסף החדש המדהים והמעצבן שלהם (זה עם ה-DVD, כמובן), שעבר בשנים האחרונות מאסטרינג חדש ופשוט מרהיב.
כי יש משהו נורא מעצבן בזה שאחרי 30 שנה זה נשמע עכשיו אפילו עוד יותר טוב.
