אושר פולי ואושר ג'וני

צוף וגבי אמרו משהו יפה ונכון בפודקאסט האחרון שלהם.

אם יש שני אנשים שציון שמם הפרטי לא מותיר ספק בנוגע לזהותם, הם - ג'ון ופול. או למי משעדיף- פול וג'ון. במהלך השנים שמותיהם הפכו לכמעט סוג של מושגים אוניברסליים.

לפני כ 10 שנים כתבתי את הדבר הזה בפלטפורמה אחרת ברשת וגם במה שעלה שם, נעשה שימוש בכל אחד מדמויותיהם כסמל למשהו.

יתכן וחלק מהעובדות קבלו פנים שונות מאז. כמו למשל הגרסאות החלופיות שהגיעו בנוגע לסיפור האילוץ של ג'ון לבחור בין אמו לאביו, ועוד. וגם, סורי אם יש פה ושם חוסר דיוק בפרטים טכניים מסוימים. זה מה שעלה אצלי אז. כמו כן ברור שהשימוש שנעשה כאן בחלוקה האישיותית בין ג'ון לפול הוא מעט סטיגמטי ובא לשרת איזו אמירה בסרט, כפי שאפרט להלן. אבל עצם השימוש בתפיסה הזו בכל זאת מעיד על משהו. עם כל זאת חשבתי שזה יהיה נכון ואותנטי יותר להשאיר את הדבר כלשונו דאז.

הכותרת שנתתי לפוסט/מאמר היא – "אושר פולי ואושר ג'וני".

אז הנה: אושר ג'וני ואושר פולי.

"לאחרונה אני משלים כל מיני סרטים שלא יצא לי לראות בשעתו בשל טרדות החיים .

אחד מהם הוא 'ואנילה סקאיי' עם טום קרוז, קורט ראסל, פנלופי קרוז וקאמרון דיאז. (עדיין לא החלטתי למי מהן היה שם משחק סקסי יותר).

הסרט הוא כמובן לא הנושא כאן וליבת הפוסט מתייחסת לדברים שאומר הפסיכולוג בסרט (קורט ראסל) לקרוז.

הדברים נאמרו בהקשר לסוג של "הרמת ידיים" מהחיים הנשמעת מפי קרוז. הפסיכולוג ראסל מספר לו שם כי גם הוא עבר לא מעט תהליכים לא קלים שבסיומם חייו השתנו לטובה. הוא מאושר כעת, נשוי עם שתי בנות, וכדו'.

ואז אומר ראסל את המשפט " שנים רבות הייתי הביטל ג'ון, עכשיו אני הביטל פול".

חשבתי על כך, האם הייתי רוצה להיות "הביטל פול" ? עם כל החמימות שנשמע כי נושבת מכך.

אני מניח שאיכשהו נולדתי ואשאר "ג'ון" .

גם כשהייתי בקונסטלציות שלוות בחיי תמיד קונן בי ה"ג'ון" הזה . סוג של לבד בתוך הביחד, כפי שגם בא לידי ביטוי בשירים מסוימים של לנון .

כנראה שהוא עצמו נולד לסוג של טרגדיה יוונית, בה הסוף המר ידוע מראש.

כבר בשיריו במהלך התקופה ( הן בביטלס והן בסולו) ניכרו זעקותיו לעזרה, אהבה, חום, ביטוי לחסכיו בתחומים שונים ,ערגה להתכרבל במשהו רך ומגן ועוד. סוג של התייסרות וחיפוש אינסופי .

אמנם בנאלי וניתן לשער לבד, אך יש האומרים שביוקו מצא ג'ון את השילוב המלא של אם ובת זוג בו זמנית ( משאת נפשו של כל גבר?).

את אחד האלבומים האישיים היפים שלו,walls and bridges

(על העטיפה, חלום נסתר של ג'ון לשחק בליברפול?) הוא כתב בתקופת הפרידה של כשנה וחצי מיוקו , במהלכה אומרים שהוא סבל מאד.

חברו הטוב, שהיה אתו בחוף המערבי בתקופה הזו (יוקו נשארה בניו יורק) היה הזמר/כותב הארי נילסון. הרבה booze נשפך שם ביניהם, לרבות מספר שערוריות .

בין היתר יש שם באלבום הנ"ל את השיר בקליפ השני, ביטויים אשר איני יודע אם קיימים ב"אושר הפולי". (אוהבי פול, לא לכעוס, גם אני אוהב את האיש, וגם ג'ון אהב אותו).

גם לא כאלו בקליפ -

קלפטון, לנון ,קית ריצ'רדס ומיץ' מיטשל ( הנדריקס) על במה אחת, איזה כיף. יוקו עטופה בכיסוי שחור במופע תיאטרלי . הופתעתי לגלות את קית' על בס. אבל כשהגיעו לקטע הסולו, הארוך יחסית, הרושם הוא שהחברים הבינו שם שמי שצריך לקחת את ההובלה בעניין הוא קלפטון.

יש מצב שבקרוב אגיע לביקור/סיור בבתי הילדות של השניים. נראה אם כבר שם נראו סממני ההבדל הזה.

פתאום הבזיק לי שגם בסרט עצמו היו לדמות הראשית מעברים רבים מ"אושר פולי לג'וני" , בשל "באגים" (למי שצפה). האם מרמזים לנו שם שנדרש באג בכדי לעבור בין הדמויות הללו? האם היו "באגים" מהסוג גם בתקופת הביטלס?

על ג'ון הילד, נצר לאבותיו האיריים (ש"חטאו" גם הם בשירה ואמנויות במה אחרות), שאמרו עליו כי מסלול חייו היה כזה בגלל שנולד בדיוק ביום בו היו ההפצצות הכבדות ביותר על אנגליה, על אביו פרדי, שאהב אותו ואת אמו, מאד, על ג'וליה אמו, בעלת הסממנים ה"חופשיים" , שבשלב מסוים בהיותו ילד קטן אילצה אותו , לטעמי באכזריות, להחליט עם מי משני הוריו הוא רוצה להישאר, וכשהוא בחר באביו פנתה ללכת עד שהוא רץ אחריה וזעק, אימא! אימא!. וכמובן שה "להישאר אתה" לא היה בדיוק אתה, על הטראומה שנותרה בו כי הושאר פעם בילדותו לבד, האחות האבודה ועוד, אולי ארחיב בפעם אחרת.

============================================

מביא כלשונן מספר תגובות לפוסט הזה מפי חבריי שם, שלטעמי עולות במובן מסוים ברמתן ופתיחותן על הפוסט עצמו.

"אני חוששת שהתגובה שלי תהיה מנותקת מההקשר ההיסטורי, כרגיל.

בכל מקרה, התחבטתי בנושא של מי אני, ביטל פול או ביטל ג'ון, ואני חושבת שאני שמחה לסכם שאני פשוט ביטל 📷:)

בענייני צלילים, אני לרוב נמשכת לקודר, מודה ויודעת שאתה יודע, אבל יש מספיק שצלילים קופצניים-חייכניים שעושים לי את זה.

פעם, לפני שידעתי איך לנסח את הרגשות שלי גם לאנשים אהובים בסביבתי, הייתי חיה כמו מה שתיארת, בתחושה הזו של "לבד בביחד".

חברת ילדות שלי תמיד הייתה צוחקת עליי איך שפתאום בתוך כל הביחד, הייתי קמה להיעלם עם עצמי, מרחיקה לפינות ברחבי העיר הקטנטונת בה גדלתי ולמעשה לפינות בגבולות הקליפה של קיומי.

היום אני כבר יודעת לדבר ולא רק לעצמי (שיתברך ויתגדל ויתהלל). יחד עם זה טיפחתי את היכולת להעריך אושר כשהוא שם ופשוט ליהנות ממנו.

לגבי השפעת הילדות על - זה נוגד את לימודי הפסיכולוגיה שלי ועדיין, משהו בי מתקשה לשים את כל או רוב האשמה בסל הילדות.

בסופו של דבר, בהנחה והבסיס הרגשי שלך לא רעוע מיסודו או בגנטיקה שלו, אני מאמינה שהאדם הוא זה שמחליט כמה להיות מושפע מכל דבר שקרה לו בחייו. אבל אולי אני מדברת ככה כי החיים שלי היו יחסית מינוריים בטראומות שלהם, who knows.

ואולי אני סתם בהכחשה.

תודה על פוסט מעשיר (כרגיל). אתה יודע לעורר באנשים תגובות שמרתקות אותי (גם לכיסא ולמחשב)."

===========================================

"ביטל ג'ון, נראה לי שיש עוד כמה מאתנו פה שמסתובבים אצלך - מצאנו את דרכינו אליך

ואנחנו כולנו נשארים בסביבה."

==========================================

"לגבי ג'ון או פול ? זה מאוד שטחי להתייחס לפול בתור הפשוט החביב השמח , וללנון בתור הכבד והרציני .

לדעתי בבסיס מקרטני מוזיקאי טוב יותר ומוכשר יותר , אם מדברים על תקופת הסולו , אני חושב שלנון הוציא דברים יותר מוצלחים תחת ידיו , יש לו יכולת להשפיע יותר לקחת את המאזין לתוך השיר , לרגש .

בתקופה המשותפת בביטלס לעומת זאת , שניהם נהדרים . כל אחד בדרכו יצירתי חדשני ופורץ דרך . ושניהם מצחיקים נורא .

זה נכון שלנון יותר פתוח לדבר על עצמו והרבה הרבה יותר חושפני מפול . פול אולי עובר לידך ולנון ננעץ ישר פנימה אולי בגלל זה הוא גם יותר אפקטיבי בסופו של דבר , כי לנון זה לא רק מוזיקה זה מכלול שלם .

יפה הניתוח לגבי לנון , ושוב מסתבר שהנזקים של הילדות דופקים אותך לאורך כל החיים . אני חושב שאפשר גם להוסיף , לפחות על פי השירים של לנון שהיה קנאי מאוד , וגם בעל חרדות נטישה לא פשוטות .

בקשר לשילוב של האימא / רעיה - בשיר ג'וליה שהוקדש לאמו , הוא קורא לה ocean child שזהו הפירוש של יוקו אונו מיפנית .

וולס אנד ברידג'ס היה תקליט שמאוד אהבתי בזמנו אבל הייתה גם עטיפה אחרת - מתוחכמת כזו שהיית יכול להחליף את הפרצופים של לנון משהו כזה .

ויפה אמרת, אפשר לאהוב גם את ג'ון וגם את פול, לא חייבים לבחור. והיום כבר ברור שכל אחד מהם לחוד לא הספיק - רק החיבור של שניהם חולל את הנס.

ואגב נראה בשנותיו האחרונות של ג'ון מצאה סוף סוף נפשו המיוסרת מנוח, האלבום האחרון שלו משדר שלווה וסיפוק כמעט בורגניים בחיק משפחתו. =============================================

" לא חוכמה לקלוע לדעת שנינו עם ג'ון ו/או פול, תכלס. בכל ימי חיי הארוכים והמרים הכרתי רק איש אחד שטען נחרצות שהוא לא סובל תביטלס על נגזרותיהם. זה היה ימים ספורים לפני שאשפזוהו בסנטוריום."