פוסט אורח - נכתב ע"י יוני ק.
השנה נחגוג 50 שנה לאלבום שנחשב בעיניי רבים לאלבום הרוק ישראלי הראשון - זה שאפשר לחלק את המוזיקה הישראלית ללפני ואחרי הוצאתו - האלבום "פוזי" של אריק איינשטיין.
מדובר באלבום שבעיניי הוא הכי ביטלסי בקטלוג של אריק איינשטיין, יותר אפילו מ-"שבלול", ובמוזיקה הישראלית בכלל.
האלבום עומד גם בפני עצמו ויש בו כמה יצירות מופת שהם נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית, כמו "כשאת בוכה את לא יפה", "אחינועם לא יודעת", "פראג" ועוד, אך מכיוון שבביטלס עסקינן, ובמיוחד בהשפעה שלהם על המוזיקה הישראלית - בנושא זה יעסוק הפוסט.
ההשפעה של הביטלס מורגשת החל מסגנון הנגינה והאווירה הכללית באלבום, במיוחד בתיפוף של עמי טרייבטש מהצ'רצ'ילים שנשמע כאילו רינגו מתארח באלבום, אבל ההשראה באה לידי ביטוי בעיקר בערכים שהביטלס הנחילו לעולם המוזיקה: חדשנות (פסיכדליה ב-"היה היה"), תעוזה ושילוב מזרח ומערב (קטע נגינה ערבי ב-"חיי האהבה של הכלבה עליזה"), ריבוי סגנונות מוזיקליים (רוק, שיר ארץ ישראל הישנה, מיוזיקל, שיר ילדים ועוד..) ואמן מבצע שכותב בעצמו חלק מהשירים באלבום (אריק איינשטיין כתב שלושה שירים באלבום: "כמה חם", "היה לנו טוב, נהייה לנו רע" ו-"ארץ ישראל").
גולת הכותרת הביטלסית באלבום זה כמובן הגרסה הישראלית ל-"בלדה על ג'ון ויוקו". בעוד ג'ון כתב בשיר על מעלליו עם יוקו, אריק איינשטיין כתב על מעלליו עם חבורת לול.
התוצאה הנפלאה היא "היה לנו טוב, נהיה לנו רע".
השפעה ניכרת נוספת ניתן לזהות בשיר "אברהם ושרה", סוג של "אובלדי אובלדה" ביידיש (כי המילים המקוריות של השיר נכתבו ביידיש).
מישה סגל, המוזיקאי הנהדר שאחראי על חלק מהיצירות באלבום, אמר בכמה הזדמנויות שליין הבס ב-"כמה חם" הוא ליין בס ביטלסי שנלקח מ- A day in the life ומ- Hey jude.
אני מוצא השראה ביטלסית גם בשיר "חיי האהבה של הכלבה עליזה". הפתיחה עם הכינורות ומהלך האקורדים בבתים נורא מזכירים לי את I am the walrus (פרשנות שלי, אין לי מושג אם זה במכוון או לא)
לאחר הפזמון פתאום השיר נעצר ונכנסת מנגינה ערבית, שילוב של מזרח מערב בשיר - ללא ספק תעוזה והשראה שג'ורג' הריסון הנחיל לעולם.
הפריטה שמסיימת את הקטע ומחזירה את השיר לבית הבא היא פריטת הנבל מ- Within you without you (דקה 1:50).
אני מוצא השראה ביטלסית אפילו בשיר הילדים "אצו אצו גמדים". מעבר לעובדה שהביטלס בעצמם הכניסו שירי ילדים לאלבומים שלהם (קישור קלוש), הסיום של השיר נורא מזכיר לי את הסיום של With a little help from my friends (דקה 2:45)
השיר "היה היה" זה הכי קרוב שנגיע לשלב במשפט את המילים "פסיכדליה" ו-"אריק איינשטיין".
שיר קינה סיום ארוך לאלבום, לא טיפוסי לאותה תקופה, יכול להזכיר (ברעיון, לא בלחן) את הסיום של סרג'נט פפר עם A day in the life.
אגב, זעקת הכאב בסוף השיר הקדימה בשנה את הזעקה של ג'ון לנון ב- Cold turkey
יש כאן עוד השראה ביטלסית ("כשאת בוכה את לא יפה", ההרמוניות ב-"ארץ ישראל") אבל גם אם נתעלם מכל זה, עדיין מדובר באלבום מעולה, אחד הטובים במוזיקה ישראלית אי פעם