Search Results

פעם שאלתם את עצמכם את מי פול מחקה בקליפ שלו ל-Coming Up? השיר Coming Up הוא אחד מהשירים היותר שנויים במחלוקת של פול, מתוך אחד האלבומים העוד יותר שנויים במחלוקת שלו. מה שכן אפשר להסכים עליו הוא שהקליפ של השיר מצויין, או לפחות מעניין. הקליפ יצא באפריל 1980, מספר ימים אחרי יציאת האלבום McCartney 2, והוא הוקרן לראשונה באנגליה כחלק מהתוכנית The Kenny Everett Video Show. בקליפ מופיעה להקה בדיונית בשם "The Plastic Mac" (מחווה לPlastic Ono Band של ג'ון ויוקו), להקה שמורכבת ממספר לא קטן של אנשים שאת כולם משחקים פול ולינדה. חלק מהדמויות מומצאות לחלוטין (למשל שלישיית כלי הנשיפה) וחלק הן מחווה לדמויות ספציפיות: המתופף מבוסס חלקית על ג'ון בונהאם, מתופף לד זפלין שנפטר כמה חודשים אחרי צאת הקליפ. הבסיסט מבוסס כמובן על פול של תקופת הביטלס. הגיטריסט מבוסס על האנק מרווין, הגיטריסט של ה-Shadows. הקלידן מבוסס רון מאל (Mael) - הקלידן האקצנטרי של Sparks, בעל שפם היטלר שנהג לשבת ליד הקלידים ולהמעיט בהבעות ומעשים, באופן כללי. מאל הוא המוזיקאי הכי פחות מוכר מבין הדמויות בקליפ, והבחירה של פול לעשות לו מחווה הפתיעה אותי אישית. מצד שני, אם מאזינים למוזיקה שספארקס הוציאו בסוף שנות ה-70, ואם לוקחים בחשבון שפול מאוד אהב להיות "מעודכן" במוזיקה אוונגרדית, ניתן להניח שהמוזיקה שלהם השפיעה עליו באופן כללי וספציפית באלבום מקרטני 2. לדוגמה, La Dolce Vita, שיר של ספארקס שיצא ב1979: https://www.youtube.com/watch?v=MGmqoraRqxs... הזכרתי עד כה 4 דמויות אותן פול הזכיר במהלך ראיונות. דמויות נוספות להן אולי נעשית מחווה בקליפ הן: באדי הולי (אותה דמות של האנק מרווין) פרנק זאפה אנדי מאקיי - מולטי אינסטרומנליסט שידוע כנגן הסקסופון והאבוב של רוקסי מיוזיק. ועכשיו - לקליפ עצמו: https://www.youtube.com/watch?v=g5nzLQ63c9E...

ב6/7/1957, נפגשו לראשונה ג'ון ופול בחגיגה בה ג'ון ולהקתו דאז, הקוורימן, הופיעו. ליתר דיוק - הייתה זאת הפעם הראשונה שג'ון ופול דיברו ממש ונפגשו בצורה "רשמית", שכן הם נפגשו עוד קודם לכן בחנות פיש אנד צ'יפס, פגישה ראשונית פחות מוכרת עליה פול מספר למקורביו עד היום. לפי ספרו של פיליפ נורמן, John Lennon- The Life, אותו הבוקר לא היה כל כך קל לג'ון, כשבגלל החום לא הצליח לנגן כמו שצריך בחזרות. אמו ושתי אחיותיו הגיעו למקום, ולא הצליחו לעודד אותו - עד לחגיגות עצמן. הקוורימן ניגנו פעמיים באותו היום- ב-16:15 וב-17:45. בינתיים הגיע חברו של ג'ון, אייבן ווהן, לביתו של פול בן ה-15, והציע לו לבוא איתו להופעה השנייה של הקוורימן. כשהגיעו לכנסייה, שמע את ג'ון שר כמה שירים (Come Go With Me ו-Be-Bop A Lula) במילים לא נכונות, והרשים אותו שג'ון ממשיך למרות שהוא לא יודע את המילים. ההיכרות הקצרה ביניהם נעשתה לאחר ההופעה השנייה, בהיכל הכנסייה. לא זכור של מי הגיטרה עליה ניגן פול, אבל התוצאה הייתה מרשימה: הוא הצליח לנגן על גיטרה ימנית כשהוא בכלל שמאלי, הוא ידע לכוון גיטרה כמו שצריך (ג'וליה כיוונה את הגיטרות שלהם כמו שמכוונים בנג'ו) וכמובן לנגן שירים בצורה טובה. כמה שנים לאחר מכן, בימי הביטלס, פול אמר שבזמן ההיכרות, כשג'ון הניח את ידו על כתפו של פול, הבין הצעיר שג'ון היה קצת שיכור. המפגש באולם הכנסייה, אריק קאש אפשר לומר שהחיבור בין ג'ון לפול היה מידי. שניהם מספרים שזאת הייתה "התאהבות ממבט ראשון", ואכן כבר באותו הערב יצאו פול, ג'ון ושאר חברי הקוורימן לפאב (אחרים אומרים למסיבת ריקודים... אולי שניהם? מי יודע) בוולטון והיו צריכים לשקר בקשר לגיל שלהם כדי להיכנס. בנוסף, ג'ון זוכר שביקש מפול להצטרף בפעם הראשונה עוד באותו היום, כשאת ההצעה הרשמית הוא קיבל רק כמה ימים לאחר מכן דרך אייבן ווהן. כמה ציטוטים של ג'ון ופול על אותו היום: "I thought, half to myself, 'he's as good as me.' I'd been kingpin up to then. Now I thought 'if I take him on, what will happen?'... The decision was whether to keep me strong or make the group stronger... It went through my head that I'd have to keep him in line if I let him join. But he was good, so he was worth having. He also looked like Elvis. I dug him." - John Lennon "That was the day, the day that I met Paul, that it started moving." -John Lennon "I remember thinking, 'he looks good- I wouldn't mind being in a group with him...' Then, as you all know, he asked me to join the group, and so we began our trip together. We wrote our first songs together, we grew up together and lived our lives together. And when we'd do it together, something special would happen. There'd be that little magic spark. I still remember his beery old breath when I first met him here [Woolton church fete] that day. But I soon came to love that beery old breath. And I loved John. I always was and still am a great fan of John’s.” " - Paul McCartney סרטון המקבץ את דבריהם של ג'ון ופול אודות המפגש: https://www.youtube.com/watch?v=r_2f_UpTz24

מוזיקה תמיד הייתה חלק חשוב מחיי. מאז ומעולם ליווה אותי פסקול שירים, קצת כמו גיבורת הסדרה אלי מקביל, שהייתה שומעת שירים בראשה. "עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא", כשאני מתחילה משימה ארוכה וצריכה צידה לדרך; "לך יש אותי, לי יש אותך, לנו יש אותנו", כשאני מדברת עם חברה; "השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם", כשהילדים שלי מתקשים להירדם; וכשאני רוצה להתעודד, תמיד אבקש עזרה קטנה מחבריי האהובים, הביטלס. רבים נהנים להאזין למוזיקה ולשלבה בפעולות יומיומית. היא מאפשרת לנו להביע, לשתף ולעורר מגוון רגשות אנושים בקרב המאזינים. אך מוזיקה יכולה לשמש גם ככלי חינוכי. מזה כמה שנים שהשימוש במוזיקה ככלי בהוראה חצה את הגבולות המוכרים של שיעורי מוזיקה, ונוכח בדיספלינות שונות. בשני העשורים האחרונים בוצעו מחקרים רבים העוסקים ביכולת של מוזיקה לעורר תגובות פיזיולוגיות כמו שינויים בקצב הלב, בטמפרטורת העור, בקצב הנשימה ובהפרשת ההורמונים בגוף. מחקרים נוספים מדגישים את ההשפעות הרגשיות של האזנה למוזיקה לבד ובקבוצה. רצה הגורל ורציתי אני, ותשפ"א הייתה לשנת הסטאז' שלי. אפשר היה לבחור שנה יותר מפנקת מזו, אין ספק. כשבוע לאחר שהתחילה הלמידה המקוונת שלחתי לתלמידים שלי שאלון. ביקשתי לבדוק מה שלומם ומה הם חושבים שיקל עליהם ללמוד כימיה באופן מקוון. התשובות לא היו משמחות במיוחד. חלקם שיתפו שהם אפילו לא מכירים את חבריהם לספסל הלימודים, או שהפכו להיות חבריהם לקוביות הזום. כאשר מלמדים כיתת מוגבר (כפי שלימדתי אני) ולא כיתת אם, השעות המשותפות הן מועטות יותר, ולכן אם רוצים לעודד אינטראקציות חברתיות בין הלומדים, יש לחשוב איך לקדם זאת. על אחת כמה וכמה כאשר הלמידה מתרחשת באופן מקוון. עוד שבוע עבר, אנחנו עדיין בבית ואין אופק לשינוי. ואז, בראשי שמעתי את ג'ורג' הריסון לוחש: Here comes the sun. יאללה ג'ורג', בסדר, הבנתי את הרמז. החלטתי שאת שלוש הדקות של אישורי כניסה לזום אעביר כשארבעת המופלאים מליברפול מתנגנים ומחזקים אותי. התלמידים הופתעו ושמחו. בתום השיר שיתפתי אותם בגילוי לב: "היה לי קשה לקום היום בבוקר כשאני יודעת שצפוי יום ארוך בזום", אמרתי, "חשבתי: אעשה מה שמעודד אותי - אשמע מוזיקה". החוויה של שיתוף התלמידים בנושאים שמעניינים אותי תוך כדי יצירת שיח רגשי הייתה עבורי טובה, וקיוויתי שתהווה מודל להתנהלות בכיתה שלנו. התגובות של התלמידים היו חיוביות ועודדתי אותם לבקש שירים בעצמם. יצרתי ביוטיוב פלייליסט של הבקשות שלהם, ובתחילת כל שיעור התנגן שיר אחר. חלק מהתלמידים שיתפו מדוע בחרו בשיר מסוים, ואני התחלתי לתעד ביומן רפלקטיבי את מחשבותיי והשיחות שלי איתם לגבי השירים. ראיתי שהשיח אודות השירים יכול לזמן מהדלת האחורית שילוב של מיומנויות למידה חברתית רגשית - Social Emotional Learning. מהי SEL? על רקע השינויים הדרמטיים והמהירים המתרחשים בעולמנו, מתחדד הצורך לעסוק בלמידה רגשית-חברתית. כיום ברור שיש חשיבות רבה להקניית מיומנויות קוגניטיביות וידע, אך יש לעשות זאת בשילוב עם מיומנויות העוסקות בלמידה חברתית ורגשית (SEL). אחת מההגדרות ללמידה זו היא "התהליך שבאמצעותו תלמידים לומדים ומיישמים מערך של כישורים חברתיים, רגשיים, התנהגותיים ותכונות אופי הנדרשים להצלחה בבית הספר, בעבודה, במערכות יחסים ובחיים האזרחיים". כימיה, למשל, אינה דיסיפלינה מעולם הרוח וההומינסטיקה, ועדיין אני חושבת שיש חשיבות לשלב מיומנויות רגשיות-חברתיות בכל תחום בהוראה. קיימות המלצות רבות כיצד ניתן לשלב SEL בכיתה, ויש להניח שכל מורה יוכל למצוא דרכים שמתאימות לו ולכיתה הייחודית שלו. לאחר מספר חודשים העברתי שאלון נוסף, על מנת לבדוק האם השירים אפשרו לשלב מיומנויות מעולם ה-SEL. מתוך התשובות ראיתי שעולות שלוש תמות מרכזיות בהתייחס לשירים שהושמעו: שיח רגשי: התלמידים התייחסו לתחושות ולרגשות שעלו בהם בתחילת השיעור: "אהבנו את השירים", "היה כיף לפתוח את היום בהרגשה כזאת", "שמחתי לשמוע שיר שבחרתי פותח את השיעור". לתחושתי, השירים עוררו בהם שמחה, הקלה וריענון בתקופה של שיעורי זום בזה אחר זה. 2. שיח חברתי: התלמידים התייחסו לשירים בהקשר החברתי שלהם. השירים הפכו להיות משהו שמייצג את התלמידים שבחרו אותם, וגם אפשרו לתלמידים לגבש זהות קבוצתית, למרות שלא נפגשו: "זה שיר שבחר X, מיד ידעתי שזה משהו שמתאים לו," או: "לכיתה שלנו יש טעם מוזיקלי משובח". 3. שיח לימודי: התלמידים קישרו את השירים שבחרו לחומר הלימודים שלנו. כפי שקישרנו את השירים לחגים או לימות השבוע, כך החלו להעלות רעיונות לקשר את השירים לתוכן השיעורים. דוגמה ראשונה לכך משיעור הכימיה היא שכאשר עסקנו בסריג המתכתי, השיר שהאזנו לו היה שיר של להקת heavy metal שבחר אחד התלמידים. זה אפשר לנו לשאול את השאלה - מדוע קוראים לרוק כבד heavy metal? כך שוחחנו על הקישור שבין הקולות והצלילים של מפעלי המתכות וניסינו לדמיין את התקופה בה התחיל ז'אנר זה. דוגמה נוספת הייתה "תקופת הדואטים", להם האזנו כאשר למדנו את הנושא של הקשר הקובלנטי. הקשר הקובלנטי הוא קשר כימי שנוצר בין אטומים החולקים ביניהם אלקטרונים, ולכן השימוש בדוגמה של דואט, שהוא שיר שבו שותפים שני זמרים, המחיש את הנושא דרך המוזיקה. לאחר ההתנסות הזו, אני סבורה שהשירים והשיתופים בעקבותיהם אפשרו לשלב מיומנויות מעולם ה-SEL בשיעורי כימיה שהתנהלו באופן מקוון. עכשיו עומד בפנינו האתגר להמשיך את המנגינה הזו גם בלמידה פנים מול פנים. שיתוף של שיר אהוב בתחילת שיעור או בסופו יכול להוות במה להיכרות כיתתית גם בכיתות מקצועיות ולא רק בכיתות אם, ובדומה למפורט למעלה, מתודה של קישור מוזיקה לחומרים הנלמדים אף היא כלי ששווה לשלב אותו לאורך הלמידה, כי מי אמר שאפשר ליהנות ממוזיקה רק מתוך ריבועי הזום?

החודש לפני 30 שנה, ב-28-29 ביוני 1991, בוצעה לראשונה "האורטוריה של ליברפול" (Liverpool Oratorio), שהולחנה ע"י פול מקרטני וקארל דיוויס, מלחין ומבצע אמריקאי-בריטי. אורטוריה היא יצירה קלאסית דרמטית שמבוצעת על ידי זמרים, מקהלה ותזמורת - ובמקרה הזה מדובר בפרויקט הקלאסי הגדול הראשון בו פול לקח חלק. האורטוריה מורכבת מלא פחות מ8 חלקים ומבוססת על סיפור חייו של פול. חלקי היצירה מספרים על חייו של סטנלי, אדם שנולד ב-1942 בליברפול, דרך הפגישה עם אשתו, מות אביו, תאונה דרכים כמעט קטלנית, לידת ילדו הראשון ועוד. האורטוריה בוצעה לראשונה בקתדרלה האנגליקנית של ליברפול, שם גם הוקלטה בחלקה. ההקלטה יצאה באלבום באוקטובר של אותה שנה.

קצת על הביטלס ועל הנסיך פיליפ שהלך לעולמו אתמול בגיל 99. הביטלס, אנחנו יודעים, פגשו את פיליפ במרץ 1964, כשזה העניק להם את הפרס ע"ש קרל אלן לריקודים ומוזיקה (כן, יש דבר כזה) - בקטגוריה של להקת הביט של השנה. לאחר מכן הנסיך פיליפ אמר שהם "Good Chaps" ושאל לגבי הספר שג'ון לנון הוציא לא הרבה זמן קודם לכן. לפי מה שדווח בעיתונות, פיליפ אמר לו - "בוא נחליף ספרים". כאן תוכלו לראות את פיליפ מעניק לביטלס את הפרס, דלגו ל1:00 - https://www.youtube.com/watch?v=ZNOekTIg5Ig... אבל הרומן של פיליפ עם הביטלס לא נגמר בזה, ונראה שהוא חיבב אותם, בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב על גבר שהיה מבוגר מהם ב20+ שנים וייצג את אחת המוסדות השמרניים ביותר של הממלכה. באותה שנה, 1964, נפוצה שמועה שהנסיך פיליפ אמר שהביטלס "בדרכם למטה". זאת אומרת שהם מתדרדרים וההצלחה שלהם קרובה לסופה. בעקבות הפרסום של דבריו הוא שלח מברק דחוף לבריאן אפשטיין, בעודו מבקר בקנדה יחד עם אליזבת', בו נכתב שאין בשמועה אמת ושהוא מעולם לא אמר דבר כזה - אלא שהם רחוקים. באנגלית הוא אמר The Beatles are AWAY, ולא כמו שחשבו The Beatles are on the WANE. כמו כן, באותה שנה פיליפ התייחס לביטלס בארוחת צהריים רשמית בה התארח, שם נשאל האם לדעתו הביטלמניה היא דבר חיובי או שלילי. התשובה שלו הפתיעה רבים - לטענתו, הוא מעדיף שה"בנים" ישירו ויגרמו לאנשים לשיר, לרקוד ולהעביר את הזמן בנעימים, ולא להתעסק, למשל, בקטטות וגניבות. התייחסות נוספת של פיליפ לביטלס הייתה שנה לאחר מכן, ב-1965, אז הנסיך פיליפ אמר על הביטלס שהם מצויינים לעסקי הטוויד הבריטים. טוויד הוא אריג צמר שאפיין את האופנה והתעשייה הבריטית, ומאיזושהי סיבה לא ברורה הנסיך פיליפ ראה בביטלס כאחראים לפריחה המחודשת של תעשיית הטוויד בבריטניה, שיצאה את האריג המיוחד לעולם כולו. בשנות ה-60 טוויד אפיין את אופנת הMod של צעירי בריטניה, ויכול להיות שפיליפ ראה בביטלס כמייצגים של האופנה והדור הזה. בכל מקרה, מבחינתו זאת הייתה סיבה מצויינת לאהוב אותם. ולמה לא בעצם? בתמונות: הביטלס מקבלים את הפרס מפיליפ ולוחצים לו את היד (תראו את הפנים של פול), מרץ 1963. הכתבה על ההתנצלות של פיליפ אל בריאן אפשטיין

פוסט זה מכיל כתבה שנכתבה על ידי פרופ' עודד היילברונר, חוקר ביטלס. הכתבה התפרסמה במקור בעיתון הארץ בתאריך 6.11.2018. הורידו את הקובץ כדי לקרוא את הכתבה במלואה. עם שירים מגוונים שעסקו באהבה ומשפחתיות אך גם בניכור ושינוי, הצליח "האלבום הלבן" של "הביטלס" לפרק את עצמו, את מוזיקת הפופ בכללותה ולימים — גם את הלהקה. הוא היה האלבום הפוסט־מודרני הראשון, שחוגג החודש

פוסט זה מכיל כתבה שנכתבה על ידי פרופ' עודד היילברונר, חוקר ביטלס. הכתבה התפרסמה במקור בעיתון הארץ בתאריך 9.6.2017. הורידו את הקובץ כדי לקרוא את הכתבה במלואה. בשנות השישים הסוערות, המתירניות והרדיקליות קרא "סרג׳נט פפר" לסדר, לשמרנות, לחזרה לעבר, לזיכרונות ילדות, לחברות ונאמנות ולעתיד יציב ושקט. כך קלעו הביטלס ללבם של צעירים שאולי פינטזו על השתתפות ב״אורגיית שנות השישים" אך בעצם שאפו להגיע הביתה בשלום - לשמור על המסורת, על התא המשפחתי ועל חיים יציבים - וגם ללב הוריהם. במלאות 50 שנה ליציאת האלבום "סרג׳נט פפר".

פוסט זה מכיל מאמר שנכתב על ידי פרופ' עודד היילברונר, חוקר ביטלס. המאמר התפרסם במקור במגזין Interdisciplinary Literary Studies 13, 2011. הורידו את הקובץ כדי לקרוא את הכתבה במלואה.

פוסט זה מכיל ביקורת לשלושה ספרים שנכתבה על ידי פרופ' עודד היילברונר, חוקר ביטלס. הביקורת התפרסמה במגזין English Studies בנובמבר 2020. הביקורת היא לשלושת הספרים - Dreaming the Beatles, by Rob Sheffield New Critical Perspectives on the Beatles: Things We Said Today, edited by Kenneth Womack and Katie Kapurch The Beatles, Sgt. Pepper, and the Summer of Love, edited by Kenneth Womack and Kathryn B. Cox הורידו את הקובץ כדי לקרוא את הביקורת במלואה.

פוסט זה מכיל כתבה שנכתבה על ידי פרופ' עודד היילברונר, חוקר ביטלס. הכתבה התפרסמה במקור במוסף "שבת" של מקור ראשון בתאריך 22.5.2020. הורידו את הקובץ כדי לקרוא את הכתבה במלואה. בשנים האחרונות הביטלס קמים לתחייה וזוכים להצלחה מסחררת. לא, אין מדובר במיזם מוסיקלי או תרבותי משותף. מדובר בשורה ארוכה של פרויקטים שיזמו חברי הביטלס החיים – פול מקרטני ורינגו סטאר, ושותפיהם יוקו אונו ומשפחת האריסון – הכוללים: שחזור של שירי הביטלס ב"קרקס השמש" (2010), הוצאה מחדש, באיכות משופרת ובהצלחה מסחרית חסרת תקדים, של תקליטיהם האחרונים "סרג'נט פפר"(2017), "הביטלס" (2018),"אייבי רואד"(2019; הפך לתקליט הנמכר ביותר בעשור האחרון בארה"ב), גרסה משחוזרת לסרטים "מסע הקסם המסתורי" ו"צוללת צהובה", הסרט העלילתי "אתמול" (2018), הסרט "שמונה ימים בשבוע" המשחזר את הביטלמניה העולמית (2016), ושחזור הסרט המתעד את הקלטות האלבום "Let it Be" משנת 1969 לסרט דוקומנטרי בעל שם דומה שביים פיטר ג'קסון המפורסם ושאמור לצאת לאקרנים השנה. ולבסוף, שורה ארוכה של מחקרים, ספרים וספרי זיכרונות בהוצאות הספרים האקדמיות החשובות ביותר בעולם. נראה שהביטלס שבים ומשתלטים על שוק המוסיקה הפופולרית.

פוסט זה מכיל ביקורת לשלושה ספרים שנכתבה על ידי פרופ' עודד היילברונר, חוקר ביטלס. הביקורת התפרסמה במגזין Journal of Contemporary History, vol 51, July 2016. הביקורת היא לשלושת הספרים - Music and Protest in 1968 by Beate Kutschke and Barley Norton The Republic of Rock: Music and Citizenship in the Sixties by Michael J. Kramer The Routledge History of Social Protest in Popular Music by Jonathan C. Friedman הורידו את הקובץ כדי לקרוא את הביקורת במלואה.

פוסט זה מכיל מאמר שנכתב על ידי פרופ' עודד היילברונר, חוקר ביטלס. המאמר התפרסם במגזין Journal of Cultural and Social History, vol 5.1, March 2008. המאמר עוסק בהצלחתם של הביטלס בבריטניה ובאנגליותם ושמרנותם של הביטלס, בניגוד לנרטיב המקובל לפיו הביטלס היו מהפכנים והצלחתם היא בזכות מהפכנותם.