ב10.7 יצא האלבום השלישי של הביטלס - A Hard Day's Night.
האלבום הוקלט החל מינואר ועד יוני של 1964, זמן ארוך מהרגיל לביטלס של אותן שנים, דבר הגיוני לחלוטין כשלוקחים בחשבון את פריצתם לעולם באותה השנה. בתחילת השנה הם הגיעו לפריז, משם טסו בפברואר לסיבוב ההופעות הראשון בארה"ב, ועל כך תוסיפו כמובן אין ספור הופעות ברדיו, טלוויזיה ועוד.
בגלל הסיבובים שלהם בעולם האלבום הוקלט בשני מקומות - באולפני EMI בלונדון, ובאולפני Pathe Macroni בפריז.
האלבום נחשב למעין סאונדטרק של סרטם הראשון, בעל אותו שם, שיצא ממש כמה ימים קודם לכן ב6.7. בצד א' של האלבום הופיעו השירים מהסרט, ובצד ב' שירים שברובם אמורים היו להכנס לסרט אבל בסוף לא הוכנסו.
שם האלבום היה רעיון של רינגו שהופיע עוד קודם לכן בסיפור Sad Michael, מתוך ספרו של ג'ון In His Own Write, שיצא במרץ 1964.
באופן די משעשע השיר הנושא את שם האלבום קודם קיבל את השם שלו - ונכתב על ידי ג'ון רק לאחר מכן. ריצ'ארד לסטר, במאי הסרט, הודיע לביטלס שהוא בחר לקרוא לסרט הארד דייז נייט, וג'ון לקח על עצמו לכתוב את השיר שיקרא כך.
בניגוד לאלבום שקדם לו, הארד דייז נייט נחשב לחדשני יחסית:
ראשית, הוא הכיל אך ורק שירים שנכתבו על ידי חברי הביטלס בעצמם, זאת בניגוד לקאברים שנהגו לבצע בהופעות ונכללו באלבומים הקודמים שלהם.
שנית, ניתן היה לשים לב בהתקדמות של הביטלס - גם מבחינת מילים וגם מבחינה מוזיקלית. השירים הפכו למורכבים יותר מבחינה הרמונית לדוגמה, והמילים הפכו גם הן לעמוקות יותר, על אף שהשירים עדיין היו פופים וקליטים.
האלבום מאוד הצליח והגיע עד סוף החודש למקום הראשון במצעד הבריטי - שם הוא בילה לא פחות מ21 שבועות.
