Search Results

ב-02.06.1960 - הביטלס מופיעים לראשונה בשמם החדש - הביטלס. הביטלס ניגנו חמש פעמים רצופות בימי חמישי בערב במקום שנקרא The Institute בעיריה נסטון ליד ליברפול. עד אותו הערב הביטלס נקראו The Silver Beetles, אך מאותו הערב הם נקראו The Beatles. העיתון המקומי כתב על ההופעה: להקת קצב מליברפול, הביטלס, הופיעו בהופעת בכורה בנסטון Institute ביום חמישי בערב. הביטלס מסרו את השמות הבאים לעיתון המקומי: ג'ון לנון, פול רמון, קארל האריסון, סטיוארט דה סטאל ותומס מור. יש מספר תיאוריות לגבי שינוי השם והאיות החדש שכולל את המילה Beat - קצב בתוך השם. אחת התיאוריות, שיש עליה חילוקי דיעות, אומרת שהשם הוצע לג'ון וסטיוארט על ידי משורר הביט האנגלי - רויסטון אליס, מכיוון שהם היו חובבי שירת Beat. כך לפחות אליס טוען. אליס נסע באותו הזמן להקריא שירה באוניברסיטת ליברפול. הוא נהג להקריא שירה בליווי נגינת ג'אז וחיפש להקה מתאימה ללוות אותו בהקראת השירה. הוא פגש בחברי הביטלס והתחבר במיוחד עם ג'ון. ג'ון ראה בו את הגשר בין שירה ורוקנרול. לפי אליס, חברי הביטלס ראו בו כוכב כי הוא בא מלונדון, העיר הגדולה שהם לא הכירו עדיין. ג'ון טען שאליס נתן להם את מנת הסם הראשונה ממשאף בנזדרין. בכתבה מבודחת על הביוגרפיה של הביטלס, שג'ון לנון פרסם בעיתון מרזיביט ב-1961, הוא כתב שהשם ביטלס הגיע אליהם בחזיון - אדם עם פיא בוער (Flaming Pie) אמר להם: מהיום והלאה אתם ביטלס עם A. ההשערה היא שאותו אדם עם פיא בוער הוא אכן רויסטון אליס שניסה לאפות להם פאי עוף, אך הפאי נשרף.

ב-02.06.1962 הביטלס טסים בחזרה מהמבורג. הביטלס סיימו את הביקור השלישי בהמבורג לאחר שבעה שבועות שהם 172 שעות הופעה במועדון הסטאר קלאב וטסים בחזרה הביתה משדה התעופה של המבורג ללונדון ומשם טיסת המשך למנצ'סטר. הביקור השלישי בהמבורג התחיל בחדשות הקשות על מותו של סטיוארט סאטקליף וג'ון התחיל לאבד את זה, אבל עכשיו דברים מתחילים להסתדר - בעוד ארבעה ימים הם אמורים להתחיל להקליט לראשונה באולפני EMI. תמונות בשחור-לבן שצולמו בשדה התעופה, מראים את הביטלס במעילים כחולים-כהים או שחורים עם כובעים שטוחים באותו הצבע, מכנסי ג'ינס ומגפי צ'לסי. מארק לוויסון כתב בספר Tune In: זה היה מראה חדש לחלוטין והם נראו חדים ובלתי רגילים, מספיק בשביל לסובב את הראש בטרמינל של שדה התעופה - ארבעה בחורים צעירים, שבכל מובן המילה, לקראת משהו חשוב. זה היה שינוי במראה מביקורם האחרון בהמבורג ביולי 1961 כשהם חזרו ממנו לבושים בבגדי עור בסגנון להקת רוקנרול מרדנית. פיט בסט, כהרגלו, היה שונה ולא חבש כובע שטוח כמו כולם.

ב-02.06.2009 - מיני איחוד - פול מקרטני מתאחד עם רינגו סטאר. באירוע ההשקה של המשחק, Beatles Rock Band בלוס אנג'לס, עלו על הבמה אוליביה האריסון, יוקו אונו, פול מקרטני ורינגו סטאר. במשחק של מייקרוסופט עבור אקס בוקס אפשר לרכוש אונליין 45 שירים, בתוכם האלבום אייבי רואד בשלמותו ועוד שיר בונוס - All You Need Is Love. מייקרוסופט מסרה שההכנסות משחר הבונוס יתרמו לרופאים ללא גבולות. פול אמר שהוא אוהב את המשחק, הוא נהדר.

ב-02.06.2010 פול מקרטני מקבל את פרס גרשווין מהנשיא אובמה. פול הופיע בבית הלבן לפני ברק ומישל אובמה וקיבל מהנשיא את פרס גרשווין למפעל חיים במוזיקה מטעם ספריית הקונגרס. פול הופיע עם מספר שירים של הביטלס והשיר Ebony And Ivory. את השיר Michelle, הוא שר למישל אובמה. אובמה אמר: מעצם ההגדרה של מוזיקת פופ, זה חולף. לעיתים נדירות זה נכתב כך שזה עומד במבחן הזמן, וזה מה שעושה את הקריירה של פול לאגדית. קשה להאמין שחלפה כמעט חצי מאה מאז שארבעה בחורים מליברפול נחתו לראשונה על אדמתנו ושינו הכל בין לילה.

ב-01.06.1977 ג'ון לנון, יוקו אונו ושון לנון טסים ליפן לחמישה חודשים. ג'ון ויוקו טסו ליפן עם שון בן השנה וחצי כדי להעלם מעיני הציבור ולחפש רמזים למקומה של קיוקו, ביתה של יוקו, שנחטפה על ידי אביה ב-1971. ג'ון ויוקו נסעו ליפן שוב לשלושה חודשים ב-1978 ועוד חודש ב-1979. קיוקו התאחדה עם אימה, יוקו, ואחיה למחצה, שון לנון, רק כשהיתה בת 31 ב-1997. מאז, קיוקו בקשר טוב עם אימה וחיה עם משפחתה בקולורדו, רחוק מעיני הציבור.

ב-31.05.1967 55 שנים הביטלס מקליטים את הקולות ל-It's All Too Much. בהשפעת LSD, מוזיקה הודית וצלילים פסיכדלים, הביטלס מקליטים את השיר השני של ג'ורג' לפסקול הסרט צוללת צהובה שיצא ב-1968. המילים פילוסופיות והמנגינה בסגנון שירי ילדים. ההקלטות נערכו מחוץ לאולפני אייבי רואד, ב-De Lane Lea שבלונדון. ג'ורג' ציטט בשיר משפט מהלהיט של להקת המרזיס מ-1966 - Sorrow: With your long blonde hair and your eyes of blue (דייויד בואי עשה לשיר קאבר ב-1973) החצוצרות באותו הזמן ניגנו מוטיב ממצעד נסיך דנמרק של של ג'רמיה קליירק. השיר הושלם ב-02.06 עם ארבע חצוצרות וקלרינט בס.

רבים חושבים שאד סאליבן הכיר את הביטלס לאמריקה. אמנם, יש לסאליבן מקום של כבוד בהיסטוריית הביטלס, הרי הביטלס הופיעו בתכנית שלו לראשונה בארה"ב, בפני כ-73,700,000 צופים והתחילו רשמית את הפלישה הבריטית. אך כחודשיים וחצי לפני כן, ב-22.11.1963, היום בו הנשיא קנדי נרצח כמה שעות מאוחר יותר, וולטר קרונקייט שידר בתכנית הבוקר של ה-CBS אייטם בן 4 דקות על היסטריית הביטלס בבריטניה. אותו אייטם היה מתוכנן להיות משודר שוב במהדורת הערב, אך כמובן שנדחה עקב הדיווחים על רצח קנדי ושודר שוב ב-10.12.1963. אד סאליבן התקשר לוולטר, יריבו המקצועי, מיד לאחר השידור, כדי לברר על הלהקה הבריטית שמסעירה את בריטניה. ג'ק פאר מרשת NBC, אף הוא שידר אייטם על היסטריית הביטלס בבריטניה בתכניתו Tonight Show, כחודש לפני הופעת הביטלס בתכנית של אד סאליבן, לאחר שראה את הביטלס בלונדון. קטע מהדוקו עליו בתגובה הראשונה.

ב- 15.05.1969 פול מתראיין לרדיו BBC Merseyside יום לפני שהוא טס עם לינדה לחופשה בקורפו, פול מתראיין לרוי קורלט לתכנית הרדיו Light and Local של BBC Merseyside. פול מספר שהם עסוקים בהקלטות לאלבום הבא למרות שהם רחוקים מעיני הציבור. הוא מספר על הכשלון של הסרט Magical Mystery Tour ואומר שבעוד עשר שנים יעריכו את הסרט יותר ויבינו אותו. הוא מדבר על האהבה בין ג'ון ויוקו, שלדעתו רבים לא מבינים. פול מדבר גם על הסמים, שלדעתו אמנים שהתנסו בסמים תמיד חייבים לשקר. כשנשאל למה הביטלס כל כך מצליחים הוא עונה שזה בזכות שיתוף הפעולה שלו עם ג'ון בכתיבת השירים. הוא אמר על עצמו שהוא כותב sloppy (במשמעות של מתוק?) בזמן שג'ון כותב hard והשילוב הוא מנצח.

ב-15.05.1967 פול פגש את לינדה לראשונה באותו הערב, בריאן אפשטיין ארגן ארוחת ערב בביתו לרגל סיום העבודה על סרג'נט פפר. לאחר ארוחת הערב פול הלך למועדון הלילה Bag O'Nails בסוהו, לונדון, כדי לראות הופעה של ג'ורג'י פיים. הביטלס היו מבלים הרבה במועדון הזה ולפול אף היה שולחן פרטי. לינדה איסטמן היתה גם במועדון עם חברי להקת The Animals שהיא הכירה מאז שצילמה אותם בניו ירק. לאחר כמה זמן, היא קמה וחלפה ליד השולחן של פול. פול גם נעמד באותו הזמן וחסם את הדרך שלה. הוא התנצל ושאל אותה אם הם רוצים להצטרף אליו למועדון אחר. לינדה הסכימה והם הלכו למועדון Speakeasy, שם הם שמעו את השיר A Whiter Shade Of Pale של פרוקול הרום לראשונה, שיר שהשאיר עליהם רושם רב. פול הזמין את לינדה למסיבת העיתונאים לרגל האלבום סרג'נט פפר שנערכה בביתו של בריאן אפשטיין בלונדון ארבעה ימים מאוחר יותר.

חברי הביטלס הכירו רוקנרול לראשונה מאלביס פרסלי, באדי הולי וריצ'רד הקטן, שהיו השפעה גדולה עבורם. אבל זה היה צ'אק ברי, כנראה, שהשפיע עליהם הכי הרבה. דרך כתיבת השירים שלו, נגינת הגיטרה ותעלולי הבמה שלו, צ'אק ברי היה ההשראה הגדולה ביותר עבור הביטלס. ג'ון אמר פעם: כשאני שומע רוק, רוק טוב, בקליבר של צ'אק ברי, אני פשוט מתפרק ואין לי שום ענייין אחר בחיים. העולם יכול להסתיים אם יש רוקנרול. לפי מארק לוויסון, הקוורימן/ביטלס ביצעו לא פחות מ-15 שירים בהופעות שלהם במהלך השנים: Roll Over Beethoven", 1957-64 "Sweet Little Sixteen", 1957-62 "Johnny B. Goode", 1958-62 "Maybellene", 1959-61 "Rock and Roll Music", 1959-66 "Almost Grown", 1960-62 "Carol", 1960-62 "Little Queenie", 1960-63 "Reelin' and Rockin'", 1960-61 "Thirty Days", 1960-61 "Vacation Time", 1960-61 "Memphis, Tennessee", 1960-62 "Too Much Monkey Business", 1960-62 "I Got to Find my Baby", 1961-62 "I'm Talking About You", 1962 הביטלס הקיליטו רק שתי גרסאות כיסוי לשירים של צ'אק ברי: Rock and Roll Music ו-Roll Over Beethoven. הביצוע של הביטלס ל-Sweet Little Sixteen יצא באלבום הבוטלג של הופעה בהמבורג ובאלבום Live at the BBC. באלבום זה יש עוד 6 גרסאות כיסוי של הביטלס לצ'אק ברי. אפילו בשיר של פול מקרטני Back in the USSR יש קריצה לשיר של צ'אק ברי Back in the USA. ובשיר I Saw Her Standing There יש רמיזה ל-Little Queenie של צ'אק ברי ששר She's too cute to be a minute over sventeen. ג'ון הוסיף ואמר עליו: בזמן שבשנות החמישים כולם שרו על כלום, לצ'אק ברי היו הערות חברתיות בכתיבה שלו עם חוש נהדר למילים, כולנו חייבים לו המון. צ'אק ברי מצידו שיבח את גירסת הכיסוי של הביטלס ל-Rock and Roll Music ואמר שהיא נהדרת. ג'ון לנון שאל שורה עבור השיר Come Together מהשיר You Can't Catch Me של צ'אק ברי: Here come old flat top, He come groovin' up slowly. צ'אק ברי תבע את ג'ון לנון והם התפשרו בכך שג'ון עשה גירסת כיסוי לשיר של צ'אק ברי, אבל ג'ון כמו ג'ון, שר את השיר של צ'אק ברי כמו Come Together. ג'ון לנון שר ביחד על הבמה עם צ'אק ברי ב-1972 בתכנית של מייק דאגלס. לאחר מכן הם התראיינו יחד.

ב-14.5.1997 שודר הראיון האחרון של ג'ורג' האריסון. ג'ורג' הגיע לניו-יורק כדי להשתתף בתוכניתו של ג'ון פיוגלסנג (Fugelsang) בערוץ VH1. ג'ורג' היה צריך להתראיין במשך 10 דקות בלבד, אבל בסופו של דבר הראיון ארך הרבה יותר מזה וכלל גם ביצוע של מספר שירים. בראיון השתתף גם ראווי שנקר, נגן הסיטאר ומורו וחברו הטוב של ג'ורג'. בשביל בנאדם שמיעט להתראיין ובאופן כללי להיראות בציבור, ובמיוחד בתקופה הזאת, מדובר בפנינה של ממש. ג'ורג' דיבר על נושאים רבים - על הביטלס, על רוחניות, על קריירת הסולו שלו, על הקשר שלו עם חברים כמו בוב דילן ועוד, ואפילו ביצע את השיר החדש והלא מוכר בזמנו Any Road. מדובר בראיון מקסים שאני מאוד ממליצה להאזין לו.

בתחילת מאי 1969, הצלם אגנוס מקבין והביטלס חזרו לבניין EMI בכיכר מנצ'סטר בלונדון כדי לשחזר את התצלום של עטיפת האלבום הראשון Please Please Me עבור האלבום שלא יצא בסוף, Get Back. אגנוס מקבין שיחזר: ב-1963 שאלתי את ג'ון לנון כמה זמן נראה לו שהלהקה תחזיק מעמד. ג'ון אמר אז שנראה לו שש שנים בערך, מי שמע על ביטל קירח ? ובאמת לאחר שש שנים התבקשתי לשחזר את התמונה עם הביטלס כמו שהם נראים עכשיו - מאוד שעירים. למרבה הצער, הם נוכחו לגלות ש-EMI התקינו מרפסת חדשה שלא מאפשרת לשחזר את אותה התמונה. ב-13.05.1969, לאחר שהמרפסת ירדה זמנית, הם חזרו לבניין כדי לשחזר את התמונה. פול אמר בראיון מאוחר יותר שזה הרגיש מאוד מפחיד, זה היה מעגל שלם, במקום שבו זה התחיל זה גם הסתיים. מאחר שהאלבום Get Back לא יצא בסוף, תמונה מתוך סשן הצילומים יצאה ב-1973 כעטיפת האוסף 1967-1970 שנודע גם כאלבום הכחול.