האלבום הוא האלבום השישי של הביטלס, הוא הוקלט באוקטובר-נובמבר 1965 ויצא בדצמבר של אותה השנה.
האלבום לחלוטין ממשיך את תהליך ההתפתחות המוזיקלית של הביטלס, עם שירים נסיוניים ומילים עמוקות - Norwegian Wood, Girl ואחרים. אבל לא רק השירים עצמם הם המשך ישיר של ההתפתחות של הביטלס, אלא גם העטיפה עצמה.
בעטיפה הביטלס מסמנים את עצמם כלהקה הכי מגניבה ואינית שיש - הם מופיעים על העטיפה הפופית בבגדים כהים, על רקע של יער כהה, כשפרצופיהם מאורכים (טעות שהפכה לבחירה מכוונת) ומעליהם שם האלבום בפונט מסוגנן ומאוד סיקסטיזי. הם לא מסתכלים על המצלמה (פרט לג'ון) ושם הלהקה אינו מופיע על האלבום. זה אגב האלבום הראשון בו שם הלהקה לא מופיע על העטיפה בכלל - גם לא בשם האלבום.
ג'ורג' אמר על כך שזה היה האלבום הראשון בו הם לא נתפסו כחבורה של ארבעה בנים תמימים.
התמונה צולמה על ידי רוברט פרימן, הצלם שצילם גם את העטיפות של כמה מאלבומיהם הקודמים. התמונה צולמה בWeybridge, ביתם של ג'ון וסינת'יה. הביטלס לבשו בגדים שבדיוק קנו, שאומנם לא היו זהות אבל כן היו מאוד דומות. לאחר הצילומים פרימן הקרין את התמונה על קרטון בגודל של תקליט. הקרטון נפל מעט לאחור, מה שהביא לכך שראשיהם של הביטלס התארכו. הביטלס מאוד התלהבו - ולפי פול הם מיד ידעו שזה מה שהם רוצים שיהיה על עטיפת התקליט.
הפונט הייחודי של שם האלבום עוצב על ידי המאייר צ'ארלס פרונט, ששאב השראה מהגומי שנוזל בזמן איסוף הגומי (או יותר נכון - הלטקס) מעץ הגומי. הפונט המיוחד נחשב למאוד חדשני, ויש הטוענים שהעגלגלות שלו היוותה השראה על גרפיקה היפית של דור הפרחים.
העטיפה האחורית של התקליט מחזקת גם היא את העובדה שהביטלס לא מוצגים יותר כחבורה של בנים חמודים - על העטיפה אפשר לראות מספר תמונות של הביטלס (שצולמו גם הן על ידי פרימן), ואחת מהן היא של פול עם סיגריה בפה. אמנם כיום זה נראה לנו כדבר של מה בכך, אבל אם תקחו בחשבון שבתחילת דרכם הביטלס הוצגו כלהקה לכל המשפחה, אפשר להבין למה הצגת סיגריה על עטיפת תקליט הייתה צעד משמעותי בדרך לחופש אומנותי מוחלט של הלהקה.
פרט לתמונות, על העטיפה האחורית הופיעו שמות השירים ושם הלהקה. זאת הפעם הראשונה שעל העטיפה האחורית לא מופיע טקסט ארוך שמציג את שירי האלבום ואת העשייה האומנותית של הלהקה בתקופה בה האלבום יצא.