לפני שנה בדיוק נפטר אורי אבנרי, שבתור חבר כנסת בשנות ה-60 פעל רבות להבאת הביטלס לישראל ובאופן כללי למען מוזיקת הקצב בישראל בתקווה שהמוזיקה תהיה גשר בין ישראל לתרבויות אחרות.
בשנת 1969 עמד אבנרי מאחורי "פסטיבל הקצב הישראלי" יחד עם השבועון "העולם הזה". על תקליט שיצא חודש לאחר מכן כתב אבנרי -
"ערב זה הוא סימן דרך בחיי תרבות הקצב הישראלית. לפני כמה חודשים ניסיתי לכלול להקת קצב חשובה בערב ראיונות שערכתי בהיכל התרבות בתל אביב. הנהלת ההיכל לא רצתה לאפשר זאת, היא אמרה - הקצב אינו תרבות. אין מקומות בהיכל התרבות.
הערב נוכיח לכל – הקצב הוא תרבות. זוהי התרבות של דורנו. אין היא נופלת מתרבותו של כל דור אחר. אחד המעשים הראשונים שלי אחרי שנבחרתי לכנסת היה לפעול להבאת הביטלס לישראל. על אחת השאילתות שלי השיב סגן שר החינוך והתרבות: אי אפשר להרשות את הופעת הביטלס כאן מפני שאין לה ערך תרבותי, ומפני שהיא תביא להתפרעות של הנוער.
הערב הזה נוכיח כי הופעת קצב, וגם הסוערת ביותר, תהיה תרבותית עד הסוף ולא תביא להפרעת הסדר.
נוכחים כאן חברי כנסת, נוכח כאן יושב ראש המועצה לתרבות ואומנות של משרד החינוך והתרבות.
זוהי הכרה באופיו התרבותי של הקצב. זוהי הכרה בסגנונו המוזיקלי של הדור הצעיר. הקצב הוא תרבות בין לאומית ומגשר בין הנוער שלנו לבין הנוער של כל עמי העולם. הוא מגשר על פני גבולות ואוקיינוסים. שפתו היא שפה עולמית. אין צורך לדעת אנגלית כדי להבין את שפת הביטלס. אין צורך לדעת צרפתית כדי להבין את להקות הקצב של פריז. אין צורך לדעת ערבית כדי להבין את שפת הלהקה הערבית ממזרח ירושלים. והלהקה הארמנית שתופיע כאן הערב צד בצד עם הלהקות העבריות.
העולם שאינו יודע עברית יבין את שפת להקות הקצב שלנו שכבר החלו בהסתערות ברחבי התבל. להקות אלה תהיינה שליחות של המדינה. להקות אלה תהיינה שליחות של המדינה. שליחות הנוער העברי בכל מקום אליו תגענה.
הן תבשרנה לעולם כולו – הנוער הישראלי הוא חלק מן הנוער העולמי ומושיט את ידו לצעירי כל העמים ויתרום את תרומתו לתרבות הדור הצעיר, תרבות הקצב.
חברים יקרים, זכות הדיבור לקצב."
למרות איזכור הביטלס בדבריו של אבנרי, לא בוצע בהופעה אף שיר של הביטלס. שיר שכן בוצע היה "Those were the days", במקור של מרי הופקין, שהופק על ידי פול מקרטני.
בתמונות - התקליט של הפסטיבל מקדימה ומאחורה.