עטיפת Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band

עודכן ב: לפני 5 ימים



באפריל 1966 המגזין Time הכריז על לונדון כ"Swinging City". הכוונה לא הייתה למוזיקת הסווינג, אלא לתרבות הצעירים שהתפתחה במרכז העיר - תרבות ששמה במרכזה אופנה צבעונית, מוזיקה פסיכדלית וכמובן סמים.


התרות הזאת החלה להתפתח כבר בתחילת שנות ה-60, ותפסה תאוצה עם להקות כמו הביטלס ודוגמניות כמו טוויגי. ב-1967 הגיעה התרבות הזאת לשיאה עם עשרות יצירות - סרטים, תוכניות טלוויזיה, ספרים וכמובן אלבומים, ששמו במרכז את התרבות הייחודית הזאת. אבל היצירה ה"סווינגינג-לונדונית" החשובה ביותר שיצאה באותה שנה, שמצדיקה לבדה את הפיכת 1967 לשנת השיא בתרבות הלונדונית, הוא כמובן האלבום סרג'נט פפר.


שירי האלבום והעטיפה היו ממש מחווה לתרבות של לונדון החוגגת, והגודרו כ"קו מנחה ומדריך לתרבות התקופה", על ידי חוקר הביטלס איאן אינגליס. שירי האלבום היו שילוב של סגנונות מוזיקלית וההפקה הייתה אדירה, נסיונית וצבעונית. והעטיפה לא הייתה פחות צבעונית, ולא פחות מתאימה לתרבות ממנה גדלה ולה עשתה מחווה. הפסיכדליה בולטת במבט ראשון - הצבעים העזים של חליפות הביטלס, הפרחים בתחתית העטיפה, הציור שעל תוף הבס וכמובן הבלאגן המסודר של דמויות הקרטון.


את העטיפה עיצבו שני אומני פופ שמזוהים מאוד עם תרבות הפופ של שנות ה-60 ועם סווינגינג לונדון - פיטר בלייק וג'ן האוורת', שגם היו בני זוג.


יש מספר גרסאות למקור של הרעיון הראשוני של העטיפה:

1. פיטר בלייק טוען שהרעיון היה שלו. הוא מספר שדמיין תמונה של הביטלס עם קהל מיד לאחר הופעה בפארק.

2. הגרסא הזאת לא מדוייקת כי מסתבר שפול צייר את עטיפת האלבום כפי שדמיין אותה, ואת הציור העביר לבלייק. בדומה לעטיפת האלבום אבי רואד.

אבל נשאלת השאלה מאיפה עלה הרעיון לפול. אז נמשיך עם ספירת האפשרויות:

3. בבית של המקרטנים הייתה תלויה תמונה של להקתו של ג'ים מקרטני, אבא של פול. התמונה מאוד דומה לעטיפת סרג'נט פפר, והיא בעצמה לא מאוד מקורית. הסגנון היה מקובל בקרב להקות צבאיות מאז ומתמיד.

4. כשהביטלס הגיעו לשוודיה ב-1964 קיבלו את פניהם Mercblecket שהייתה תזמורת הסטודנטים של Stockholm's School of Economics. באותה שנה הם הוציאו אלבום של גרסאות כיסוי לביטלס, שנקרא Mercblecket Beats The Beatles. כשהביטלס הגיעו לשוודיה התזמורת ניצלה את ההזדמנות והעניקה לביטלס את אלבומם. באופן מאוד חשוד ומפתיע, עטיפת האלבום מאוד מזכירה את עטיפת סרג'נט פפר. אז אולי הרעיון נלקח משם?

מקרטני דרך אגב אמר - “I really like this one. They really got the beat. It’s really great!”


כאן תוכלו לשמוע מספר שירים מתוך האלבום של Merclecket -

https://www.youtube.com/watch?v=ss14dJwC_DA&list=RDss14dJwC_DA&start_radio=1


וכאן תוכלו לראות את הגעת הביטלס לשוודיה, עם הMerclecket מקבלים את פניהם ב-0:32 -

https://www.youtube.com/watch?v=6vwI_IrYMrs




על עטיפת האלבום ניתן לראות את הביטלס לבושים בחליפות צבאיות בצבעים עזים, כשהם עומדים עם עשרות דמויות קרטון מאחוריהם, במה שנראה כמו גינה. (או כמו הקבר של פול מקרטני, תלוי את מי אתם שואלים :))

בנוסף לדמויות הקרטון, עומדות ליד הביטלס דמויות השעווה של הביטלס הצעירים, דמויות שהוצגו במוזיאון השעווה המפורסם "מדאם טוסו". הדמויות האלה, אגב, נעלמו לאחר שצולמו לעטיפת האלבום. רק ב-1995 ראשיהם של ג'ון, ג'ורג' ורינגו התגלו ונמכרו במכירה פומבית.


את דמויות הקרטון, 64 במספר, בחרו חברי הביטלס, האוורת' ובלייק ורוברט פרייזר, שהיה שותף ביצירת העטיפה. היחיד שלא הציע דמויות היה רינגו, שויתר על הזכות שלו בטענה שזה ממש לא משנה לו. כל אחד התבקש להביא רשימת אנשים שירצה שיכללו בקהל, והרוב באמת נכללו בצילום. דמויות שלא נכללו בסופו של דבר היו, לדוגמה, היטלר, ישו וגנדי, בגלל הפחד לפגוע בקהל רוכשי התקליט. דמות נוספת שבולטת בהיעדרה היא אלביס פרסלי, על כך פול אמר שהוא "גדול יותר מכולם, גדול מדי מכדי שנוסיף אותו לעטיפת האלבום".


בחירת הדמויות מעניינת מאוד, ומראה את ההבדל בין חברי הביטלס ואת ההתפתחות האישית והמקצועית שלהם. אפשר לדוגמה לראות מספר גורואים הודים, אותם ג'ורג' בחר. בתקופה הזאת הוא היה בתחילת ההתעניינות שלו בהודו ובהינדואיזם וחזר לא מזמן מביקור ראשון בהודו. דוגמה נוספת היא ההתעניינות של ג'ון בתורת הנסתר ובמיסטיקה, שבאה בעטיפה לידי ביטוי, עם הבחירה באוברי בירדסלי, מיסטיקן שנוי במחלוקת שנמצא בשורה השנייה מלמעלה משמאל.


כאן תוכלו למצוא מיפוי של כל הדמויות, תוכלו לעבור עם העכבר על עטיפת האלבום ולקרוא את שמות כל הדמויות:

https://www.thebeatles.co.il/sgt-peppers


ההפקה הגרנדיוזית של העטיפה לא הייתה זולה, ועלתה לא פחות מ-3000 פאונד, יותר מ-55 אלף דולר כיום.


החדשנות והצבעוניות לא נגמרו בעטיפת התקליט - בתוך התקליט הופיע קולאז' שעוצב גם הוא על ידי בלייק והאוורת'. הקולז' הציג את סרג'נט פפר - שהוא בעצם סר ג'יימס מלוויל באבינגטון, קצין בריטי מוערך שפיקד על הכוחות הניו זילנדים במלחמת העולם הראשונה.




בתמונות -

Jim Macs Band

עטיפת האלבום של Merclecket

ציורים של פול מקרטני ושל פיטר בלייק

הקולאז' המקורי שנמכר במכירה פומבית ב2019