מאחורי עטיפת Abbey Road

כולנו מכירים את זה - אנחנו הולכים ברחוב ורואים מישהו.י עם חולצת אבי רואד. אנחנו מתלהבים לפגוש fellow מעריץ ביטלס, אבל אז מסתבר שהבנאדם בכלל לא יודע במי מדובר וזאת סתם חולצה נחמדה שהוא קנה בקסטרו.


זה מה שקורה כשתמונה הופכת לאייקונית כל כך, מפורסמת אולי יותר מהביטלס עצמם ולא פחות מציורים כמו המונה ליזה.


מדובר בעטיפה שהפכה להיות כל כך מפורסמת עד כדי כך שהאולפנים בהם הוקלט האלבום נקראים כיום על שמו, ועד כדי כך שהיא הפכה להיות עטיפת האלבום עם הכי הרבה מחוות בעולם. ולא נשכח כמובן את זה שהיא עומדת במרכז של תיאוריית הקונספירציה המפורסמת בעולם והחביבה על כולנו - Paul Is Dead. אבל היום אני אתמקד בתמונה המפורסמת עצמה - זאת שמופיעה על העטיפה הקדמית של האלבום.


קודם כל, חשוב לפתוח ולומר - הצילום כלל לא מאולתר. הוא אמנם מאוד פשוט, אבל הצילומים תוכננו ונקבעו מראש.


הביטלס נכנסו לאולפני EMI להקליט את האלבום Abbey Road בפברואר 1969, רגע אחרי שסיימו לצלם ולהקליט את "גט בק", סרט ואלבום שבזמנו לא בדיוק היה ברור מה יעלה בגורלם. באוגוסט 1969, כחודש לפני צאת האלבום, הגיע לצלם אותם צלם בשם איאן מקמילן, שעבד קודם לכן עם יוקו וג'ון והיה קשור לגלריה בה השניים נפגשו, Indica Gallery.


לא ברור לגמרי האם הצילומים יועדו במקור להיות עטיפת אלבום. לפי מקמילן, התשובה היא כן. מקרטני נתן למקמילן שרבוטים של רעיון עליו חשב - הביטלס חוצים את מעבר החצייה שנמצא מחוץ לאולפנים. באותה תקופה, מסיבות ברורות, היה קשה מאוד לתכנן דברים מורכבים עם חברי הביטלס. פול חשב, ובצדק, שהכי פשוט יהיה לצלם את חברי הלהקה בלונדון, במקום קרוב לאולפן, כמה שיותר מהר וכמה שיותר בטבעיות.


למקמילן היו 10 דקות בלבד, בזמן ששוטר עצר את התנועה ברחוב. הצילומים התחילו ב11:35, ומקמילן צילם 6 תמונות בלבד בעודו עומד על סולם באמצע הכביש. מקרטני היה מי שבחר בסופו של דבר את התמונה לעטיפת האלבום, יחד עם מקמילן, שאמר שהסיבה שהתמונה המוכרת נבחרה היא הV המושלם ברגליים של ארבעת חברי הלהקה.

בתמונה ג'ון, פול ורינגו לובשים כולם חליפות של מעצב האופנה טומי נאטר, עוד הוכחה לכך שהתמונה כלל לא הייתה מאולתרת כפי שחושבים.


מי שעיצב את עטיפת האלבום בסופו של דבר היה ג'ון קוש, מנהל הקריאייטיב של אפל. לטענתו הצילומים של מקמילן הוזמנו כצילומי תדמית בלבד, ובכלל לא יועדו להיות על עטיפת אלבום כלשהו. הצילומים לדבריו הוזמנו על ידי פול מקרטני (כמובן) שפשוט החליט שהביטלס לא הצטלמו זמן רב והזמין את מקמילן שיצלם אותם.


הסיפור של ג'ון קוש עם הביטלס התחיל, גם הוא, עם ג'ון ויוקו. הם התרשמו מהעבודה שלו במגזין Arts and Artists ופנו אליו. הוא החל לעבוד באפל והיה גם אחראי על הקמפיין שלהם למען השלום ב-1969 (War is Over), ועיצב את העטיפה של Get Back, שתצא בשלב מאוחר יותר כעטיפה של Let It Be. בסופו של דבר הוא התבקש לעצב עטיפה לאלבום הבא - ומכיוון שהיו לו רק ימים ספורים לבוא עם רעיון, הוא החליט להשתמש בתמונות של איאן מקמילן.


התרומה הכי גדולה של קוש הייתה העובדה שהוא בחר לא לכלול את שם הלהקה ושם האלבום בעטיפה הקדמית של התקליט. הוא אמר על כך - "חשבתי לעצמי, הנה ארבעת הביטלים חוצים את הרחוב. אם אתה לא יודע מי הם - כנראה חיית במערה איפשהו". ההחלטה שלו לא עברה בשקט, וראשי EMI היו לא מרוצים וחשבו שהדבר יפגע במכירות. למזלנו ולמזלו של קוש, ראשי EMI כבר לא היו יכולים להשפיע בשלב הזה. לדבריו, מי שגרם לו לא להתייאש ולוותר לEMI היה ג'ורג' שאמר לו "תשכח מזה. אנחנו הביטלס".



בתמונות - גרסאות נוספות של התמונה המוכרת,

פול חוצה את מעבר החצייה לפני כמה שנים,

והסקיצה של פול מקרטני עם תוספת מפורטת יותר של איאן מקמילן מימין למעלה.