מאחורי עטיפת האלבום Revolver

עודכן ב: אוק 24


האלבום ריבולבר הוא אלבום שמציין את "ההתנתקות מהעבר" של הביטלס - אלבום בו "הביטלס החדשים" נראים לראשונה. אמנם מדובר בתהליך שהתחיל כבר עם האלבום השני שלהם, וכמעט הגיע לשיאו בראבר סול, אבל כאן הביטלס כבר ממש עושים מוזיקה פסיכדלית-אוונגרדית, מה שלחלוטין בא לידי ביטוי גם בעטיפת האלבום. לראשונה בהיסטוריה של הביטלס, הביטלס לא מצטלמים בשביל האלבום החדש. הפעם מי שלוקח על עצמו את עיצוב העטיפה הוא קלאוס פורמן, שצייר את הביטלס ויצר קולאז' עם תמונות קיימות של הביטלס.

לפני כן העבודה הוצעה לרוברט פרימן, מי שצילם את עטיפות האלבומים הקודמים. הוא עיצב עיגול, מעין תקליט ויניל, שמורכב מראשיהם של הביטלס ככל הנראה הביטלס לא התלהבו וביקשו מקלאוס פורמן שיעצב להם עטיפה.

קלאוס הכיר את הביטלס בהמבורג. הוא הגיע ל"רובע הזימה" של העיר אחרי ריב עם מי שהייתה בת הזוג שלו אז, אסטריד קירשהר, שמע את המוזיקה של הביטלס מהרחוב ונשבה מיד בקסמם. הוא מי שהכיר ללהקה את אסטריד ועוד חבר נוסף, יורגן פולמר.

במהלך השנים, מאז המבורג, חברי הביטלס שמרו על קשר ידידותי עם קלאוס, שבינתיים ניסה את מזלו כבסיסט ועבר בלונדון. ב-1965 הוא קיבל במפתיע טלפון מג'ון, ששאל אותו אם יהיה מעוניין לעצב בשבילם עטיפה. פול מקרטני סיפר על כך שהם לא ראו מעולם יצירות של קלאוס - אבל ידעו שהוא למד בבית הספר לעיצוב בהמבורג, וזה הספיק להם. קלאוס מספר שהוא כמעט השיב בשלילה, בעיקר כי לא עסק בציור תקופה ארוכה.

בסופו של דבר קלאוס קיבל על עצמו את העבודה והחליט לצייר את הביטלס בשחור לבן, תוך שילוב של תמונות קיימות בסיטואציות ותקופות שונות. הביטלס מאוד אהבו את התוצאה, וכך גם בריאן אפשטיין, שהשמועות אומרות שאפילו בכה מרוב שהיה מרוצה מהעטיפה.

הבחירה בעטיפה מצויירת לא הייתה מובנת מאליה, שכן עטיפות מצולמות היו הדבר המקובל. אבל הדבר לא הפחיד את הביטלס, שהיו רגילים לפרוץ את הגבולות המקובלים. כמו כן, הבחיה בציור שחור-לבן הייתה גם היא פורצת דרך - והייתה שונה מאוד מעטיפות אחרות שיצאו באותה תקופה.

לפני שהוא התחיל לצייר, קלאוס הגיע לאולפנים כדי לשמוע את השירים. הוא חשב שהם מאוד אוונגרדים והתחיל לתכנן עטיפה אוונגרדית מתאימה. הוא בעיקר התרשם מTomorrow Never Knoes ורצה להעביר את אותה התחושה בציור. הוא אמר - "שאלתי את עצמי כמה סוריאליסטית ומוזרה העטיפה יכולה להיות? רציתי לדחוף את העטיפה רחוק יותר ממה שהיה נורמלי". בסופו של דבר מה שיצא לו היה שילוב בין קולאז' לציורים בסגנון אוברי בירדסלי, אומן אנגלי בן סוף המאה ה-19 שבעצמו הושפע מאומנות יפנית.

קלאוס היה האומן הראשון שעבד על עטיפה של הביטלס. לפניו צילמו את העטיפות צלמים מקצועיים, אבל קלאוס פתח את הדלת לאומנים של ממש - לדוגמת פיטר בלייק שעיצב את העטיפה של סרג'נט פפר.

העבודה של קלאוס על העטיפה של ריבולבר שינתה את חייו. מאותו רגע הוא התחיל לצייר "במשרה מלאה", וצייר לא מעט עטיפות ללהקות שונות. ואי אפשר לשכוח את המשך העבודה שלו עם הביטלס - עטיפת האנתולוגיה, אבל זה לסיפור אחר.

ולסיום, החלק האחורי של העטיפה:

בחלק האחורי ניתן לראות תמונה של הביטלס באולפן, שצולמה ע"י רוברט ויטקר, שהודפסה גם היא בשחור לבן. התמונה צולמה במאי של אותה שנה כחלק מצילומי תדמית שצולמו לכבוד פתיחת בוטיק הביטלס בצ'לסי.



בתמונות -

Venus Between Terminal Gods של אוברי בירדסלי

עטיפת ריבולבר והגלגולים שלה, כולם צוירו ע"י קלאוס פורמן

העטיפה שהציע רוברט פרימן

העטיפה האחורית של האלבום