עטיפת Yellow Submarine


האלבום Yellow Submarine יצא בינואר 1969 בתור סאונדטרק של הסרט בעל אותו שם שיצא כמה חודשים קודם לכן. מהסיבה הזאת גם עטיפת האלבום קשורה קשר ישיר לסרט - והיא עוצבה על ידי מי שעיצב את מרבית הדמויות מהסרט, היינץ אדלמן.


אדלמן, אנימטור ומעצב צ'כי-גרמני, עיצב את דמויות הביטלס לפי הדרך בה נראו במאי 1967, במסיבת ההשקה של התקליט סרג'נט פפר. העובדה שהביטלס כבר לא נראו כך בסוף 1968-תחילת 1969 לא הפריעה לו. (הבדל אחד ניכר, לדוגמה, היה השיער של ג'ון שארך, ושפמו שגולח בדיוק באותו זמן)





בעטיפת האלבום אדלמן השתמש בציור בו השתמש כבר בפוסטר של הסרט, והוסיף דמויות לרקע, ביניהן פרד, הצוללת הצהובה והרשעונים הכחולים.


לא הרבה יודעים, אבל העטיפות הקדמיות של הגרסאות הבריטית והאמריקאית היו זהות - פרט להבדל קטן, והוא המשפט Nothing Is Real (מזהים מאיזה שיר?) שנכתב בגרסה הבריטית מתחת למילה Submarine.


העטיפות האחוריות לא היו זהות - בגרסה הבריטית בחרו לשים מאיזושהי סיבה ביקורת לאלבום הלבן שנכתבה על ידי מבקר בשם טוני פאלמר, שכתב בשביל העיתון Observer. ואם זה לא מספיק מוזר, הביקורת זכתה להקדמה לא ברורה של דרק טיילור, "יועץ התקשורת" או הדובר של הביטלס, שהחלה בדרך המסובכת הבאה:

"My name is Derek but that is what mother called me so it’s no big thing, except that it is my name and I would like to say I was asked to write the notes for Yellow Submarine. Now Derek Taylor used to be the Beatles press agent and then, in America he became the former Beatles press agent (having left them) and now Derek Taylor is the press agent for the Beatles again."


העטיפה האחורית האמריקאית הייתה קצת יותר הגיונית ומתאימה לסיטואציה, והכילה ביוגרפיה בדיונית של הלהקה "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר", אותה להקה בדיונית שהופיעה גם בסרט Yellow Submarine.