06.01.1984 - יציאת Nobody Told Me

עודכן: 30 בינו׳

השבוע ציינו בדיוק 37 שנים להוצאת השיר Nobody Told Me של ג'ון לנון, הסינגל האחרון שלו שהגיע לטופ 10 בבריטניה.


ואת השיר הזה אני


אשכרה זוכר בזמן אמת!

אמנים הייתי ילד די קטן ב-84' אבל מספיק כדי לזכור שיר חדש של ג'ון לנון יוצא לאור בריל טיים!


ג'ון כזכור מת 4 שנים קודם, אבל הסינגל הזה הוקלט לפני מותו ולא הושלם. ב-83' עשתה יוקו אונו את מה שצריך כדי להוציא אותו לאור, והשיר יצא כסינגל ראשון מתוך האלבום Milk and Honey של לנון ואונו ב-84'.


בשיא שלו, הגיע השיר למקום השלישי בהוצאה מחודשת של Imagine ב-99' והיה לסינגל השלישי שלו שנכנס ל-10 הראשונים בארה"ב לאחר מותו.


זוכר שחשבתי איזה שם ארוך יש לשיר הזה (בגרסה הארוכה שלו כמו בפזמון), זוכר שהתלהבתי שהוא קצבי, וזוכר גם את הסרטון ואת הלחישות באוזן שעוברות שם מג'ון ליוקו והלאה…


השיר אגב, נועד במקור לאלבומו של רינגו סטאר מ-'81 Stop and Smell the Roses, אבל רינגו לא רצה בסופו דבר לקחת אותו, במיוחד


אחרי מותו של חברו.


הסרטון לשיר הורכב מקטעים מצולמים שונים של ג'ון ויוקו שנערכו אחרי מותו: משוטטים בניו יורק, רוקדים ברחוב, שטים בסירה, בשדה התעופה, וכן מצילומים מהסרט Imagine משנת 72'.


כמו כן ניתן לראות שם את פיל ספקטור, ג'ורג' הריסון, דיק קאבט, פרד אסטר, אנדי וורהול ומיילס דייויס.


מה יש לנו בשיר הזה?

טקסט אופייני עם מבט 'המתבונן על העולם' של לנון, שרוצה לתת לנו פרפסקטיבה, להגיד לנו משהו על החיים ועל האנשים. רצוף בשניניות לנוניות וקצת מטלטלות כדרכו ("יש נאצים באמבטיה ממש מתחת למדרגות...", "יש רעבים בסין אז תסיים את מה שיש לך מהצלחת...") ואמירות על החיים על ההווה והעתיד.


שימו לב (בתרגום וסדר חופשי):

"כל הזמן משהו קורה, ותכלס לא באמת קורה כלום, כל הזמן משהו מתבשל, אבל תכ'לס אין כלום בסיר.. כולם מדברים, אבל אף אחד אינו אומר דבר, כולם עושים אהבה, אבל לאף אחד לא באמת אכפת, כולם טסים, אבל אף אחד לא עוזב את הקרקע כולם רצים, אבל אף אחד לא באמת זז… כולם בוכים, אבל אף אחד לא משמיע קול.. כולם מעשנים, אבל אף אחד לא בהיי, כולם עפים, אבל אף אחד לא נוגע בשמיים..

אף אחד לא אמר לי שיהיו ימים כאלה.. באמת ימים מוזרים… באמת מוזר, אמא…"


בשורות האחרונות מתייחס לנון לאמירה הישנה: "אמא שלי אמרה לי שיהיו ימים כאלה…"


יוקו פירשה את השיר ב-98': "אני חושבת שבמיוחד בתקופה ההיא ג'ון הרגיש ששוב העולם איבד את מסלולו, את הכיוון שלו. אני לא חושבת שזה קשור לבילבול, אלא יותר להתחיל ללמוד שהחיים תמיד יהיו תעלומה".