ראיון עם ביל הארי #1

הפוסטים בקטגוריה זאת מכילים את הראיון שחברי "הביטלס - הקבוצה הישראלית" ערכו עם ביל הארי, חבר ילדות של הביטלס ומי שתרם רבות לפרסומם.


ביל הארי נולד ב-1938 בליברפול ומגיל צעיר גילה כישרון בכתיבה. בגיל 16 הוא התקבל לLiverpool College Of Art, ותוך כדי החל לכתוב במגזין שהיה שייך לחנות המוזיקה הליברפולית המפורסמת Hessy's.


'הסיז' הייתה חנות מוזיקה במרכז ליברפול, בה צעירים ליברפולים רבים קנו את כלי הנגינה שלהם, כולל הביטלס. אנקדוטה משעשעת בעניין הזה, היא שלאחר שהביטלס חתמו על חוזה על בריאן אפשטיין, הוא מיד הלך לשלם חוב של 200 פאונד שהיה להם לחנות.


העבודה במגזין של Hessy's חשפה את ביל, שלא היה מוזיקאי, לסצנת המוזיקה הליברפולית שהחלה לפרוח בשנות ה-50 וכמובן הגיעה לשיאה בשנים הראשונות של שנות ה-60.


בקולג' לאומנויות ביל הארי פגש את סטיוארט סאטקליף, צייר מוכשר, ולאחר זמן מה הכיר לו סטודנט נוסף שצייר גם הוא, אך שאהב בעיקר מוזיקה – ג'ון לנון. דרך ג'ון, ביל הכיר גם את פול וג'ורג', שלמדו בביה"ס התיכון שהיה צמוד לקולג' בו למדו.


מקום נוסף שהיה צמוד לקולג' שלהם הוא פאב קטן בשם ה-Ye Cracke. במשך שעות רבות ביל, ג'ון, סטיוארט וחברים נוספים היו מבלים בפאב במקום להיות בשיעורים.

סיפור הדיסנטרז בפאב "יה קראק" שבליברפול

באחת הפעמים בהן ביל, סטיוארט, ג'ון וחבר נוסף בשם רוד מארי ישבו במקום לאחר ערב הקראה מעורר השראה של משורר ביט אנגלי בשם רויסטון אליס, הם החליטו להקים לעצמם מעין חבורה בשם ה"דיסנטרז" (Dissenters), שמטרתה הייתה להביא את ליברפול "לאור הזרקורים", כל אחד בדרכו. ג'ון בעזרת המוזיקה, ביל הארי בעזרת הכתיבה, וסטיוארט סאטקליף ורוד מארי בעזרת הציור. את המקום בו ישבו ב-Ye Cracke ניתן לראות עד היום, והוא מסומן בעזרת שלט שמסביר על אותם דיסנטרז, שבהחלט הצליחו להפוך את ליברפול למוכרת בכל העולם.


סיפורו של ביל הארי ושל הביטלס לא נגמר כאן – עם התפתחותה והצלחתה של סצנת המוזיקה הליברפולית, ביל הקים את העיתון המצליח Mersey Beat שמטרתו הייתה פרסום חדשות, כתבות, סקירות ומידע על יותר מ-3000 להקות שהיו פעילות באיזור ליברפול באותה תקופה.


המהדורה הראשונה של המגזין יצאה ביולי 1961 וכללה לא פחות מאשר ביוגרפיה של הביטלס שנכתבה ע"י ג'ון לנון. כאן המקום להזכיר שביולי 1961 הביטלס רק חזרו מהמבורג, וניסו להתפרסם בליברפול, שם בהתחלה חשבו שהם להקה גרמנית. אם כך, אי אפשר להגזים בעזרה של המגזין, שנמכר בכ-5,000 עותקים, בפרסומם של הביטלס בליברפול והסביבה.


בביוגרפיה זו שכתב, הסביר ג'ון איך בחר את השם לביטלס – הוא חלם שאיש על פאי בוער (Flaming Pie, כמו אלבומו של פול מקרטני) הגיע אליו ואמר לו "אתם תקראו Beetles עם A". וכך היה. בין הקונים של המהדורה הראשונה היה בריאן אפשטיין, שקנה 144 עותקים לחנות המוזיקה שלו. ממהדורה זו שמע ככל הנראה על הביטלס.


ה"מרזי ביט" המשיך להצליח, ובאיזשהו שלב אף נקרא "התנ"ך של הנוער". בעיתון המשיכו להתפרסם כתבות על הביטלס גם לאחר שהצליחו ועזבו את ליברפול, אך גם המשיכו להתפרסם סקירות על הזמרים והזמרות ה"חמים" של האיזור. כך למשל כתב ביל על זמרת בשם סילה בלאק, לאחר ששכח את שמה האמיתי – פריסיליה ווייט, ובכך בעצם נתן לה שם הבמה שלה. לאחר סגירת ה"מרזי ביט" ב-1964 ביל הארי שימש כיחצ"ן של שלל להקות בריטיות – הקינקס, ההוליס, פינק פלויד ואף עבד עם לד זפלין, הביץ' בויז, דיוויד בואי ועוד.





ביל ענה בצורה רצינית ומפורטת ביותר על כל השאלות, כך שאי אפשר יהיה לכלול את תשובותיו בפוסט אחד. אני אתחיל לפרסם את התשובות בפוסטים יומיים, כאשר בכל פוסט יהיו שתי תשובות או יותר, תלוי באורכן. את התשובות אפרסם באנגלית ובעברית, כך שגם יהיה קל למי שמעדיף עברית, וגם נשמור על המקור החשוב.


שימו לב:את התרגום ניסינו לעשות קרוב ככל הניתן למקור. עם זאת, במקרים בהם יש מושגים ושמות של אנשים, הוספנו את הפירוש בסוגריים, והוספנו את ראשי התיבות של שמנו כדי שתדעו שמדובר בתוספת שלנו.


בשביל להקל על ביל, חיברנו שאלות שהיו דומות וקשורות לשאלות גדולות ומפורטות יותר, כך שאל תחפשו דווקא את הניסוח שאתם באופן אישי כתבתם.

--

Q. Brian claimed in his biography that he first heard about the Beatles when a young man came into the shop and asked for their single. is it true? And if not, why would he invent such a thing?


A: This isn’t true. On 6 June 1961 I entered NEMS, asked to see the manager and Brian came down. I showed him my copies of the very first issue of Mersey Beat and asked if he would take any copies. He did. He then phoned in the afternoon, amazed that they had sold out so quickly. The next batch also sold out, so Brian ordered 144 copies of issue No.2.


When Brian invited me into his office to talk, he had been fascinated by Mersey Beat because he never knew such a music scene existed on his own doorstep. Items in the first issue included John’s story of the formation of the Beatles and the entire back page was an advert for the Cavern, which was around the corner from his shop.


The full cover of Mersey Beat 2 featured a photo of the Beatles in Hamburg in their black leather and the headline ‘Beatles Sign Recording Contract,’ with the full story of their recording session. This was published on 20 July 1961. Paul McCartney, in his autobiography, states that this is how Brian discovered them. Brian invited me to lunch twice at the Basnett Bar in Basnett Street to ask me for as much information as I could tell him about the amazing scene I was reporting in Mersey Beat. He asked if he could be my record reviewer and I agreed. With issue 3 on August 3, 1961 his first record reviews appeared under his own name. And he also he took advertising. His advert appeared on the full page with Bob Wooler’s famous article about the Beatles, also in August. As the Beatles were the group I promoted most in Mersey Beat, Brian wanted more information from me about them and asked if I could arrange for him to visit the Cavern to see them, which I did.


Why didn’t he acknowledge this in his book, claiming he had never heard of them until a boy came into his shop on 28 October 1961 to order their record? This was over three months after I’d been discussing them with him. Perhaps it was because of what Philip Norman was to point out in his Beatles book decades later – that Brian didn’t like to attribute credit to anyone. Saying the boy came into his shop was a good opening to his book, but it is only relevant if he’d never heard of them before, which he already had.

The different between Brian’s story and what really happened is actually proven in black and white in the issues of Mersey Beat months prior to Brian’s claim.

I recall the quote from ‘The Man Who Shot Liberty Valance’, in which the newspaper editor says, “When the legend becomes fact, print the legend.” - - - - - - - - - - -- - - - -- - - -- - - -

ש: בריאן טען באוטוביוגרפיה שלו (הכוונה ל-A Cellarful of Noise. ג.פ.) שהוא שמע לראשונה על הביטלס כשבחור צעיר נכנס לחנות שלו וביקש לקנות את התקליט שלהם (הכוונה ל-My Bonnie שהוקלט יחד עם טוני שרידן בהמבורג. ג.פ.). זה נכון? ואם לא, למה הוא המציא סיפור כזה?


ת: זה לא נכון. ב-6 ביוני 1961 נכנסתי ל-NEMS (הכוונה לחנות של בריאן אפשטיין. ג.פ.), ביקשתי לראות את המנהל ובריאן ירד. הראתי לו את העתקים הראשונים של הגיליון הראשון של ה-Mersey Beat (הכוונה לעיתון המוזיקה שביל הארי הוציא לאור. ג.פ.) ושאלתי אותו אם יוכל לקחת כמה עתקים. הוא הסכים. הוא התקשר אלי אחר הצהריים נדהם שהם נמגרו כל כך מהר. הערימה הבאה שלקח גם נמכרה כולה. אז הוא הזמין 144 עותקים מגיליון מספר 2.


כשבריאן הזמין אותי למשרד שלו כדי לשוחח הוא היה מוקסם ע"י ה-Mersey Beat כי לא ידע שסצינת מוזיקה מתרחשת על סף דלתו. הכתבות שבגיליון הראשון כללו את הסיפור של ג'ון על היווצרות הביטלס ובעמוד האחורי כולו הייתה מודעת פרסום על מודעון The Cavern שהיה מעבר לפנינה מהחנות שלו.


על פני עמוד השער של הגיליון מספר 2 הייתה תמונה של הביטלס בהמבורג עם מעילי העור שלהם והכותרת הייתה "הביטלס חתמו על חוזה הקלטות", עם כל הסיפור על ההקלטה. זה פורסם ב-20 ביולי 1961. פול מקרטני, באוטוביוגרפיה שלו (הכוונה ל-Many Years From Now. ג.פ.) מצהיר שאכן כך בריאן גילה עליהם. בריאן הזמין אותי לצהרים פעמיים ב-Basnett Bar ברחוב באסנט כדי לבקש כמה שיותר מידע שרק אוכל לתת לו על סצינת המוזיקה המדהימה שעליה דיווחתי ב-Mersey Beat. הוא שאל אם יוכל להיות מבקר התקליטים שלו והסכמתי. בגיליון 3, באוגוסט 1961, ביקורת התקליטים הראשונה שלו פורסמה תחת שמו. והוא גם פרסם בעיתון. הפרסומת שלו הופיעה על עמוד שלם עם המאמר המפורסם של Bob Wooler (הכוונה ל-D.J. של מודעון The Cavern. ג.פ.) על הביטלס, באוגוסט. מאחר והביטלס היו הלהקה שהכי הרבה קידמתי ב- Mersey Beat, בריאן רצה ממני יותר מידע עליהם ושאל אם אוכל לארגן לו ביקור במועדון The Cavern כדי שיוכל לראות אותם, וכך עשיתי.


למה הוא לא סיפר על כך בספר שלו וטען שמעולם לא שמע עליהם עד שבחור נכנס לחנות שלו ב-28 באוקטובר1961 וביקש את התקליט שלהם? זה קרה מעל שלושה חודשים אחרי ששוחחתי איתו עליהם. זה היה אולי, כפי שמציין Phillip Norman (הכוונה למחבר ביוגרפיות על הביטלס, ג'ון לנון ופול מקרטני. ג.פ.) בספר שלו על הביטלס עשורים אחר כך, כי בריאן לא אהב לתת קרדיט לאף אחד. להגיד שבחור בא לחנות שלו הייתה פתיחה טובה לספר שלו אבל זה רלוונטי רק אם הוא באמת לא שמע עליהם קודם, והוא שמע.


ההבדל בין הגירסה של בריאן למה שבאמת קרה כבר הוכח שחור על גבי לבן בגיליונות של ה-Mersey Beat, חודשים לפני הטענה של בריאן. אני אצטט מה- The Man Who Shot Liberty Valance(הכוונה לשם של מערבון אמריקאי משנת 1962. ג.פ.) שבו עורך העיתון אומר "כשהאגדה הופכת למציאות, הדפס את האגדה". _________________________

Q: What Made you Create the Mersey Beat.


A: I was a big science fiction fan and illustrated s-f fan magazines in Britain, Europe and America in my early teens. I created my own fanzine Biped and when I went to Junior Art School created a magazine called Premier. At Art College I created a magazine simply called Jazz and I also co-edited Pantosphinx for Liverpool University. I was also asked to create a magazine for Frank Hessy’s music shop called Frank Comments. I became associated with John, Stuart, Paul and George while at art college and helped book them for our college dances. Stuart and I proposed that we use union funds to buy a P.A. system which they could use. Virginia gave up her job to work with me on creating Mersey Beat and we borrowed £50 and I was able to not take any money as salary as I’d received a Senior City Art Scholarship and used the grant to help me to keep on publishing.


I used to work around the clock, particularly in the early hours of the morning when I would often go to the Pier Head to buy a cup of tea and a pie. A couple of times I collapsed in the office and had to be taken to hospital. As we neared the planned publication date I had to think of a title for the newspaper. I began to work out the area I’d be covering and visualized the entire Merseyside conurbation. Into the image came the vision of the policeman on his beat. This would be my beat, hence I came up with the name Mersey Beat. I must admit that working the number of hours I did, sometimes I’d get memory blocks. When I was writing about my friend Cilla, who sang occasionally with the Hurricanes, the Dominoes and the Big Three, my mind went blank when I went to write her surname. I knew it was a colour but couldn’t remember which. I picked up the piece about fashion which she’d written for me and it referred to colours of clothing, my eyes homed in on ‘black’ and I wrote ‘Cilla Black is a Liverpool girl who is starting on the road to fame.’ Of course, I should have written Cilla White, which was her real name, but she came into the office and told me she preferred it, even though her Dad didn’t like it. - -- - -- - - - - -- - - - - - - - - - -

ש: מה גרם לך להוציא את ה-Mersey Beat?


ת: הייתי מעריץ של מדע בדיוני ושל מגזינים מאוירים של מדע בדיוני שיצאו בבריטניה, אירופה ואמריקה בשנים שבהן הייתי נער צעיר. הוצאתי מגזין חובבני בשם Biped וכשהלכתי לבית הספר היסודי לאמנויות הוצאתי מגזין בשם Premier. בבית הספר התיכון לאמנויות הוצאתי מגזין שפשוט קראתי לו Jazz והייתי עורך משותף של מגזין בשם Pantosphinx.עבור אוניברסיטת ליברפול. התבקשתי גם להוציא מגזין עבור חנות המוזיקה של Frank Hessy’s בשם Frank Comments.

התיידדתי עם ג'ון, סטיוארט, פול וג'ורג' בזמן בית הספר התיכון לאמנויות ועזרתי לקבוע להם הופעות במסיבות הריקודים שלנו. סטיוארט הציע שנשתמש בכסף שנאסף בבית הספר כדי לקנות מערכת הגברה שיוכלו להשתמש. וירג'יניה (הכוונה לחברתו של ביל באותם הימים, ומי שתהיה אישתו. ג.פ.) התפטרה מעבודתה כדי לסייע לי בהוצאת Mersey Beat ולווינו 50 פאונד ואני לא משכתי משכורת וקיבלתי מלגה שהשתמשתי במענק כדי להמשיך לפרסם.

נהגתי לעבוד מסביב לשעון, במיוחד בשעות המוקדמות של הבוקר, כשהלכתי לפעמים לרציף הראשי כדי לקנות קפה ופאי. פעמיים התמוטטתי במשרד ונאלצו לקחת אותי לבית החולים. ככל שהתקרבנו למועד הפרסום המתוכנן הייתי צריך לחשוב על שם לעיתון. התרוצצתי בכל האיזור שכיסיתי, איזור המרזי (הכוונה לליברפול והערים שמשני צדדי נהר המרזי. ג.פ.). במוחי דמיינתי דמות של שוטר עם מקל (באנגלית beat. ג.פ.). אז זה יהיה המקל שלי והמצאתי את השם Mersey Beat.

אני מודה שבגלל שעות העבודה הרבות שעבדתי היו לי לפעמים חורים בזכרון. כשכתבתי על חברה שלי, Cilla, שמדי פעם שרה עם להקת ה-Hurricanes (הכוונה ללהקתו של רינגו סטאר, Rory Storm and The Hurricanes. ג.פ.), להקת ה-Dominoes ולהקת ה-Big Three, בזכרוני נהיה חור (באנגלית black. ג.פ.) כשהייתי צריך לכתוב את שם משפחתה, ידעתי שזה שם של צבע אבל לא יכולתי להיזכר איזה. לקחתי כתבה על אופנה שהיא כתבה עבורי וזה היה על צבעים, העיניים שלי הלכו למילה "שחור" ואז כתבתי "Cilla Black היא נערה מליברפול שהתחילה את הדרך לתהילה". כמובן שהייתי צריך לכתוב Cilla White, שהיה שמה הנכון, אבל היא נכנסה למשרד ואמרה שהיא מעדיפה את זה ככה, למרות שאבא שלה לא אהב את זה.




כל הזכויות על המאמרים באתר שמורות לכותבי המאמרים. כל הזכויות על תכני הביטלס באתר (תמונות וקטעי וידאו) שמורות לבעליהם החוקיים. (לצערנו) אין לאתר thebeatles.co.il, למפעיליו ולכותבים בו כל קשר עסקי עם להקת הביטלס, עם חברת Apple Corps Ltd, עם מי מחברי להקת הביטלס או נציגיהם.

Proudly created by Wixart

יצירת קשר ורישום לתפוצה