על ג'ורג', הביטלס, כוורת ואגו

על ג'ורג', הביטלס, כוורת ואגו.

להקת כוורת היא ללא ספק אחת הלהקות הגדולות בתולדות ישראל, היא כללה 7 חברים והיו בה 5 מוזיקאים וכותבי שירים ענקיים (ובנוסף גידי ופוגי הענקיים בעצמם). אבל – זאת היתה בבירור הלהקה של דני סנדרסון. הוא הנהיג את הלהקה וכתב (לפחות בשני האלבומים הראשונים) את רובם המוחלט של השירים. מוזיקאים ענקיים כמו יוני רכטר ויצחק קלפטר, כמעט ולא זכו לקרדיט ככותבים וגדולתם יצאה בהמשך.


הביטלס כללה שלושה כותבי שירים ענקיים גם כן. גם שם הייתה היררכיה, הלהקה הונהגה ע"י ג'ון ופול והם קבעו את הכללים. ג'ורג' היה השלישי בתור.

האם ג'ון ופול היו צריכים לתת יותר מקום לג'ורג'?

השיר הראשון שג'ורג' כתב היה Don't bother me, הוא יצא באלבום השני – With the beatles. הרבה פעמים שמעתי את הטיעון, השיר טוב יותר מהשירים הראשונים שכתבו פול וג'ון. זה לא מפתיע, היות ואת השיר ג'ורג' כתב כשהיה בן 20-21 לעומת ג'ון ופול שהיו נערים. בנוסף, המיומנות המוזיקלית של החברים עלתה מדרגות רבות מתקופת הנעורים. השאלה הנכונה לטעמי היא האם השיר הזה התבלט או לפחות היה שווה ערך לשירים שהוציאו ג'ון ופול באותה התקופה? לטעמי התשובה היא לא. בהמשך מיומנות הכתיבה של ג'ורג' השתפרה ללא ספק, אבל גם של שני האחרים ועדיין הם היו המובילים ברמת הכתיבה.


לדוגמא באלבום Revolver, השירים Taxman ו-I Want to tell you, פחות טובים מאלינור ריגבי ו-Here There and Everywhere של פול ו-tomorrow never knows של ג'ון.


בשנים 66-67 – התקופה "ההודית" - השירים של ג'ורג' היו מיוחדים מאוד, אבל האם הם היו קלים לעיכול? האם הביטלס היו צריכים להוציא סינגל לשיר בסגנון הזה?


אני יכול להעיד על עצמי, שכשהייתי שומע את Sgt. Pepper כנער, היייתי מדלג על השיר Within you without you. לעומת זאת, היום אני יכול להגיד שאני מת על השיר הזה ולטעמי הוא אולי השיר הכי טוב באלבום.


ואז הגיעו השנים האחרונות של הביטלס.


ללא ספק היה ג'ורג' באותם שנים בשיאו ואכן באותה תקופה יצאו כמה משיריו הגדולים בלהקה שהיו לפחות שווים ברמתם לשירים של ג'ון ופול. אבל עדיין לא קיבל את אותו המקום שלהם באלבומים.


לג'ורג' היו המון שירים במגירה והם התפרצו בצורה מפוארת באלבום הסולו שלו All Things must pass.


אבל מדובר בשנים של סכסוכים ומתח בין חברי הלהקה. במהלך הקלטת האלבום הלבן עזב רינגו את הלהקה ובמהלך פרויקט get back עזב ג'ורג'. ג'ון ופול לא בדיוק מסתדרים אחד עם השני ומחפשים כל אחד את המקום האינדיבידואלי שלו. במקום כזה, קשה להם היה לתת מקום גם לג'ורג', בלהקה שהייתה עד לשלב זה של שניהם.


בנוסף, ג'ורג' עדיין לא היה בשל בצורה מספקת. עבודה על שירים שלו לקחה הרבה זמן והוא לא היה מגיע סגור על עצמו לחלוטין. השיר not guilty לדוגמא, הוקלט ע"י הביטלס יותר מ-100 פעמים ולבסוף, לא יצא באלבום הלבן וצריך להדגיש שג'ורג' הוציא אותו לבסוף רק ב-1979. ניתן להבין למה לא הייתה להם הרבה מספיק סבלנות לעבודה על השירים שלו.


כשבכל זאת עבדו החברים על שירים שלו, הם הביאו את המקסימום מעצמם. לדוגמא התוצאות המדהימות של השירים של ג'ורג' מ-Abbey Road, שכללו המון השקעה מכל החברים.


לסיכום, האם ג'ורג' היה מתוסכל בצדק, מההתפתחות שלו בלהקה? כנראה שכן – היכולת להתפתח בצילם של ענקים כמו ג'ון ופול קשה בהחלט.


האם זה נבע מזלזול של ג'ון ופול בג'ורג'? אני בספק.


האם ג'ורג' נותר ממורמר וכעוס בצדק? אני בכלל לא בטוח. בנוסף על הכל, ג'ורג' מצד אחד, לא הפסיק להתלונן על היחס שקיבל מפול וג'ון, אבל במקביל, המשיך להוציא שירים שמשחזרים את ימי הביטלס– when we was fab ו-all those years ago. וכשהיה צריך דמי כיס, הצטרף גם לפרויקט האנתולוגיה.


ובאופן אישי- אני מאוד אוהב את ג'ורג', לטעמי השירים שלו חשובים ואיכותיים מאוד, here comes the sun כבר המון שנים הרינגטון של הטלפון שלי, והשיר שאני הכי אוהב לנגן בגיטרה ו-something הוא אהבת חיי, השיר שרקדתי עם אשתי בחתונה ועד היום לא נמאס עליי אפילו לרגע. אבל לדעתי המיקום שלו בלהקה היה מוגדר בצורה ברורה.

אני מצטער אם מישהו כועס על הפוסט ויחליט לאנפרנד אותי – זו דעתי ואשמח לתגובות.




16 צפיות