עטיפת האלבום Let It Be

עטיפת האלבום Let It Be היא עטיפה שמסמלת את סוף הלהקה. זאת אומרת שאם למישהו היה ספק במאי 1970, בזמן צאת האלבום, שהביטלס התפרקו סופית - הוא רק היה צריך להסתכל על העטיפה המדוברת. לראשונה בהיסטוריה של הביטלס חברי הלהקה מופיעים על העטיפה בנפרד, ולראשונה בהיסטוריה של הלהקה לא היה לאף אחד מהם נגיעה בעיצוב העטיפה.


בתחילת 1969 הביטלס התחילו על אלבום שעתיד היה להיקרא Get Back. הרעיון היה להוציא אלבום וסרט בו רואים את הביטלס עובדים באולפן, ובין היתר לכלול הופעה קצרה - שכן הם "חוזרים" לשורשים שלהם כלהקה מופיעה. אבל הפרויקט נגנז - ובמקום זה הביטלס הוציאו את Abbey Road בספטמבר של אותה השנה, יחד עם מספר סינגלים, ביניהם הסינגל Get Back/Don't Let Me Down שיצא באפריל 1969 והיה צריך להיות הסינגל המקדים של האלבום בעל אותו השם.


הבעיה הייתה כזאת - לאחר השהייה הזמנית של פרויקט Get Back ויציאת Abbey Road ג'ון לנון ביקש "גירושים" מהלהקה וחברי הביטלס התרחקו עוד יותר. באפריל 1970 פול התכונן ליציאת אלבום הסולו הראשון שלו והודיע "רשמית" על הפסקת העבודה שלו עם הביטלס, מה שהתפרש כפירוק הלהקה. אבל למרות כל אלה הביטלס ואנשי Apple החליטו שהם כן מעוניינים להוציא כמתוכנן את מה שאמור היה להיות האלבום Get Back. הבעיה הייתה שכבר לא הייתה להקה לעבוד איתה, לא על המוזיקה, לא על עטיפת האלבום ולא על כל המסביב.


לא נכנס לסיבוכים המוזיקלים של הפרויקט הארוך הזה, כי זה לא הפוסט המתאים, אלא רק שהתחיל כפרויקט של הביטלס וג'ורג' מרטין הפך בסופו של דבר לאלבום שהופק כמעט ללא עירובם של חברי הביטלס, בהפקה של פיל ספקטור. הדבר הכעיס מאוד את פול מקרטני, שמאוד לא אהב את מה שפיל ספקטור עשה להקלטות המקוריות מ-1969, וזה גרם לו לבסוף להוציא את האלבום Let It Be... Naked בשנת 2003.


ונחזור לעטיפה -

במקור, הביטלס הצטלמו בבנייני EMI שבלונדון באותה תנוחה בה הצטלמו לאלבום Please Please Me. התמונה צולמה בתחילת 1969 עם הרבה מאוד שיער, אבל בסופו של דבר לא נעשה בה שימוש עד ליציאת האוסף האדום והכחול בשנות ה-70.

בסופו של דבר נבחרו לעטיפת האלבום תמונות שצולמו על ידי אית'ן ראסל, צלם אמריקאי שצילם את הביטלס באולפני טוויקנהאם בזמן שעבדו על האלבום ועל הסרט בתחילת 1969. העטיפה הייתה שחזור של עטיפת הסינגל Let It Be/You Know My Name (Look Up The Number) שיצא במרץ 1970.


העטיפה עוצבה על ידי ג'ון קוש, מעצב אנגלי שעבד עם הביטלס גם על עטיפת Abbey Road. הוא בחר להפריד בין חברי הביטלס עם פסים שחורים, דבר סמלי לכל הדעות.


אבל למרות הסמליות המדכאת של העטיפה - היה בה גם משהו טוב. ברוב המדינות האלבום יצא כמארז חגיגי שכלל גם ספר שהכיל 194 עמודים של תמונות צבעוניות וטקסט. הספר הזה, דרך אגב, העלה את המחיר של האלבום ב-33 סנט, דבר שהפך אותו ליקר ביותר מבין אלבומי הביטלס.


הצד השני של העטיפה ניסה להיות מעט יותר אופטימי. הופיעו עליה ארבע תמונות נוספות של חברי הלהקה והמשפט הבא:

This is a new phase BEATLES album…
Essential to the content of the film, LET IT BE was that they performed live for many of the tracks; in comes the warmth and the freshness of a live performance; as reproduced for disc by Phil Spector.

המשפט הזה לא עבר בשלום. מעבר לבעייתיות בהצגת האלבום כאלבום שהופק אך ורק על ידי פיל ספקטור, פול מקרטני מאוד לא אהבו את הניסוח של המשפט הראשון. "זה אלבום של שלב חדש בביטלס.." נשמע כאילו הביטלס מתכננים להמשיך לעבוד יחד, דבר שהטעה את המעריצים. ג'ון לנון דווקא אהב את המשפט ואמר שבסך הכל מדובר במשפט משעשע של טוני בארו, איש העיתונות שלהם. לנון, אגב, תהה לאן נעלם הרעיון שלו לשים על עטיפת האלבום את התמונה שלהם במשרדי EMI, תמונה שלדבריו הייתה פארודיה על האלבום Please Please Me.


בתמונות-

עטיפת הסינגל Let It Be, מרץ 1970

עטיפת האלבום Let It Be, מאי 1970

עטיפת Let It Be... Named