עטיפת האלבום הלבן

בשביל להתחיל לספר על האלבום הלבן כדאי להתחיל בציטוט של פול מקרטני שמסביר המון על האווירה בה האלבום הוקלט.


"האלבום הלבן הוא "אלבום הלחץ". היינו באמצע העניינים הפסיכדלים שלנו, או בדיוק בסופם. בכל מקרה, זה היה מוזר. מעולם לא הקלטנו עם מיטות באולפן ועם אנשים שמבקרים במשך שעות, ישיבות עסקיות וכל זה. היו המון חיכוכים. זאת הייתה חוויה מאוד מוזרה כי כמעט התפרקנו - וזה היה מלחיץ בפני עצמו".


כמו שפול אומר, הביטלס היו בדיוק בתוך העולם הפסיכדלי, שבא לידי ביטוי לא רק במוזיקה שהם יצרו - למשל השיר Lucy in the sky with diamonds, מתוך האלבום Sgt Pepper, שיצא שנה וקצת לפני האלבום הלבן, אלא גם בעטיפות האלבומים שלהם (שוב, תחשבו על סרג'נט פפר) ובסרטים שהם הוציאו. הסרט Magical Mystery Tour יצא שנה לפני האלבום הלבן.


כמה חודשים לפני צאת האלבום הלבן הביטלס נסעו להודו, שם בילו תקופה עם המהרישי מהש יוגי וחברים אחרים, ושם גם כתבו שירים רבים משירי האלבום. נראה שעם החזרה שלהם ללונדון ולהקלטות הביטלס רצו לשנות כיוון.


בהתחלה היו שתי הצעות שונות: הראשונה הייתה עטיפה בה יופיעו חברי הביטלס על מעין צוק, קצת בדומה לMount rushmore. הצעה נוספת הייתה שעל העטיפה יופיע ציור של צייר בשם ג'ון בירן, ציור שבסופו של דבר הופיע על עטיפת האוסף The Beatles Ballads.


אבל פול רצה משהו שונה, כמו האופי השונה של האלבום עצמו, וביקש משהו "אומנותי יותר". פול פנה לריצ'ארד המילטון, מי שנחשב ל"אבי הפופ ארט". המילטון סיפר שהוא רצה להתרחק ככל הניתן מהעטיפה העמוסה של סרג'נט פפר.


המילטון שפחד מהתגובה של פול והביטלס, ולא רצה שיחשבו שהתקליט החדש של הלהקה הטובה בעולם נעטף בסתם עטיפה פשוטה, הציע מספר דברים:

  1. שהעטיפה תהיה כמו מעטפה נפתחת

  2. שהתקליטים ימוספרו

  3. שיהיה סימן של כוס קפה על העטיפה

  4. שיהיה סימן של תפוח "מרוח" על העטיפה

חלק מההצעות נדחו (למשל כוס הקפה והסימן של התפוח), אבל חלק התקבלו ואכן ההוצאה המקורית של האלבום מוספרה ונפתחה כמו מעין ספר.

דבר נוסף שאנחנו צריכים להודות עליו להמילטון הוא הפוסטר שצורף לכל אלבום: המילטון ביקש מפול שיבקש מכל אחד מחברי הביטלס שישלח אליו תמונות משפחתיות. כך פול אסף תמונות מכל חברי הלהקה, והתמונות הנדירות והלא מוכרות הודפסו על פוסטר שצורף לכל אלבום.


בקיצור, על אף הפשטות של עטיפת האלבום, הושקעה בה מחשבה רבה וניסיון, שוב, לחדש. הביטלס (ומי שעבדו איתם) תמיד רצו לחדש ולא רצו לחזור אחורה על דבר שכבר עשו, והחליטו ללכת על עטיפה שקטה ולבנה לחלוטין.

ואכן העטיפה הפכה לאיקונית - עד כדי כך שאפילו שם האלבום השתנה מ"The Beatles" (גם דבר פשוט וייחודי) ל"אלבום הלבן".