נצחי ועל זמני

"ואז Lucy in the sky טלטל אותי לקום ו- a day in the life קפה מהקומקום וקריין שנשבר כשהודיע שלנון איננו ומותו כמו חייו סימן חיי ומותנו" (דני רובס, "רכבות 68-80-88")

באוגוסט שנה שעברה שמע מארק צ'פמן שוב את המילה הכל-כך מוכרת עבורו – "לא".

"לא" בפעם ה-11. מאז שנת 2000, לאחר ריצוי 20 שנות מאסר, זכאי צ'פמן להגיש בקשת שחרור מן הכלא כל שנתיים והוא אכן הגיש כבר 11 בקשות בזו אחר זו כל שנתיים וכולן נדחו בתואנה שהוא עדיין מהווה סכנה לציבור (וכן בשל לחץ ציבורי ניכר שלא לשחררו).

האיש אשר ירה בג'ון לנון חמישה כדורים בליל ה-8 דצמבר 1980 ובכך נטל מאתנו אדם יקר וגזל מהאנושות עשרות שנים של יצירה מוזיקלית מפוספסת שלא תזכה לטעום ממנה לעולם, לא מתייאש: עורכי דינו כבר עובדים בימים אלה על הבקשה ה-12 שתידון באוגוסט 2022.

עקבי, כבר אמרנו.

"אם הוא מעריץ, למה הוא רצח אותו"? שואלים אותי כל כך הרבה אנשים כשאני מסביר מי רצח את לנון. אבל זו האמת – צ'פמן העריץ את הביטלס ובמיוחד את ג'ון עוד מנעוריו.

נקודת המפנה עבור צ'פמן הייתה כבר במרץ 1966 עם אמירתו של לנון כי "הביטלס יותר פופולאריים עתה מישו". צ'פמן, שראה עצמו כאדם דתי מאוד לעומת לנון, נפגע מאמירה זו: "הייתי מקשיב לשירים שלו ופשוט כועס עליו. למשל בשירGod הוא אמר שהוא לא מאמין באלוהים אלא רק בו וביוקו. אפילו בביטלס הוא אמר שהוא לא מאמין וזה היה עוד משהו שהרגיז אותי מאוד. רציתי פשוט לצרוח: 'מי הוא חושב שהוא? מי מרשה לעצמו לדבר ככה על אלוהים ועל הביטלס?' אז קניתי את הספר "התפסן בשדה השיפון" והולדן קולפילד ייצג עבורי את ההתנהגות האמיתית והלא-מזויפת".

צ'פמן טען כנגד לנון שהוא "מזויף" במיוחד לאור השירImagine - בו מתאר ג'ון עולם ללא בעלות על רכוש, וזאת בזמן שהוא היה בעל רכוש וממון רבים מאוד. צ'פמן ראה לפיכך את ג'ון לנון בעצם כ"מזויף" ולכן האמין שעליו למות ושעליו-עצמו מוטלת ה"משימה" לעשות זאת.

צ'פמן החל לתכנן את הרצח כחודשיים לפני הרצח, אוקטובר 1980, כאשר מטרה נוספת שלו הייתה לרצוח גם את פול מקרטני. אולם לאור אמירותיו של ג'ון בשיריו והזעם שצבר, העדיף "להתמקד" בג'ון והרצח יצא לפועל כאמור בליל ה-8 בדצמבר.

בצהריי אותו היום פגש צ'פמן בשון לנון, בנו בן ה-5 של ג'ון יחד עם המטפלת, בזמן שחזרו מטיול בוקר. צ'פמן ניגש לשון, לחץ את ידו ואמר שהוא "ילד יפה" (Beautiful Boy) כהתייחסות לשיר שג'ון כתב על שון בשם זה.

בשעות אחר הצהריים פגש בג'ון ויוקו בזמן שהשניים יצאו לאולפן ההקלטות. ג'ון הבחין בצ'פמן והציע לו שיחתום לו על האלבום Double Fantasy שיצא ממש באותם ימים ובדיעבד היה האחרון של ג'ון. כך נוצר מצב אבסורד בו ג'ון לנון חתם לרוצחו על האלבום, 6 שעות בלבד לפני שייטול את חייו בדם קר. צלם בשם פול גורש שהיה בקרבת מקום תיעד את החתימה בתמונה מפורסמת.

בשעה 22:50 חזרו ג'ון ויוקו מהאולפן. ג'ון חלף על פניו של צ'פמן ששלף את אקדחו וירה 5 כדורים כאשר 4 מתוכם פגעו בגבו ובכתפו. ג'ון נפל על הרצפה. צ'פמן הניח את האקדח על הרצפה, הלך לפינת הרחוב להמשיך לקרוא את הספר "התפסן בשדה השיפון" וחיכה שהמשטרה תבוא לעצור אותו. פצעיו המדממים של ג'ון לא הותירו לו כל סיכוי והוא נפטר עוד בטרם הגיע לבית החולים. לפי המסופר, בנשימותיו האחרונות אמר ג'ון: I'm John Lennon, of The Beatles.

לאחר שנכשל בפעם החמישית להשתחרר מן הכלא, החל צ'פמן להראות סימני חרטה על הרצח ובדיון האחרון באוגוסט 2020 אף ביקש סליחה מיוקו אונו: "רצחתי אותו בגלל שהוא היה מאוד מפורסם, וזאת הסיבה היחידה. אני חיפשתי תהילה עצמית, מאוד אגואיסטי. אני רוצה להדגיש את זה מאוד. אני מצטער על הכאב שגרמתי ליוקו. אני חושב על זה כל הזמן ועכשיו כשאני מבוגר יותר אני רואה שזה היה מעשה בזוי ומצמרר".

צ'פמן הוסיף באותו שימוע "לא הרגתי אותו בגלל אופיו או סוג האדם שהוא היה. הוא היה איש משפחה ואייקון. הוא היה אדם שדיבר על דברים שעכשיו אנחנו יכולים לדבר עליהם. לא מגיע לי כלום, אלא רק עונש מוות".

לפני מספר חודשים ציינו בעולם נקודת זמן מיוחדת: פרק הזמן שג'ון אינו בין החיים עלה לראשונה על פרק הזמן שבו היה חי. השנים חולפות, אך אותו משפט שג'ון לנון אמר בעודו נושם את נשימותיו האחרונות מבטא את ההתרגשות, הצמרמורת והרעד הקל בעמוד השדרה שיש לכולנו כשאנו עוסקים בביטלס – כל אחד ואחת מאיתנו בדרכו שלו ושלה. בכל פעם מחדש.

בין אם שחרורו של צ'פמן הוא עניין של זמן (לפי חלק מההערכות) ובין אם יישאר בכלא לעד במקומו הטבעי – זה ג'ון לנון, זה הביטלס, זו האהבה... הדבר הזה הוא נצחי ועל-זמני, ושום יריות אקדח לא ישנו זאת לעולם.