מליברפול להמבורג



הסיפור שלנו מתחיל בשנת 1958, כאשר אלן וויליאמס פתח בליברפול בית קפה בשם The Jacaranda. וויליאמס קיבל את ההשראה לבית הקפה שלו מבית קפה דומה, שבבעלות חברו טום ליטלווד, ושפעל ברובע הסוהו שבלונדון, בשם 2i's, ואשר היווה מקום חשוב בסצנת המוזיקה של הבירה הבריטית באותם הימים. בית הקפה 2i's הציע במרתף שבו, במה למוזיקאים צעירים ומוכשרים. קליף ריצ'ארד וטוני שרידן היו בין השמות המוכרים שצמחו בבית הקפה הזה. בשנת 1960 היה The Jacaranda מקום משיכה לסטודנטים ואמנים צעירים שפקדו את המקום. להקת הבית של בית הקפה הייתה להקה בשם The Royal Caribbean Steel Band, שנוהלה ע"י לורד וודביין, שותפו העסקי של וויליאמס.

בין באי בית הקפה היו ארבעה צעירים, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון וסטיוארט סאטקליף, שהתחננו בפני וויליאמס שייתן להם לנגן במרתף. אלא שלהקתם, The Silver Beetles או The Silver Beatles, הייתה מאד בינונית ובמקום לאפשר להם לנגן הציע להם וויליאמס לצבוע את שירותי הנשים של בית הקפה (באותם הימים לא היו שירותי גברים ב-The Jacaranda, ואלה נאלצו להטיל את מימיהם בחוץ) וכן לעצב את קירות המרתף. על ההזדמנות הזו קפצו בשמחה ג'ון וסטיוארט, שהיו סטודנטים לציור, ואליהם הצטרף חברם ללימודים, רוד מוראיי. אחרי תחנונים רבים הסכים וויליאמס להגן במרתף בימי ג', שהיו היום החופשי של חברי להקת The Royal Caribbean Steel Band. חברי The Silver Beatles הסכימו בשמחה ומסופר שהם נגנו, כשבנות ישבו לרגליהם מחזיקות מקלות של מטאטא שבקצותיהם נקשרו מיקרופונים כדי שג'ון ופול יוכלו לשיר לתוכם.



בין ה-24 בינואר ל-16 באפריל 1960 התקיים ברחבי בריטניה סיבוב הופעות של שני זמרים אמריקאים חשובים של אותה תקופה, אדי קוקרן (שבין להיטיו היה C'mon Everybody) וג'ין וינסנט (שבין להיטיו נמנה Be-Bop-A-Lula). במסגרת סיבוב ההופעות הזה, הופיע הצמד, ב-17 במרץ, בתאטרון Empire Theatre שבליברפול. וויליאמס נכח בהופעה והגה את הרעיון לארגן את הצמד להופעה גדולה בליברפול, שבמהלכה יופיעו גם להקות מקומיות. וויליאמס יצר קשר עם האמרגן הלונדוני לארי פארנס, שהיה זה שהביא את וינסנט וקוקרן לבריטניה, והשניים קבעו תאריך להופעה בליברפול, ה-3 במאי. מאחר והביקוש להופעות נוספות של הצמד במקומות שונים בבריטניה היה רב, סיבוב ההופעות ממילא הוארך ב-10 שבועות נוספים. הם קבעו גם את מקום ההופעה, ה-Liverpool Stadium, ואף הדפיסו כרזות כדי לקדם את מכירות הכרטיסים. עם זאת, רצה הגורל וב-17 באפריל נקלעו ונסנט וקוקרן לתאונת דרכים קטלנית, על רקע נהיגה במהירות מופרזת, וקוקרן נהרג. וינסנט יצא מהתאונה עם רגל שבורה ופארנס ו-וויליאמס החליטו להמשיך בתכניותיהם עם ווינסנט, לצדו, הופיעו באותו ערב להקות מקומיות, כפי שקבע וויליאמס וחברי The Silver Beatles, שלא היו מספיק טובים, הסתפקו בצפייה יחד עם הקהל.


פארנס מאד התלהב מהלהקות המקומיות שהופיעו באותה הופעה וביקש מוויליאמס שאחת מהן תשמש להקת ליווי של אחד הזמרים שתחת ניהולו, בילי פיורי. ב-10 במאי 1960 נערך אודישן בו השתתפו מספר להקות, ביניהם להקת The Silver Beatles. פארנס בחר בלהקת Cass and The Casanovas שיצאו לסיבוב ההופעות של פיורי, בעיקר בסקוטלנד למשך 18 חודשים, כעבור 10 ימים, צלצל פארנס לוויליאמס וביקש שלהקת The Silver Beatles ילוו זמר אחר שתחת ניהולו, ג'וני ג'נטל, לסיבוב הופעות בסקוטלד, שיתקיים בין ה-20 ל-28 במאי. ג'נטל וחברי The Silver Beatles הוצגו בתור Johnny Gentle and His Group.



באחד הימים של תחילת יוני 1960 גילה וויליאמס להפתעתו, שחברי The Royal Caribbean Steel Band נעלמו ללא כל הודעה, ומיד גייס את חברי The Silver Beatles כדי שיופיעו במרתף בית הקפה The Jacaranda, במקומם. כעבור זמן מה קיבל וויליאמס מכתב מחברי The Royal Caribbean Steel Band, בו הם מספרים לו שאחרי אחת ההופעות שלהם הציע להם מלח גרמני שנכח בבית הקפה להגיע להמבורג ולהופיע באחד המועדונים שברובע סנט פאולי, רובע החטאים של העיר. וויליאמס ראה בכך הזדמנות עסקית ונסע לעיר הצפון גרמנית עם שותפו, לורד וודביין. בהמבורג נפגשו השניים עם ברונו קושמידר, בעל מועדון בשם Kaisekeller, שגם היה למעשה מרתף ובו הופיעו להקות מקומיות שנגנו ושרו רוק'נ'רול. וויליאמס אמר לקושמידר שרוק'נ'רול במבטא גרמני לא נשמע טוב ועליו להעסיק להקות מליברפול. כדי להמחיש זאת שלף וויליאמס מתיקו סרט הקלטה כדי להשמיע לו ביצועים של מספר להקות כאלה אבל לצערו של וויליאמס לא ניתן היה לשמוע בהם אלא רעשים, שכן הסרט נפגע במהלך הנסיעה להמבורג. וויליאמס ושותפו שבו על עקבותיהם ללא כל עסקה.


בחודש יולי יצר שוב פארנס קשר עם וויליאמס וביקש להקה נוספת שתלווה זמר נוסף, בשם דיקי פרייד. וויליאמס בחר בלהקה Derry and The Seniors. כאן נעצור ונסביר שבאותה תקופה, עבדו רוב חברי הלהקות בליברפול במשרות רגילות (במפעלים, בנמל, במשרדים וכדומה) ובערבים הופיעו מעל כל במה שהתאפשרה. מאחר והחוזה עם דיקי פרייד חייב את חברי Derry and The Seniors לצאת למשך תקופה ארוכה להופיע במקומות שונים בבריטניה, והתשלום שהוצע להם היה יחסית גבוה, הם החליטו להתפטר ממשרותיהם הרגילות. אלא שבסוף התפוצצה העסקה, דבר שגרם לקרע סופי בין וויליאמס לפארנס, והם נשארו ללא משרות וללא הופעות. זועמים, הם נגשו לבית הקפה The Jacaranda כדי לסגור חשבון עם וויליאמס, ורגע לפני העימות הבלתי נמנע נזכר וויליאמס בטום ליטלווד, בעל בית הקפה 2i's שבלונדון, והציע להסיע אותם לשם תוך הבטחה שישיג להם חוזה הופעות. החבורה הגיעה לבית הקפה המפרסם בלונדון ב-24 ביולי 1960.


בצירוף מקרים נדיר, כשוויליאמס וחברי Derry and The Seniors נכנסו לבית הקפה 2i's, ישב שם ברונו קושמידר. מסתבר שבעל המועדון מהמבורג נותר סקרן לנוכח הסיפורים של וויליאמס על הלהקות מליברפול, והחליט לנסוע לשם ולהתרשם בעצמו. קושמידר שבקושי ידע אנגלית התגלגל בטעות ללונדון, במקום לליברפול, כשביקש לדעת איפה בית הקפה שבמרתף שלו מופיעות להקות, הוא הופנה לבית הקפה המפורסם 2i's, כשהוא בעצם רצה להגיע ל-The Jacaranda. וויליאמס ניצל את ההזדמנות והציג בפני קושמידר את להקת Derry and The Seniors ואלה נשכרו להופיע בהמבורג.


כעבור כחודש החליט קושמידר, לאור ההצלחה של הלהקה במועדון Kaisekeller, להפוך מועדון חשפנות בשם Indra למועדון להופעות, ויצר קשר עם וויליאמס וביקש להקה נוספת, כשבתנאי שהציב הוא שיהיו בה חמישה חברים, כמו להקת Derry and The Seniors. וויליאמס התייעץ עם חברי הלהקה Derry and The Seniors, לגבי איזו להקה לשלוח, ובין היתר, הם ביקשו מפורשות לא לשלוח את להקת The Silver Beatles, מחשש שיקלקלו את השם הטוב של הלהקות מליברפול. וויליאמס פנה ראשית ללהקת Cass and The Casanovas, אשר סירבו משום שהעדיפו להישאר להקת הליווי של בילי פיורי, וממילא לא רצו לצרף חבר חמישי ללהקה. לאחר מכן פנה וויליאמס ללהקת Gerry and The Pacemakers, אשר סירבה משום שלא רצו להתפטר מהמשרות הרגילות שלהם וגם הם לא רצו לצרף ללהקה חבר חמישי. לאחר מכן, פנה וויליאמס ללהקת Rory Storm and His Hurricanes, שהיו בה חמישה חברים, אך גם הם סירבו שכן כבר היו חתומים על חוזה הופעות באתר הנופש באטלינ'ס. בלית ברירה פנה וויליאמס ללהקת The Silver Beatles, אשר מאד שמחו על ההזדמנות, אם כי היה עליהם להשיג מתופף וכך להפוך לחמישייה. ב-12 באוגוסט 1960 הם ערכו אודישן לפיט בסט, שנבחר למתופף של הלהקה. כמו כן, הם שינו את שם הלהקה ל-The Beatles, וב-16 באוגוסט כבר היו בדרכם להמבורג.



תקופת המבורג הייתה מאד משמעותי עבור חברי The Beatles, והם חזרו ממנה להקה אחרת לגמרי וכזו שלא נראתה קודם לכן. זאת, בזכות פרקי הזמן הארוכים מאוד שבהם נאלצו להופיע, ושיחד עם הכישרון שהיה חבוי בהם, הפך אותם ללהקה מדהימה כבר אז. ג'ון לנון אמר באחד הראיונות שנתן שנים מאוחר יותר:

I might have been born in Liverpool - but I grew up in Hamburg

(אולי נולדתי בליברפול, אבל גדלתי בהמבורג). ומרק לוויסהון, היסטוריון הביטלס, אמר:

No Allan Williams, no Hamburg. No Hamburg, no Beatles.

(ללא אלן וויליאמס, אין המבורג. ללא המבורג, אין ביטלס).


וכל זה, בזכות צירוף מקרים יוצא דופן שהתרחש בבית הקפה 2i's ב-24 ביולי 1960.



מי שרוצה לשמוע את ההרצאה שלי על הסיפור הזה מוזמן לצפות כאן:

https://www.facebook.com/N9Number9/videos/10156919396548545/

או כאן:

https://www.facebook.com/Eitan822/videos/2293186767359270/


כל הזכויות על המאמרים באתר שמורות לכותבי המאמרים. כל הזכויות על תכני הביטלס באתר (תמונות וקטעי וידאו) שמורות לבעליהם החוקיים. (לצערנו) אין לאתר thebeatles.co.il, למפעיליו ולכותבים בו כל קשר עסקי עם להקת הביטלס, עם חברת Apple Corps Ltd, עם מי מחברי להקת הביטלס או נציגיהם.

Proudly created by Wixart

יצירת קשר ורישום לתפוצה