העטיפה של Please Please Me

פליז פליז מי הוא האלבום הראשון של הביטלס, דבר שניכר בהחלט בעטיפה שלו - שיש שיגידו שהיא יפה, אך היא לא מבטאת כמו אחרות את האופי המקורי והייחודי של הביטלס. מדובר בעטיפה בוסרית יחסית, ודומה מאוד לעטיפות אחרות של התקופה.


במקור הייתה תוכנית של ג'ורג' מרטין (המפיק המוזיקלי שלהם, ההתערבות שלו בעטיפת האלבום רק מראה את הכוח המועט של הביטלס בשלב זה) לצלם את חברי הלהקה ליד ביתן החרקים בגן החיות של לונדון. הוא חשב שזה יהיה רעיון נחמד בגלל שמם - החיפושיות, וגם כדי לפרסם את גן החיות.


גן החיות לא הסכימו לעניין למרות שג'ורג' מרטין היה בזמנו ידיד של גן החיות (וליתר דיוק חברה ב"חברה הזאולוגית של לונדון"). מרטין אמר על כך אח"כ - "אני בטוח שהם מצטערים על כך היום".


רעיונות אחרים נשקלו, לדוגמת צילום על מדרגות ספירלה מחוץ לבניין של EMI בלונדון (תמונה שצולמה על ידי הצלם ג'ון דוב), או צילום של חברי הלהקה קופצים מהמדרגות מחוץ לאולפני אבי רואד (תמונה שצולמה על ידי איאן מקמילן).


בסופו של דבר ג'ורג' מרטין החליט להתקשר לחבר ותיק בשם אנגוס מקבין, איתו הוא עבד בעבר על אלבומי קומדיה שהופקו גם הם על ידי EMI.


מקבין היה צלם תיאטרון מפורסם שנחשב לדמות מרכזית במיוחד באומנות הסוריאליסטית. הוא גם מי שאחראי לתמונות של ארבעת האלבומים הראשונים של קליף ריצ'ארד - מה שרק מראה עד המחשבה מאחורי העטיפה הזאת הייתה, בשלב הזה, לא ייחודית.


מקבין צילם את חברי הביטלס במשרדים של EMI בכיכר מנצ'סטר שבלונדון, סשן הצילומים שהתחיל והסתיים מהר - בדיוק כמו הקלטות האלבום עצמן.


למרות הפשטות של התמונה והעטיפה, הביטלס היו מרוצים מהתוצאה. כהוכחה לכך אפשר לתת את העובדה שב-1969 הביטלס יצרו קשר עם מקבין פעם נוספת כדי שיצלם אותם בדיוק באותו מקום. התכנון היה להשתמש בתמונה דומה - עם הביטלס ארוכי השיער של 1969, באלבומם המתוכנן Get Back. עם זאת, האלבום לא יצא לפועל, והתמונה לא שימשה גם לעטיפת האלבום Let It Be שיצא שנה לאחר מכן. בסופו של דבר השתמשו בשתי התמונות, זאת מ-1963 והמאוחרת יותר מ-1969, באוספים המפורסמים מ-1973, "האלבום האדום" ו"האלבום הכחול".



הצד השני של העטיפה מעניין לא פחות - וגם הוא התאים לרוח התקופה והיה מלא בטקסט ארוך שנכתב על ידי טוני בארו, מי שהיה קצין העיתונות של הלהקה. הקטע הציג את השירים באלבום, את ג'ורג' מרטין, את ג'ון ואת פול (כן, ג'ורג' ורינגו מוזכרים כבדרך אגב בין ההסברים על השירים) והכי חשוב - הביטלס הוצגו כממשיכי דרכם של ה-Shadows, החלטה מוזרה לכל הדעות.