הסינגל Love Me Do הצליח בזכות בנט

קים בנט, יד ימינו של סיד קולמן, מנהל חברת הפצת השירים Ardmore and Beechwood, שהייתה חברת בת של חברת EMI, התלהב מהשיר Love Me Do, שיצא כסינגל הראשון של הביטלס ע"י חברת Parlophone, גם היא חברת בת של EMI, ב-5 באוקטובר 1962. בנט מאד רצה שהשיר הזה של הלהקה האלמונית מליברפול עם השם המוזר, יצליח והחליט לפעול על דעת עצמו, לקידומו. הוא שלח עותקים מהסינגל לתחנות הרדיו השונות בלונדון, קלן ולוקסמבורג, איתן היו לו קשרים, אבל אף אחת מהן לא גילתה עניין. בנט נדחה גם ע"י תכניות הטלוויזיה שאליהן פנה, וגם איתן קיים קשרים, כמו Juke Box Jury ו-Thank Your Lucky Stars, אך לשווא. ההצלחה היחידה והצנועה שרשם היא שהשיר Love Me Do יושמע פעם אחת בלבד בתכנית Lunch Box, וגם זאת, כטובה אישית מצד רג וואטסון, מפיק התכנית, אתו היה מיודד. על כך סיפר בנט:

היה קשה לשכנע מישהו להשמיע את השיר Love Me Do, כי אף אחד לא היה מעוניין בלהקת הביטלס, שאני האמנתי בה ובשיר הזה. לדעתי הצליל שלהם היה שונה. נסעתי לקלן שבגרמניה כי לא הצלחתי לגרום לאף אחד בלונדון להקשיב לשיר שלהם. זו הייתה הפעם היחידה בחיי שהתחננתי בפני אנשים שישמיעו שיר.


מאמציו של בנט השתלמו בסוף, ובגדול. כעבור שבועיים הצליח לשכנע את מפיק תכנית הרדיו הפופולרית של ה-BBC Radio 1, בשם Two-Way Family Favorite, להשמיע את השיר Love Me Do בתכניתו. זה היה עניין משמעותי, משום שלאותה תכנית האזינו למעלה מ-17 מיליון מאזינים ומאזינות. שבועיים לאחר ההישג יוצא הדופן הזה, הגיע הסינגל Love Me Do למקום ה-23 במצעד הפזמונים בבריטניה, וכעבור זמן קצר, אף למקום ה-17, הישג מרשים ביותר ללהקה לא מוכרת.


בנט קיווה שחברת Ardmore and Beechwood תקבל את זכויות ההפצה לשיר Love Me Do, ולשירים הבאים של הביטלס, אך מי שזכה בכך הייתה חברת הפצה חדשה בשם Northern Songs, אותה הקים דיק ג'יימס.


למרות תרומתו האדירה של בנט להזנקת הקריירה של הביטלס בתעשיית המוזיקה הבריטית, הוא נשכח מדפי ההיסטוריה, ואפילו הביטלס עצמם ובריאן אפשטיין לא היו מודעים לה. העולם התוודע לבנט ולפעילותו רק בשנת 2013, כאשר פורסם הספר Tune In: The Beatles: All These Years, שבו סיפר מרק לוויסוהן את סיפורו, על בסיס ראיות ועדויות.

הנה השיר Love Me Do:

https://www.youtube.com/watch?v=0JWl_wUOQc4