הביטלס פגעו בביטלס

בהכללה, מקובל להתייחס לתקופת הסולו של חברי הביטלס לשעבר כאל תקופה פחות מוצלחת מבחינה מוזיקלית מזו שהייתה כשהם היו חברים בלהקת הביטלס. מבלי להיכנס לתרומתו היחסית של כל אחד מהם, אף אחד מהם לא הצליח ליצור מוזיקה כמו זו שיצרו כשהיו ביחד, ובמובן הזה הסכום בהחלט גדול מסך חלקיו. אמנם היו בתקופות הסולו שיתופי פעולה כאלה ואחרים, בין חלקיהם, אך אלה היו חלקיים ועדיין היו שיתופי פעולה ולא עבודת צוות כמו שהייתה בתוך הלהקה, וגם אם תחושת הצוות הלכה והשתנתה לאורך שנות ה-60, ולא לטובה, עדיין, כשהיו ביחד, הקסם עבד.


כיום, במרחק השנים, ישנה תחושה שקריירות הסולו של חברי הביטלס, מבלי להיכנס להבדלים ביניהם, סבלו מהערכת חסר, בעיקר בשנות ה-70, ויש לזה סיבה. ממרחק הזמן אפשר להבחין בארבעה גורמים לכך:


הדבר הגדול הבא

שנות ה-70 היו "תור זהב" של הרוק הקלאסי ולהקות וזמרים כמו Led Zeppelin, The Who, Deep Purple, Aerosmith, Alice Cooper, יצרו רוק כבד יותר, לרוב מבוסס על בלוז ועמוס בגיטרות. בשנות ה-70 צמחו גם להקות רוק מתקדם כמו Genesis, Yes, Emerson, Lake And Palmer, שיצרו רוק מתוחכם, מבוסס על מוזיקה קלאסית עם שירים מאד ארוכים ובהם חלקים אינסטרומנטליים מורכבים.


אפשר להגיד שבשנות ה-70 תעשיית המוזיקה, המבקרים והקהל חיפשו את "הדבר הגדול הבא". לפעמים זה היה דייויד בואי, לפעמים זה Pink Floyd, ולפעמים מישהו אחר. חברי הביטלס לשעבר היו אז בעשור השלישי בחייהם, נשואים וחלקם הורים, ובהחלט לא היו חדשים בסצנת המוזיקה. במיוחד, ג'ון ופול שילבו את בנות זוגם בעשיית המוזיקה, צעד שהכעיס אנשים, וערער את היסוד השוביניסטי של קהילת הרוק.


האשמה בפירוק הביטלס

המבקרים והקהל הרגישו בשנות ה-70 צורך חזק לפרוק את כעסם על פירוק הביטלס בחיפוש אחר האשם בכך. כיום אנחנו זוכרים בעיקר את האשמות השווא כלפי יוקו אונו, אבל זה לא היה כך כל הזמן והיו לפירוק אשמים תורניים שהתחלפו בנשיאת האשמה, מדי פעם. לפעמים הכעס הופנה כלפי פול, לפעמים כלפי ג'ון ולפעמים כלפי לינדה. בנוסף, הייתה תחושה של בגידה מצד המעריצים בלהקת הביטלס אילו הם הרשו לעצמם להאזין וליהנות מקריירות הסולו של חבריה לשעבר. קשה להמעיט עד כמה הרשמים השגויים האלה צבעו את תפיסתם של אנשים כלפי חברי הביטלס לשעבר. אחרי הכל, הביטלס היו הלהקה הטובה והאהובה ביותר בשנות ה-60 ובכל הזמנים, והמעריצים, שלא ידעו את העובדות, כעסו על כל מי שהופנה כלפיו אצבע מאשימה בכך שהוא לקח משהו שהם כל כך העריצו.


חברי הביטלס לשעבר חבטו זה בזה ללא רחמים

בעקבות פירוק הביטלס, פול תבע את ג'ון, ג'ורג' ואת רינגו כדי לחלץ את עצמו מהשותפות העסקית אתם, על רקע חילוקי דעות פיננסיים, ניהוליים וגם אישיים. בעקבות צעד זה, נצבעה מערכת היחסים ביניהם בצבעים של טינה והדבר קיבל ביטוי בהתבטאויות פומביות מכפישות אלה כלפי אלה, ובעיקר כולם כלפי פול. כך, אמר ג'ון הטיח רפש בפול באמצעות שירים כמו ?How Do You Sleep ובראיונות, בעיקר בראיון הרחב שהעניק למגזין רולינג סטון. דברי הביקורת של ג'ון כלפי פול אמרו בעיקר שהמוזיקה הטובה ביותר של פול נעשתה כבר בעבר, שהוא לא מימש את הפוטנציאל שלו, שלא היה פול זה שכתב קלאסיקות של הביטלס, כמו Eleanor Rigby, ושהמוזיקה הנוכחית שלו הייתה רכה ומיועדת לסבתות ושהיא בוודאי לא הייתה רוק או אמנות רצינית כמו שהוא ואחרים עשו. ג'ורג' אמר על פול שנגינת הבס שלו הייתה עמוסה, ושהוא לא יצטרף לשום להקה יחד אתו. רינגו ציין שהוא חושב שהאלבום של פול, Ram משנת 1971, לא טוב במיוחד. פול אמנם נזהר יותר מחבריו בהתבטאויותיו התקשורתיות כלפיהם אבל לא חסך דברי ביקורת ארסיים, בעיקר כלפי ג'ון, ובעקר באמצעות שירים שכוונו אליו, כמו Too Many People. המלחמה בין חברי הביטלס זכתה לתשומת לבם של הקהל שלפניו הצטיירה תדמית חדשה ומאד לא מחמיאה, בלשון המעטה, כלפי כל אחד מהם, ובעקר כלפי פול וג'ון.


למרות כל אלה, יש לציין שאלבומיהם נמכרו והמוזיקה שלהם הפכה לאט לאט ליותר פופולרית, אבל המבקרים די זלזלו בכמעט לא מה שהם עשו. ככל שהזמן חלף, בעיקר אחרי שהסתיים המשפט של פול כלפי חבריו, התחיל כל אחד מהם לומר בפומבי עד כמה הם אוהבים ומעריכים זה את זה. בראיונות האחרונים שלו, אמר ג'ון שהוא אוהב את פול, מודה לו בדיעבד על התביעה המשפטית שבסופו של דבר חסכה לכולם המון כסף, ושיבח את שיריו מתקופת הביטלס. ג'ורג' תיקן את דעתו לגבי נגינת הבס של פול, ורינגו אמר שפול צדק לגבי האלבום Let It Be משנת 1970, וטוב עשה כשהוציא את Let It Be Naked בשנת 2003. לאחר הרצח של לנון, גבר שיתוף הפעולה בין פול, ג'ורג' ורינגו, וגם אחרי מותו של ג'ורג' ניכר שיתוף הפעולה, מעל לעת, בין פול ורינגו, כמו כשפול ניגן בס בגרסה של רינגו לשיר של ג'ון Grown Old With Me בשנת 2019. כל זה הביא לעדנה בקרב הקהל והמבקרים למוזיקה של קריירות הסולו של הביטלס, בעקר ג'ון, פול וג'ורג' ולהערכה גבוהה יותר גם לאלבומים שבזמנו זכו להערכת חסר.