האמת מאחורי "התקליט של הביטלס"

ביום שבת, ה-28 באוקטובר 1961, בערך בשעה 15:00, נכנס לחנות התקליטים של בריאן אפשטיין, NEMS, בחור בשם ריימונד ג'ונס, שביקש לרכוש את "התקליט של הביטלס". ג'ונס היה בין באי מועדון הקאברן ושמע, יחד עם כל המעריצים האחרים, את התקליט My Bonnie, כאשר השמיע אותו הדי. ג'יי של המועדון, בוב וולר, בהפסקה בין הופעות הביטלס. מדובר בתקליט שהקליטו הביטלס בהמבורג, ב-22 ביוני 1961, בתור להקת הליווי של הזמר הלונדוני, טוני שרידן. מאחר והצליל של שם הלהקה, הביטלס, הזכיר לגרמנים את צליל המילה peedles, שהיא כינוי גס לאיבר המין הזכרי, הם מוצגים בעטיפת הסינגל בתור להקת The Beat Brothers. התקליט הזה לא נמכר בבריטניה ועותקים ממנו הגיעו לידיו של וולר מהביטלס עצמם. בריאן תמיד התגאה בכך שהוא מסוגל לספק כל תקליט שיבקשו ממנו, אך הוא מעולם לא שמע על תקליט של הביטלס, ועל כן הבטיח לג'ונס שישיג עבורו עותק ממנו. הסקרנות של בריאן גברה כאשר מעריצים נוספים נכנסו לחנות וביקשו גם הם את "התקליט של הביטלס". בעקבות ההתעניינות הגואה ב"תקליט של הביטלס", ביקש בריאן מהעוזר שלו, אליסטר טיילור, לארגן לו ביקור במועדון הקאברן כדי שיוכל, סופסוף, לשמוע אותם. ביום חמישי, ה-9 בנובמבר 1961, ביקרו בריאן וטיילור במועדון וראו בפעם הראשונה את הביטלס על הבמה, והשאר היסטוריה.


בניגוד למיתוס המקובל, ידע בריאן על להקה בשם הביטלס, ואפילו סיפר בספרו, A Cellarfull Of Noise, שכאשר שמע את שם הלהקה, מפיו של ג'ונס, זכר את השם מכרזה על הופעה שלהם באולם New Brighton Tower. הוא אפילו ציין שזכר שהשם הזה, עם האיות המוזר, Beatles במקום Beetles, נראה היה לו מוזר וחסר משמעות. אבל בריאן נחשף לשם ביטלס גם בדרכים אחרות. ראשית, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון ופיט בסט, נהגו לפקוד את החנות שלו כדי להאזין ולרכוש תקליטים של מוזיקת רוק'נ'רול, בלוז, אר נד בי וכדומה. שנית, בריאן פרסם באפן קבוע, טור ביקורת תקליטים בעיתון המוזיקה Mersey Beat, שנהג לקדם את הביטלס ללא הרף. שלישית, בריאן מכר בחנות שלו עותקים מהעיתון הזה, כבר מהגיליון הראשון, ואף הזמין למשרדו את המוציא לאור שלו, ביל הארי, כדי שיספר לו על סצנת המוזיקה של ליברפול. הארי נענה לבקשתו וסיפר לו רבות על הלהקה הפופולרית והמצליחה ביותר בליברפול, הביטלס, ועל ג'ון לנון, איתו היה מיודד במיוחד.


הפעם הראשונה שבה סיפר בריאן על המפגש שלו עם ריימונד ג'ונס היה בראיון שנתן לעיתון בריטי בשנת 1963, והפעם השנייה הייתה באמצעות ספרו, שיצא בשנת 1964.


ב-4 בנובמבר 1995 פורסם ראיון עם אליסטר טיילור בעיתון Manchester Evening Standard, שבו סיפר שריימונד ג'ונס לא היה קיים ולמעשה מדובר בדמות פיקטיבית שהוא המציא. לפי טיילור, מאחר והמדיניות של בריאן הייתה שאין להזמין תקליט עבור לקוח ללא הזמנה רשומה על שמו, ומאחר והלקוחות הרבים שנכנסו לחנות וביקשו את "התקליט של הביטלס" לא טרחו להשאיר את שמותיהם, הוא רשם הזמנה פיקטיבית תחת השם הדמיוני, ריימונד ג'ונס. טיילור חזר על גרסתו בספרו Yesterday: The Beatles Remembered, משנת 1998, והסביר שכאשר פורסם ספרו של בריאן, הוא החליט לא להביך את הבוס שלו, שהאמין עד יום מותו שהיה לקוח בשם ריימונד ג'ונס, שהזמין את "התקליט של הביטלס".


בראשית שנות ה-2000 גילה שדר תחנת הרדיו BBC Radio Merseyside, ספנסר ליי, שהוא גם אחד המומחים הגדולים והאמינים למוזיקת הפופ הבריטית, ובפרט של הביטלס, שריימונד ג'ונס חי וקיים ומתגורר מאז שיצא לגמלאות בספרד יחד עם אשתו. ליי שוחח עם ג'ונס ופרסם על כך במאמר בשם !Nowhere Man Found, שפורסם במגזין Mojo, ובספר שכתב על חייו של בוב וולר, The Best of Fellas, שיצא בשנת 2002. ליי שלח לג'ונס עותק חתום של הספר עם הקדשה האומרת:

ריי, סופסוף אתה נמצא במקום הנכון בהיסטוריה של הביטלס


אז מה הסיפור שסיפר ריימונד ג'ונס? ריימונד ג'ונס נולד בשנת 1941 בליברפול ועבד לפרנסתו בחברה להוצאה לאור בשם KB Print. הוא ראה את הביטלס בהופעות רבות בראשית שנות ה-60, וב-27 באוקטובר 1961 שמע מגיסו, קני ג'ונסון, שהיה הגיטריסט של להקה בשם Mark Peters and the Cyclones, שהביטלס הקליטו תקליט בהמבורג. למחרת, אחרי ששמע את התקליט, שניגן אותו וולר במועדון הקאברן, נכנס ג'ונס לחנות של בריאן, שהייתה קרובה למקום עבודתו, וביקש לרכוש עותק מ"התקליט של הביטלס". בריאן, שלא שמע על התקליט, רשם הזמנה עבור ג'ונס, ומיד לאחר מכן, שאל אותו באיזה מועדון מופיעים הביטלס. כעבור מספר ימים, כשחזר ג'ונס לחנות NEMS כדי לאסוף את העותק של התקליט שהזמין, כבר היו שמועות שבריאן הולך לנהל את הביטלס. כאשר קרא ג'ונס את הריאיון שבו סיפר בריאן לראשונה על הביקור שלו בחנות וביקש את "התקליט של הביטלס", הוא חש עלבון מכך שבריאן תיאר אותו כ"בחור מרושל". ג'ונס שלח מכתב לחנות NEMS, ובו הביע את מורת רוחו על כך, וזמן קצר לאחר מכן, צלצלה המזכירה של בריאן ואמרה לו שהוא מבקש לראות אותו ולהתנצל בפניו באופן אישי. השניים נפגשו בפאב בשם Rigby's, שם שאל אותו בריאן שאלות רבות על הנסיבות שהביאו אותו לחנות NEMS בחיפוש אחר "התקליט של הביטלס". ג'ונס שם לב שבריאן רושם את דבריו, ובדיעבד הבין ששאלותיו נועדו לספרו, A Cellarfull Of Noise. בספטמבר 1964, זמן קצר לאחר שהתפרסם הספר, כתבה ליליאן קווין, שכנתו של ג'ונס, מסיבה שלא ברורה עד היום, מכתב לחנות NEMS, שבו ציינה שג'ונס גרה בבית הסמוך לשלה. זמן קצר אחר כך, ב-30 בספטמבר, השיבה לה דיאנה ורו, עוזרת של בריאן, וביקשה ממנה לסייע לה בהשגת כתובתו של ג'ונס, וזאת משום שבריאן מעוניין לשלוח לו עותק של הספר A Cellarfull Of Noise. אכן, כעבור כשבוע, קיבל ג'ונס לביתו עותק חתום ע"י בריאן. ג'ונס קרא בספר את הפרק על הביקור שלו בחנות NEMS, ומצא אי הדיוק אחד והיחיד, והוא בעניין גילו. באותו יום היה ג'ונס בן 18, ולא בן 20, כפי שצוין בספר. בראיון שנתן ג'ונס בשנת 2010, נשאל האם הוא עדיין מחזיק בעותק של הסינגל My Bonnie שרכש בחנות של בריאן, ובעותק החתום של הספר A Cellarfull Of Noise. ג'ונס השיב שאלה הלכו לאיבוד מזמן אך כהוכחה לאמיתות דבריו, הציג את מכתב התשובה של העוזרת של בריאן לשכנתו, מה-30 בספטמבר 1964.


כל הזכויות על המאמרים באתר שמורות לכותבי המאמרים. כל הזכויות על תכני הביטלס באתר (תמונות וקטעי וידאו) שמורות לבעליהם החוקיים. (לצערנו) אין לאתר thebeatles.co.il, למפעיליו ולכותבים בו כל קשר עסקי עם להקת הביטלס, עם חברת Apple Corps Ltd, עם מי מחברי להקת הביטלס או נציגיהם.

Proudly created by Wixart

יצירת קשר ורישום לתפוצה