ג'ון לנון, במלוא כובד משקלו

ג'ון לנון עלה מאד במשקל בשנת 1965, על רקע הלחצים הכבדים שהופעלו עליו, כמו על חבריו ללהקת הביטלס, כשחייהם היו סוג של רכבת הרים בין סיבובי ההופעות, תכניות הטלוויזיה והרדיו, צילומי הסרטים, הראיונות, ההקלטות באולפן וכדומה. חברי הביטלס היו כבר אז מאד מתוסכלים מההופעות בפני קהל של מעריצים צורחים שלא באו כדי לשמוע את המוזיקה שלהם אלא לצפות בהם. בין ההופעות, נאלצו חברי הביטלס להישאר כלואים בחדריהם בבתי המלון וכדי להעביר את עצמם הם אכלו, שתו ועשנו בכמויות שלא היו רגילים להם (חוץ מעוד עיסוקים שהשתיקה יפה להם).


בראיון למגזין פלייבוי משנת 1980 אמר ג'ון:

אכלתי ושתיתי כמו חזיר, והייתי שמן כמו חזיר. לא הייתי מרוצה מעצמי, ובאופן מודע קראתי לעזרה. אני חושב שהכל יצא החוצה בשיר !Help. ממש זעקתי שם לעזרה. רוב האנשים עדיין חושבים שזה רק שיר רוק'נ'רול קצבי. אני לא הבנתי את זה אז ופשוט כתבתי את השיר כי ביקשו ממני לכתוב שיר לסרט, אבל אחר כך הבנתי שאני ממש זעקתי באמצעות השיר הזה לעזרה. זו הייתה תקופת "אלביס השמן" שלי. כשצופים בסרט !Help אפשר לראות כמה אני שמן, חסר ביטחון והולך לגמרי לאיבוד.

בין שנת 1966 לשנת 1967, התחיל ג'ון דיאטה צמחונית. ב-7 בנובמבר 1968 פרסם מגזין הבריאות Harmony, קריקטורה שצייר ג'ון, תחת הכותרת A Short Essay on Macrobiotics, שדגלה בתזונה צמחונית ומקרוביוטית, שהיא אורח חיים תזונתי, המבוסס על תורה מהמזרח הרחוק, הדוגלת באכילה מתוך התחשבות באיזון בין יין ויאנג, במודעות לגידול המזון ולצורת הכנתו ואכילתו. העקרונות של הדיאטה המקרוביוטית הם צריכת מזון אורגני, המבוסס על דגנים מלאים, הימנעות ממזון מעובד או תעשייתי, אכילה בכמויות מתונות, ולעיסה מרובה. בתחילת שנות ה-70 נטש ג'ון את המזון הצמחוני, ורק מאמצע שנות ה-70, חזר, יחד עם יוקו, לדיאטה מקרוביוטית.

בראיון למגזין פלייבוי משנת 1980, אמרה יוקו:

האינטואיציה של כל אחד מאתנו אומרת לנו מה לאכול. לא נכון להתייחס למזון כאל דבר כללי, כי לכל אחד צרכים שונים. אנחנו עברנו לצמחונות ולמקרוביוטיקה, אבל עכשיו, בגלל שאנחנו מבלים הרבה באולפן, אנחנו אוכלים קצת ג'נק פוד. אבל אנחנו מנסים להיצמד למקרוביוטיקה, כלומר, לדגים, אורז ודגנים מלאים.


באותו ראיון למגזין פלייבוי אמר ג'ון:

אנחנו בעיקר שומרים על דיאטה מקרוביוטית, אבל לפעמים אני לוקח את המשפחה לאכול פיצה.


בספר BackStage Pass VIP של דברה שרון דייוויס, משנת 2012, נטען שבשנותיו האחרונות, סבל ג'ון לנון מבולמיה, וזה מסביר את הרזון הבולט לעין שתקף אותו. משמעות הדבר שאחרי שג'ון אכל קערות של דגני בוקר מסוג Rice Krispies עם גלידה, או חטיפים ששמר בכל מני פינות בביתו, לפי הספר, הוא נהג להקיא, כדי להקל את תחושת המלאות, אותה שנא. כך כתבה דייוויס בספרה:

לנון היה מוקף במוזיקאים, שרבים מהם סבלו מבעיות שתייה וסמים, ולכן ההתמכרות שלו לאוכל ולהקאות לא נראתה להם דבר יוצא דופן. באותה תקופה, הציבור והתקשורת לא התייחסו לבולימיה כאל התמכרות וסיכון בריאותי. מבחינתו של ג'ון, כל העניין הזה היה מפחיד משום שלא הייתה לו שום נקודת התייחסות למה שהוא חווה.


הארי נילסון, זמר וחבר קרוב של ג'ון, סיפר בשנת 1994, זמן קצר לפני מותו:

ג'ון התחיל בהדרגה לדבר על כך שלגברים תיאבון גדול ועל כך שהוא רוצה לאכול הכל. בגלל זה הייתה לו הבעיה הנוראה הזו שהוא היה כל הזמן רעב ואכל יותר מדי ואז, כדי להקל על תחושת המלאות, הוא הכריח את עצמו להקיא.


יוקו הכחישה את הטענה לבולמיה וכשנשאלה על כך היא אמרה:

ג'ון שמר תמיד על דיאטה בריאה מאוד, ולא הייתה לו שום הפרעת אכילה. מדי פעם הוא אכל חתיכת שוקולד אבל באפן כללי, כללה הדיאטה שלו תזונה צמחונית ומקרוביוטית, ולעיתים שתה רק מיצים. כל אלה הם חלק מדיאטה שנחשבת למאד בריאה.







כל הזכויות על המאמרים באתר שמורות לכותבי המאמרים. כל הזכויות על תכני הביטלס באתר (תמונות וקטעי וידאו) שמורות לבעליהם החוקיים. (לצערנו) אין לאתר thebeatles.co.il, למפעיליו ולכותבים בו כל קשר עסקי עם להקת הביטלס, עם חברת Apple Corps Ltd, עם מי מחברי להקת הביטלס או נציגיהם.

Proudly created by Wixart

יצירת קשר ורישום לתפוצה