ג'ון לנון - האיש וקשייו, נכתב ע"י גורק בל

עודכן ב: מרץ 19

ההזדקקות המתמדת, הכמעט נואשת, של ג'ון לנון לכתף תומכת, משענת כלשהי, פידבק מחזק, אהבה, החיפוש הבלתי פוסק אחר קרקע יציבה כלשהי, העצב/דיכאון שליווה אותו בתקופות רבות ועוד.


יהיה טיפה ארוך, סורי.


לא חייבים להיות פסיכולוגים, או חוקרי נפש מדופלמים, על מנת להבין שמי שכמעט מגיל אפס חי במסגרות משפחתיות לא יציבות, משתנות בתכיפות ושאינן ברורות, נאלץ להתמודד עם ניתוק כפוי מהגרעין הראשוני שלו, עם אובדן הקרובים לו תוך גילוי בשלבים מאוחרים עובדות שלא היו ידועות לו לפני כן על הוריו הביולוגיים וצאצאים נוספים שלהם מלבדו, ייפתח חסכים מהותיים בנושא וייתור במשך מרבית חייו אחר השלמתם, או ריכוכם.


נוסיף לכך את הקצב המטורף ואולי גם הלא צפוי או המפתיע שבו דהרה המכונה הזו שנקראת הביטלס , כשלצד האופוריה מההצלחה תבעה גם משאבים נפשיים רבים ותקבלו את התמונה, או אולי רק את חלקה.


לתחושתי, שני האנשים המרכזיים שסיפקו לו במידה כזו או אחרת את הצרכים הנ"ל, או לפחות את חלקם, היו פול מקרטני ולאחר מכן יוקו. ( וכמובן גם המסגרת של הלהקה).


אפשר לומר שלא בכדי "המעבר" מפול ליוקו היווה עם הזמן נקודת שבר.


לתחושתי, כבר מהמפגש הראשון עם פול ב 57, לנון, על אף שאולי אינו מודע לכך, חש שיש כאן מישהו שהשיתוף אתו עשוי להשלים לו צרכים וחסכים מסוימים, או לרכך חלקים מהם.


האיש שהצטייר בעיני הציבור כמלך ה- cool, מי שלא חושש להביע את דעתו על כל דבר, גם אם אינה פופולארית, מנהיג הלהקה ששאף להמריא עם מסריו למחוזות רחוקים יותר, להצטייר כאידיאליסט, מהפכן ומשפיע, זעק בעצם בחלקים נרחבים בחייו לעזרה.


חוסר ביטחון, חרדות, אובססיביות, צורך בחיזוקים מאחרים, תנודתיות בגישותיו ואמירותיו, דברים שבאו לידי ביטוי גם באגרסיה כלפי גורמים שונים.


הביטוי INSECURE מופיע אצלו בווריאציות שונות של לבוש בתכיפות די רבה.


כן, לנון הוא תערובת של כל אלו.


מישהו כתב את המשפט הזה:

John Lennon spent a lot of his life crying out for help


למניעת הבנה שגויה, אני כאן כמי שאוהב את האיש על אף כל מה שייאמר עליו ובהחלט יש על וגם אפשר להעביר עליו ביקורת (כפי שניתן לעשות זאת כלפי אומנים נוספים, או בני אדם בכלל).


עם זאת בעיני, ובעיני נוספים, הוא הדמות המרתקת בתוך החבורה. ( ולפחות אצלי זה לא ( או לא רק) כפי שיש הנוהגים לומר, שהדבר נובע מההילה המלווה את הסיום הטראגי).


כבר בבית הספר ג'ון היה סוג של troublemaker, התעצל ללמוד והתעניין בעיקר בבחורות והקמת להקה.


חלקים מסוימים של העצלות שלו באו כידוע גם בהמשך חייו ובחלק משיריו. חיבתו לרבוץ במיטה למשל, דבר שגם אותו ניתן ליחס לתחושות ריקנות ודיכאון.


ג'ון אהב להציג את עצמו כאומן. יש האומרים שעצבות היא רגש עוצמתי וכוח מניע משמעותי מאחורי הרבה יצירות אומנות במהלך ההיסטוריה.


הצלחת הביטלס והאימפקט שהם השאירו בעולם המוסיקה היא ענקית.


ועם זאת רק בדיעבד אנשים החלו להבין את העצב ששרר בתקופות שונות אצל אחד מחבריה היותר אינטלקטואליים. לא תמיד הבינו זאת עד לעומק גם החברים הקרובים אליו.


בשיר help (ששאר החברים בלהקה מעט הופתעו מעצם כתיבתו) לנון אומר " כשהייתי צעיר לא נזקקתי לכל עזרה". מה שמעט סותר את מה שעבר עליו בילדות.


אבל לנון, כלנון, מגייס את המילים לטובת מה שמסתדר לו טוב יותר בשיר, או עם המסר אותו הוא רוצה להעביר.

במבט אחר, יתכן שרק מאוחר יותר בחייו שוקעים אצלו הדברים כהבנה בוגרת יותר שלהם.


את הטריגר לשיר מיחסים גם ללחץ שהוא חש לנוכח קצב התפתחות הדברים, מהר יותר מיכולתו לעכל אותם.


אומרים שגם נישואיו המוקדמים מדי והלא לגמרי מתוכננים עם כל האחראיות שזה חייב בשלבים ההם של חייו, לרבות לשמש כאב, כשבמקביל קיימת ההצלחה והפופולאריות הרבה, דבר שתבע הקדשת זמן ואנרגיה רבה, גרמו לו לקונפליקט פנימי שאף הוא הוביל לחוסר שקט ודיכאון.


בסרט break beat נוצרת שיחה בין סינטיה לאסטריד קירשהר, בה סינטיה אומרת לה " אני רוצה בית עם ילדים, אבל אני הכי רוצה את ג'ון" ואסטריד עונה לה " ג'ון רוצה את העולם"

תחושתו שעלה יתר על המידה במשקל באותה תקופה גם לא תרמה למצב רוחו.


בתקופת הסרטת help הוא אומר:

" זו הייתה תקופת האלביס השמנה שלי..... , כולי חסר ביטחון .... , אני עובר תקופת דיכאון קשה עד כדי שכך שאני יכול להשליך את עצמי מהחלון".


גם האובדן שחש עם מותו הפתאומי של חברו הטוב סטיוארט סאטקליף, תרם לא מעט לתחושת אי הביטחון הכללית שלו.


אומרים שבצעירותו, לפני שהלהקה המריאה, לנון ניסה להסתיר את הכאב על אובדניו בילדות כי חשב שזה יציג אותו כמישהו ילדותי ושאינו cool.


מה שאולי דומה לאי רצונו מסיבה זהה להרכיב באותה תקופה משקפי ראיה , זאת למרות היותו קצר רואי כבד.


בראיון מאוחר יותר לפלייבוי אמר מקרטני שבאותה עת הוא לא יכול היה לראות את מה שעבר על חברו ג'ון.


בראיונות נוספים עם פול ניתן היה גם להבין את חשיבות הפידבקים והחיזוקים האלו ללנון.


קיים ראיון שבו מספר פול על כך שיום אחד ג'ון אמר לו:

"אני לא בטוח שמישהו יזכור אותי לאחר לכתי"


לדברי פול תשובתו ללנון הייתה:

מה אתה מדבר ? you are john Lennon !

באחת הסצינות בסרט break-beat ,על תקופת הביטלס בהמבורג, כשג'ון שם מלא סרקזם וציניות כמעט על כל דבר , אומרת לו אסטריד קירשהר " אתה האדם הכי כועס שפגשתי בחיי".


מסקרן אותי לדעת מה הסיבה שאתה כזה".


לנון עונה לה " אני לא כועס, אני פשוט מיואש"


בתקופת הביטלס, מספר השירים של ג'ון בהם קיימת הבעת תחושה של חוסר ביטחון, מצוקה, חרדה , תשישות ,עצב ואפילו דיכאון, גדולה מאוד.


למשל:

I'm a looser

Help

I don't want to spoil the party

No reply

Misery (נכתב ומושר על ידי שניהם)

You're Going to Lose That Girl

I'll Cry Instead

i'm only sleeping


אפילו Nowhere Man

גם את With a Little Help from My Friends שמיוחס ללנון ומקרטני נדמה לי שאת המילים, או לפחות מרביתם, כתב לנון – שוב מסר ההזדקקות לתמיכת אחרים.

I'm So Tired

Yer Blues

I Want You (She's So Heavy

כמות מכובדת מהסוג הנ"ל קיימת כידוע גם באלבומי הסולו שלו.


כמו Help Me to Help Myself. ורבים נוספים.


במהלך כתיבת השירים במשותף על ידי הצמד לנון מקרטני, היו לא מעט פידבקים ,חיזוקים ועצות לשיפור מצד שניהם , האחד כלפי השני, דבר שבהחלט סיפק תוספת ביטחון להשלמתם וככל הנראה תרם גם לאיכותם.


אבל כאמור, עושה רושם שמי שנזקק יותר לכך היה ג'ון.


דוגמה יפה היא בשיחה בין ג'ון לפול שהתקיימה אחרי הקלטת השיר ג'וליה:

פול: “זה היה טייק נהדר”.

ג’ון: “זה היה עד אז…”

פול: “נסה את זה שוב, היה רק הבדל קטן אחד או שניים”.

ג’ון: “היה רק אחד נכון?”

פול: “הוא היה נהדר הקטע ההוא. הוא היה באמת נהדר”.

ג’ון: “אני לא יכול להמשיך משם ?”.

פול: “בהחלט אם תרצה, אתה מתקדם נהדר.

ג’ון: “כי ההוא היה מושלם”."

עד כאן הציטוט.

============================================

בכתיבת השיר על אמו ג'וליה הוא משחיל גם את פירוש שמה של יוקו Ocean Child כביטוי לגעגוע מרחוק כלפיה.


ביטוי שלו לזיכרון כואב על אובדן המשענת מהעבר, שלא ממש הייתה לו, יחד עם הערגה למשהו שאולי ייאחה את שבריו בעתיד.


לנון המורכב, יושב לו בהודו, כותב שיר שבו הוא מצד אחד מתאבל ומביא מסר של געגוע כלפי אמו, ובו זמנית רואה באופק דמות שאולי תשלים לו חלק מחסכיו.


גם לנון נתן מדי פעם פידבקים וחיזוקים לפול בכתיבת השירים, אבל הם היו מעטים יותר. למשל בהיי ג'וד.


כשנשאל מקרטני באחד מראיונותיו לאחרונה האם לנון נהג להחמיא לשיריו, הוא ענה " רק פעם אחת, לשיר Here, There, and Everywhere".


אבל צוין שם גם זה:

it was very friendly competition.” Still, though they admired each other’s music, Paul and John weren’t in the habit of giving each other compliments.


מעדויות שונות, פרקי זמן מסוימים בתקופת הביטלס, אולי עד לחיבור עם יוקו, אבל גם אחרי, היו קשים עבור ג'ון ובהם הוא סבל מדיכאון רב.


קלאוס וורמן, הבסיסט, מספר שבתקופה בה ג'ון הקליט בין היתר את שדות תות, הוא הביע בפניו את דכאונו ועייפותו מהחיים.


אומרים שלנון זעק לעזרה, אך חי בעולם שבו אנשים לא יכלו לשמוע זאת.


הביוגרפים שלו אמרו כי הוא שקע כל כולו במוסיקה , על מנת להתמודד עם הטרגדיות שעבר.


לאחר פירוק הביטלס ב 1970, לנון חש שקשה לו להדביק את קצב יצירת והצלחת חבריו ללהקה.


בשלב מסוים, יצירת מוסיקה היה דבר שכבר לא כל כך הניע אותו ולא גרם לו שמחה.


הוא הרגיש כלוא וצלל לתקופה בה הוא ניסה למצוא מפלט בתוך סמים ואלכוהול.


(הדיכאון לתוכו נכנס מקרטני בשלב הזה לאחר הפירוק היא אופרה משמעותית נפרדת וראויה לכתיבה משלה).

הפירוק היווה קרע ופרידה שלמרות ששותפיה ניסו להציג כלא מתרגשים ממנה, כאבה מאוד ככל הנראה לשניהם .


כשהבין ג'ון שלא מוסיקה ולא סמים או מדיטציה יוציאו ממנו את העצב והדיכאון, הוא החל להיפגש עם הפסיכולוג ארתור יאנוב, שפיתח שיטת טיפול בשם primal scream.


תהליך שבו בין היתר מוציאים את הכאבים המודחקים אל פני השטח ומטפלים בהם דרך הבעתם.


לנון המשיך בטיפול הזה תקופה די נכבדה, דבר שהביא לבסוף לתוצאות טובות יחסית.


בין היתר האומץ לכתוב שיר כמו mother.


בשלבים בהם ליווה אותו צל הרסני, יש האומרים גם אובדני, לנון בידד את עצמו מהעולם אותו הכיר קודם, לתקופה של קרוב ל 5 שנים.


נכון שבתקופה הזו הוא התמקד בלהיות איש משפחה, אך גם לגבי זה ניתן להציג שאלות.


(לא נכנס כאן לפרידות מיוקו וכל מה שליווה אותו בכך, כי אחרת יהיה כאן ספר ארוך מדי וגם כתבו על זה כאן לא מעט).


אחד הדברים הכואבים, שמגבירים את עוצמת הסיום הטראגי, הוא שבאחד השירים האחרונים שכתב, לפני שנרצח, התקבל הרושם שהוא עושה את דרכו החוצה מהחור השחור הזה.


הוא החל לשדר תקווה וביטחון מחודש בעצמו.

“Dear John

Don’t be hard on yourself

Give yourself a break

Life wasn’t meant to be run

The race is over, you’ve won.”


ב-2009 יצא הסרט Nowhere Boy.

לא מדובר בסרט תיעודי, אלא עלילתי שמנסה להעביר את הסיפור, מהסוג בו בדרך כלל מתבלים מעט את הדברים באלמנטים מושכי קהל, תוך העצמת הדרמה בדיאלוגים שלא בהכרח היו כך במציאות, אם בכלל.

אבל כמי שמגיע לסרטים מהסוג לא במשקפיים של מבקר תיעודי או קולנועי, אלא ליהנות בכיף, הרי שבשילוב עם הכרת הסיפורים שם, השמחים והפחות שמחים, הדברים שמתרחשים בסרט מאפשרים לי לקבל ריגוש והנאה.

הערה: מביא כאן פרטים רבים מהסרט, אולי תוך תוספת אבחנות אישיות שלי.

מי שלא צפה ומתכנן לעשות זאת ואוהב ( כמוני) לא לדעת יותר מדי פרטים לפני כן, מומלץ לא לקרוא כרגע.

העלילה מתחילה בערך בגיל 15 של לנון, בתקופת לימודיו וחייו אצל הדודה מימי והדוד ג'ורג ומסתיימת עם נסיעת הלהקה להמבורג.


הסרט מתמקד בנושאים המשפחתיים של ג'ון בתקופה הזו תוך פלאשבקים לעבר.

המתח שנוצר בין חייו אצל מימי לניסיון ההדדי של חידוש הקשר עם אמו ג'וליה, תוך גילויים קשים של ג'ון בהמשך על הפרטים המשפחתיים מאז ילדותו.

זאת כשבמקביל מתוארת ההתקרבות שלו למוסיקה והפעולות להקמת להקה.


מי שרוצה לקבל חומר מפורט וככל הנראה גם אמין יותר בנושא, ממליץ לקרוא פוסט של גבי פישמן שעלה כאן לא לפני זמן רב, בו הוא מפרט את כל הסאגה המשפחתית הזו, תוך סימוכין רבים.


כאמור, עם כל זאת שמדובר בסרט מהסוג שתואר לעיל, עדיין קשה להימנע מלחוש את הכאב למשל מכך שכשרק כשהחלו יחסים שמחים ומהנים בין ג'ון לאמו, הדבר נגדע באבחה.

יתכן שמראה ויזואלי של דברים, מדוייקים בפרטיהם יותר או פחות, מעבירים דברים חזק יותר ממלל כתוב.


כנל כשנוצר קשר קרוב עם דודו ג'ורג, דבר שאפשר מפלט מסוים מהנוקשות של הדודה מימי, גם הוא נקטע כתוצאה ממותו הפתאומי של הדוד.


סוג של מסלול טראגי שכשמתחיל משהו טוב עבורו, מישהו למעלה לא מאפשר לזה להימשך.


ברשותכם אביא כאן מספר אפיזודות מהסרט, שאהבתי , או שנגעו בי אישית.( שוב, זה סרט, אין טעם להיכנס כאן למה ואיך היו הדברים במציאות. תנו ליהנות מהפנטזיה :)


כשג'ון שר יחד עם אמו שיר של אלביס ולנון אומר: " למה אלוהים לא עשה אותי אלביס? ".


ג'וליה עונה לו :" כי הוא ייעד אותך להיות ג'ון לנון".


אהבתי את המשחק של מי שמגלמת את ג'וליה, כמי שנכנסה לטעמי היטב לדמות המתארת את ג'וליה במציאות, כבעלת מצב רוח מרומם , פלרטטנית, מעט אימפולסיבית, בעלת חוש הומר רב ומוסיקלית.

אם כי מעט הפריע לי סוג של ג'סטות כמעט מיניות שהיא מביעה בסרט כלפי ג'ון.


הקטע בו ג'וליה מלמדת את ג'ון לנגן על בנג'ו ובהמשך לנון מבצע אתו שיר של באדי הולי.


השמירה שלהם בסוד מפני מימי על הקשר ביניהם.


כשג'ון אומר למימי , אחרי שחזר מאמו: " אקים להקת רוקנרול. אהיה כמו אלביס".

הגיטרה הראשונה שמימי קונה לו.


הקטע בו הוא מלהק את חבריו ללימודים כמיועדים להיות בלהקה.


חלקם אומרים לו " אני לא יודע לנגן בכלום".

ג'ון: " אתם לא צריכים לדעת לנגן, זו להקת סקיפל".


ההופעה הראשונה של הקווארימן כשהם מבצעים שיר מעט סליזי שג'וליה לימדה את ג'ון.

מבע פניה של מימי לנוכח זאת.


המפגש עם פול, כשחבר משותף מציג אותו לג'ון ואומר " זה פול וגם הוא מנגן" ( כפל משמעות מ play –משחק).

ג'ון בסרקסטיות האופיינית לו : " plays with himself?" .


כשג'ון לרגע המום מהתשובה של פול אחרי שהוא שואל אותו" איך היינו בהופעה?" ופול עונה לו מעט באדישות" הייתם בסדר".


הקטע שבו פול מדגים את נגינתו על הגיטרה וכאן מגיע הקטע הידוע בו ג'ון קולט שיש כאן מישהו מוכשר , אבל לזמן קצר הוא בדילמה האם לצרפו תוך חשש שיאפיל עליו, או להסתכן בהורדת רמת הלהקה באי צירופו.


כשפול מלמד את ג'ון אקורדים על הגיטרה.


בשלב מסוים פול מספר לג'ון על פטירת אמו לפני כשנה.


ג'ון משתתק לרגע, אבל מתעשת וחוזר לסורו ואומר לפול: "אתה לא נראה כמישהו של רוקנרול".


פול:" למה, כי אני לא משתולל ושובר דברים?".


הקטע שבאחת ההופעות הראשונות שלהם פול נותן קטע רוקנרול מעולה והקהל מריע.

המבט המוטרד בפניו של ג'ון , סוג של אולי שגיתי בצירוף הנער הזה שעלול לקחת לי את הפוקוס.


כשפול מציג את האריסון הצעיר מהם לג'ון ואומר " הוא גם צריך להיות בלהקה", ג'ון עונה: " הוא צריך להיות במיטה".


דעה שמשתנה מהר כשג'ורג' מדגים את נגינתו.


סצנה חזקה היא כשפול שר לג'וליה שיר מלנכולי של אלביס, היא אומרת לו "זה כנראה היה לאימא שלך, כמה כואב ולא הוגן".

ג'ון שמגיע לשם מאחור רגע לפני ושומע את הדברים עונה לאמו בעוקצנות חריפה " לה היה סרטן, מה התירוץ שלך?".


באחד השלבים שלנון מתחיל לפתוח בביקורתיות את נושא מגוריו עם דודתו במקום עם אמו היא אומרת לו משהו כמו " מסרתי אותך אליה, זה היה זמני היא הבטיחה שתחזיר ולא עשתה זאת".

ג'ון, בכאב " אני לא חפץ שמוסרים ואח"כ מחזירים".


ג'וליה : " היא (מימי) אוהבת אותך מאוד" .

ג'ון, משפיל מבט: " כן, כנראה יותר ממך". והולך משם למרות הפצרותיה של ג'וליה.


השלב הקשה שבו מימי מספרת לג'ון ( בנוכחות ג'וליה) על כך שאביו אלפרד חזר מהמלחמה וניסה לאחד מחדש את המשפחה ושבעצם ג'וליה סילקה אותו משם.


שיפור היחסים בין ג'וליה למימי, ממש רגע לפני...


הקטע בו ג'ון מוציא עם מות אמו את כל תסכולו וכעסו האלים על אחד מחבריו ואחר כך גם על פול, פול שמקבל בהבנה והחיבוק המרגש ביניהם.

כשג'ון מגיע להודיע למימי כי הם נוסעים להופיע בהמבורג והיא שואלת אותו " איזה שם נתתם ללהקה?"

ג'ון ( בחיוך) "את באמת רוצה לדעת?".


מימי: "אה, עזוב כולכם נשמעים אותו הדבר".

קטע מרגש נוסף הוא כשג'ון מבקש את חתימתה של מימי על ההסכמה לנסיעה, היא שואלת אותו " איפה אני צריכה לחתום?".

ג'ון: למטה, איפה שרשום הורה או משגיח".

מימי: אז מה אני משניהם"? ג'ון, לאחר שניה של היסוס " שניהם".

סוג של השלמה עם המציאות ויציאה לקראת פרק חדש בחייו.


בשיר שהם שרים לקראת סוף הסרט In Spite of All the Danger , שהוא בעצם השיר הראשון שהוקלט על ידם ב 58 ונכתב על ידי מקרטני והאריסון , המצלמה מתמקדת בג'ון בקטע שהוא שר

in spite of all the heartache that you may cause me

I'll do anything for you

פרייז שמקבל משמעות חזקה נוספת.



17 צפיות

כל הזכויות על המאמרים באתר שמורות לכותבי המאמרים. כל הזכויות על תכני הביטלס באתר (תמונות וקטעי וידאו) שמורות לבעליהם החוקיים. (לצערנו) אין לאתר thebeatles.co.il, למפעיליו ולכותבים בו כל קשר עסקי עם להקת הביטלס, עם חברת Apple Corps Ltd, עם מי מחברי להקת הביטלס או נציגיהם.

Proudly created by Wixart

יצירת קשר ורישום לתפוצה