ביטלמניה - ההיית או חלמתי חלום?

עודכן ב: מרץ 14

בהרצאה שלי בחנתי את הנושא עד כמה הייתה הביטלמניה תולדה של המוזיקה הנפלאה, ההופעה הכריזמתית, הרוח הרעננה והמענה לצורך שפעם בקרב הדור הצעיר באותה עת, או תולדה של מכונת יחסי ציבור משומנת היטב שיצר בריאן אפשטיין? בתחילת הדרך, בסוף שנות ה-50, בימי הקווארימן, עוד לפני הצטרפותם של פול מקרטני וג'ורג' הריסון, נאבקה הלהקה, ובראשה ג'ון לנון, להופיע בכל מקום שאיפשרו לה, לעיתים בחינם ולעיתים תמורת משקה או כריך. העיקר היה להופיע. באותם הימים לא הייתה ללהקה עדת מעריצים והקהל היה מורכב מילדים ונערים שהזדמנו למקום ההופעה.

בהמשך הדרך, כאשר להקת הקווארימן סבבה סביב ג'ון, פול וג'ורג' וכבר הייתה, לתקופה קצרה, להקת הבית של מועדון הקסבה, היה קהל המעריצים מורכב מצעירים מזדמנים, מכאלה שהתגוררו בקרבת הקסבה, ומחברים. בתמונה השנייה אפשר להבחין שבין הקהל המצומצם שנכח הייתה סינת'יה פאוול, חברתו של ג'ון לנון ומאוחר יותר אשתו הראשונה.

באוגוסט 1960, כאשר הביטלס היו חמישייה (ג'ון, פול, ג'ורג', סטיוארט סאטלקיף ופיט בסט) חל מפנה בקריירה שלה, ולראשונה, אחרי תקופה ארוכה מאד של נסיונות להופיע בכל מקום אפשרי (בתי קפה, אולמות ריקודים, בתי ספר, כנסיות, בתי כנסת, גינות ציבוריות, מסיבות ועוד) הם זוכים סופסוף בחוזה לתקופה יחסית ארוכה של הופעות בהמבורג. בעיר הנמל בצפון גרמניה הם מופיעים בעיקר במועדון הקייזרקלר אבל עדיין כלהקה שולית, כפי שאפשר להתרשם מהתמונה הרביעית, כששמם מופיע באותיות קטנות לעומת להקת רורי סטורם וההוריקנס המוצגת באותיות גדולות ובולטות. כלומר, הקהל הגיע בעיקר לשמוע את רורי סטורם ולהקתו ובאותה הזדמנות שמעו גם את הביטלס.

ב-27 בדצמבר 1960 קורה משהו שונה. אחרי שהביטלס חוזרים מגרמניה ומנסים לרכוש לעצמם קהל מקומי נאמן, הם מוזמנים להופיע באולם לית'רלנד טאון הול. לקראת ההופעה הם מוכרזים כלהקה שמגיעה ישר מהמבורג, כפי שאפשר להתרשם מהתמונה החמישית. למרות שהביטלס צברו פופולריות בהמבורג וחל שיפור ניכר בהופעתם הם לא היו עדיין מוכרים בלבירפול, בוודאי לא באיזור שבו היה אולם לית'רלנד טאון הול והדרך של האמרגנים לשכנע את קהל הצעירים להגיע להופעה הייתה להציגם כלהקה שמגיעה מחו"ל, במקרה הזה מהמבורג. ואכן הקהל חשב שמדובר בלהקה גרמנית ואף הופתעה מהשליטה הטובה שלהם בשפה האנגלית. אבל העיקר הוא שבניגוד למה שקרה באירועים כאלה, כאשר להקה כלשהי ניגנה על הבמה ורוכשי הכרטיסים רקדו, הפעם הקהל הפסיק לרקוד, רץ אל הבמה כדי לראות אותם ולשמוע אותם מקרוב והבנות החלו לצרוח והבנים לקנא. ההופעה הזו נחשבת לאירוע הראשון שבו נראתה תופעה שמזכירה את תופעת הביטלמניה שתשטוף מאוחר יותר את בריטניה ואחר כך את העולם כולו.

לאחר מכן הפכו הבטלס ללהקה מבוקשת והזמנות להופעות החלו להגיע כל הזמן ועדת מעריצים נאמנים התגבשה בפעם האחרונה והחלה לעקוב אחריהם מהופעה להופעה.


ב-9 בפברואר 1961 הופיעו הביטלס בפעם הראשונה במועדון הקאוורן, וזו הייתה הופעת צהריים. ריי מקפול, בעל המועדון הבין שכדי שהמועדון יוכל להתמודד עם התחרות מול מועדונים אחרים שאימצו את מוזיקת הרוקנרול שהפכה לפופולרית בבריטניה, היה עליו לעשות שינוי כיוון. הוא החליט שמועדון הקאוורן שהיה מועדון למעריצי מוזיקת הג'אז צריך לאפשר הופעות של מוזיקת רוקנרול. כדי לעשות את המעבר בהדרגה הוא החליט לנקוט בצעד שלא נעשה קודם ולקיים הופעות צהריים ובהם יופיעו להקות רוק. ההופעות הללו משכו אץ קהל העובדים הצעירים במרכז העיר בזמן הפסקת הצהריים שלהם, ולכן מקפול החל למכור בזמן ההופעות כריכים וקערות מרק. מאחר ומרבית חברי הלהקות של ליברפול עבדו בעבודות רגילות ביום ויכלו להופיע רק בערבים התקשה מקפול להביא להופעות הצהריים להקות. הביטלס היו פנויים להופעות צהריים, אחרי שפול התפטר מעבודתו במפעל, וקיבלו את הזמנתו בשמחה. הופעות הצהריים היו חשובות כי הן חשפו את הביטלס בפני קהל חדש של צעירים משכילים, לבושים היטב ומתנהגים בנימוס. עד אז רוב הקהל שהגיע לראות את הביטלס במועדונים שבשכונות העיר היה מורכב מקהל ממעמד חברתי נמוך, מתנהג בקולניות ונוהג לעיתים באלימות. כך, קהל המעריצים של הביטל התרחב.

בינואר 1962 פורסם הגיליון החדש של מגזין המוזיקה מרזיביט ובו פורסם שסקר שנערך בקרב צעירי האיזור נבחרו הביטלס כלהקה הפופולרית ביותר.

בינואר 1962 חתמו חברי הביטלס על חוזה עם בריאן אפשטיין שהציע לנהל אותם. חברי הביטלס ידעו שהם זקוקים למישהו שיקפיץ אותם לזירה הלאומית. בריאן, שהיה בעל חושים אמנותיים מפותחים ולמד בעבר בבית הספר המלכותי לדרמה (RADA), החליט לבנות להם תדמית חדשה ולמחק את תדמיתם כלהקת רוק קשוחה ומחוספסת. ראשית, הוא אסר עליהם להמשיך להופיע בבגדי עור ומגפיים וללבוש חליפות תואמות, כולל חליפות מוזרות נטולות צווארון. שנית, הוא אסר עליהם לשתות, לאכול, לשוחח, לעשן, לעשות בדיחות ולקלל על הבמה. שלישית, הוא אסר עליהם לבצע שירים עפ"י בקשות מהקהל אלא עפ"י רשימת שירים מוכנה מראש. רביעית, הוא הסתיר מהמעריצים את השימוש שלהם בסמים, בעיקר בשנים שלאחר מכן, את ה"שימוש" שלהם בנשים שאמרגנים מקומיים סיפקו לה בין ההופעות, כולל מעריצות שחיפשו להתקרב אליהם ככל שרק יכלו, וכן אסר על נישואיו של ג'ון לסינת'יה כדי שיוצגו כרווקים נגישים לכל מעריצה באשר היא. נציגי התקשורת שהיו עדים לכל הדברים שבריאן ביקש להסתיר שיתפו איתו פעולה ולו כדי לשמור על קירבתם ללהקה ועל תחושתם שהם חלק מהתופעה הזו.

בנוסף, בנה בריאן נראטיב לפיה מדובר בארבעה חברים בנפש המסכימים על כל דבר, ג'ון ופול כותבים את כל השירים ביחד ובסך הכל הם ארבעה ילדים טובים. בריאן חיפש להפוך את הביטלס ל"מוצר לכל המשפחה" ואכן גם הצעירים וגם ההורים אהבו אותם. זו הייתה תדמית שונה בתכלית מזו של אלביס הפראי ונוטף הסקס. אנדרו לוג אולדהם, האמרגן ש הרולינג סטונס בנה ללהקתו תמדית הפוכה כדי לבדל אותה מהביטלס. וכך דווקא חברי הסטונס שגדלו בלונדון הבירה מבתים יחסית מבוססים והיו משכילים הוצגו כילדים הרעים.

הצעד הבא של בריאן אחרי שהשיג להם חוזה הקלטות עם חברת EMI, היה לדאוג שהביטלס יופיעו בכל אירוע מכובד ומקובל.


ב-13 באוקטובר 1963 הופיעו הביטלס באחד האולמות החשובים ביותר באנגלי, תיאטרון לונדון פלאדיום. בזמן ההופעה התקהלו רבבות צעירים מחוץ לתיאטרון ורק כדי לראות אותם יוצאים. הצעירים צרחו וביטאו כל גילוי הערצה אפשרי. הכתבים שהיו במקום לא יכלו להיות אדישים לכך ולמחר כותרות העיתונים הטביעו את המונח ביטלמניה בפעם האשונה., ביטוי שמשלב את השם ביטלס והמונח מניה (טירוף).

ב-4 בנובמבר 1963 הופיעו הביטלס בפני המכלה במופע המכובד Royal Variety Show. בשלב הזה היו הביטלס בלב הקונצנזוס בבריטניה כולה.

תעשיית המרצ'נדייז התגייסה לעניין ומגוון עצום של מוצרים ובגדים נשאו את הדמויות של הביטלס. ירחון חדש שמוקדש כולו לביטלס, בשם The Beatles Monthly, החל להתפרסם. תכנית רדיו בשם Pop Go The Beatles שודרה מדי שבוע. הביטלס התחילו להופיע בתכנית טלוויזיה ייחודית בשם Around The Beatles, בה הופיעו במערכונים, אירחו אמנים אחרים וביצעו שירים בפני קהל באולפן. מאוחר יותר תשודר בטלוויזיה האמריקאית סדרת סרטונים מצוירים עם דמויותיהם של חברי הביטלס. כמו כן, הפיק בריאן מופעי חג המולד שבנים 1963 ו-1964, בכיכובם של הביטלס, בהם הם הופיעו במערכונים וביצעו משיריהם.

הנה אות הפתיחה שלח התכנית Pop Go The Beatles:

https://www.youtube.com/watch?v=mCRGPZZkFko


הנה התכנית Around The Beatles מה-28 באפריל 1964:

https://www.youtube.com/watch?v=kB4DLj1_1c4


הנה הפרק הראשון של סדרת הקומיקס The Beatles Cartoon:

https://www.youtube.com/watch?v=TMoiqsdi_os


תופעת הביטלמניה די מהר התפשטה בעולם כולו, וזה בא לידי ביטוי בהתקהלויות המונים שלא אפשרו להם לצאת מהמלונות שבהם התאכסנו, צרחות בהופעות עד כדי כך שלא ניתן היה לשמוע אותם, רדיפות אחריהם, מארבים מחוץ לבתים שבהם גרו, האולפנים שבהם הקליטו ובניין אפל שבו היו משרדיהם. בשנת 1964 הייתה תופעה מוזרה וייחודית של שירים על הביטלס שנכתבו ופורסמו במטרה לזכות ממעט אבקת הכוכבים שנשרה מהם. למרות שעם חלוף השנים לא ניתן היה להסתיר את חילוקי הדעות ביניהם, את השימוש בסמים ובנשים וכדומה, תופעת הביטלמניה הייתה גדולה מדי מכדי להיסדק.

בשנת 1971, אחרי פירוק הביטלס, קיים ג'ון ריאיון מקיף עבור מגזין המוזיקה החשוב בעולם, רולינג סטון. בריאיון זה ניפץ ג'ון את הנראטיב שבנה בריאן וסיפר שבין ארבעתם היו חילוקי דעות רבים, שהם עשו שימוש בסמים ובנשים, שהוא ופול לא כתבו שירים ביחד ובכלל האשים את פול בפירוק הלהקה. אבל גם זה לא ערער את הגעגועים של המעריצים ללהקה וואת כמיהתם לאיחוד מחודש.

רק באמצע שנות ה-90, אחרי שג'ון לא היה בחיים, החליט פול לספר את הצד שלוף, בעיקר באמצעות הספר Anthology, שהיה חלק מהפרויקט שפול עמד מאחוריו, ובאוטוביוגרפיה שלו Many Years From Now.

תופעת הביטלמניה לא פסקה לרגע ולא משנה מה היו גרסאותיהם של ג'ון, פול, ג'ורג' או רינגו. די לראות את כמות המעריצים שהתאבלו על רציחתו של ג'ון בדצמבר 1980; די לראות בכמות המעריצים המגיעה להופעותיהם של שני חברי הביטלס שבחיים, פול ורינגו; די לראות את כמות המעריצים המגיעה מדי שנה לליברפול לרגל שבוע הביטלס הבינלאומי. ולא מדובר רק בכמות של מעריצים אלא בחתך של מעריצים מכל הדורות, כולל כאלה שנולדו עשרות שנים אחרי שהביטלס התפרקו.

ונוסף לכל אלה נזכיר את אלפי הספרים שכבר נכתבו ואת העשרות שנכתבים בכל שנה, את 29 התקליטים הרשמיים שיצאו מאז שהלהקה התפרקה ואל אלפי התקליטים הלא רשמיים (בוטלגים), את פסלי הביטלס הפזורים ברחבי העולם, את מוזיאוני הביטלס, את אלפי להקות המחווה, את מחזות הזמר, הסרטים התעודיים והעלילתיים, את פסטיבלי הביטלס, הפודקאסטים, מועדוני המעריצים קבוצות הפייסבוק שכל עיסוקיהם הוא ההביטלס.


ברור שהביטלמניה היא הערצה לביטלס כלהקה החשובה ביותר בהיסטוריה שיצרה מוזיקה אלמותית והשפיעה תרבותית, פוליטית וחברתית על דור שלם, ומעבר לו, בכל העולם. מכונת יחסי הציבור של בריאן פעלה היטב כדי להתניע את התופעה אבל היא לא הייתה קורית אלמלא היו הביטלס, הביטלס. סביר להניח גם שבזכות האיכויות של הלהקה תופעת הביטלמניה הייתה קורית אלמלא הפעיל בריאן את מכונת יחסי הציבור שלו אבל מעניין להשתעשע ברעיון האם היא הייתה קורית בדיוק כפי שקרתה.

כל הזכויות על המאמרים באתר שמורות לכותבי המאמרים. כל הזכויות על תכני הביטלס באתר (תמונות וקטעי וידאו) שמורות לבעליהם החוקיים. (לצערנו) אין לאתר thebeatles.co.il, למפעיליו ולכותבים בו כל קשר עסקי עם להקת הביטלס, עם חברת Apple Corps Ltd, עם מי מחברי להקת הביטלס או נציגיהם.

Proudly created by Wixart

יצירת קשר ורישום לתפוצה