יום יום בהסטוריית הביטלס

יום רביעי, 31 בדצמבר 1958

הקווארימן מופיעים ב- Wilson Hall, ליברפול.

זו הייתה ההופעה האחרונה הידועה של הקווארימן הזה. להבדיל משלושת ההופעת הקודמות, ההופעה הזו לא קודמה על ידי צ'ארלי 'מק' מקיין, ולא היו בה טדי בויז שעשו בעיות.

האירוע היה מסיבת חג המולד מאוחרת עבור המועדון החברתי Speke Bus Depot Bus.

  אביו של ג'ורג', הארי האריסון, היה יו"ר המועדון, מה שעזר לקדם את הופעתם במסיבה. 

ההופעה באירוע חולקה לשניים – בחלק הראשון הופיעו הקווארימן עם שישה שירים, וזכו לאהבה מהקהל, החלק השני, לעומת זאת, היה פחות מוצלח- 

 

"בהתחלה הלילה עבר ממש טוב. כולנו היינו במצב רוח טוב – התעסקנו עם ג'ורג 'ואמרנו, "הנה אבא של ג'ורג'! איפה האוטובוס שלו?' זו היתה במה אמיתית, שהופענו עליה, עם וילון שעלה ומטה.

הווילון נתקע, אז ניגנו שישה קטעים, לא חמישה, בחלק הראשון של ההופעה. אנשי האוטובוס והכרטיסנים כולם הריעו, הם באמת אהבו אותנו.

בהפסקה, נאמר לנו, 'יש לנו פיינט בירה בשבילכם בחורים, ליד הבר'. פיינט אחד הפך לשלושה, ואחר כך לארבעה. כשהמשכנו לחלק השני היינו נוראים. הכל התחרבן. היה לנו וויכוח גדול מאוד על זה באוטובוס חזרה הביתה, וחשבתי 'נכון. זהו זה. אני לא אטרח לנגן איתם שוב. " – קולין האנטון

 “At the beginning, the night went really well. We were all in a good mood – pulling George’s leg and saying, ‘There’s George’s dad; where’s his bus?’ It was a real stage they’d put us on, with a curtain that came up and down. The curtain got stuck, so we played six numbers, not five, in our first spot. The busmen and clippies were all cheering, they really dug us.

In the interval, we were told, ‘There’s a pint for you lads over at the bar.’ That pint turned into two pints, then three. When we went on for the second spot, we were terrible. All pissed. The bloke from the Pavilion [cinema] never booked us. There was a row about it on the bus going home, and I thought, ‘Right. That’s it. I’ll not bother playing with them again.”

קולין האנטון, שהיה המתופף של הלהקה באותה התקופה, עזב אותה אחרי החלק השני שהיה אסון של ממש מבחינתו.

הקווארימן מופיעים ב- Wilson Hall, ליברפול.